אחת לכמה זמן מודים עיתונאים בולטים שהתקשורת שמאלנית. זה יכול לקרות בריאיון ברדיו, או בפאנל נשכח בכנס העיתונאים באילת. העיתונאים בימין או תקשורת המגזר יהדהדו את החשיפה המרעישה בכותרת בולטת, צייצנים יצלמו מסך וישמרו לימים חשוכים, גוגל יזכור את ההתבטאות אבל שם זה ייגמר. כמו הווידוי אצל הכומר, הם יודו שמערכות התקשורת לא מאוזנות, שהם נסחפו בקמפיין במקום לשאול שאלות וברגע שייצאו, יחזרו לשגרת יומם החד צדדית עד לפאנל הבא ולא יעשו כלום עם העובדה הזו.
הבולט מכולם היה מפקד גל"צ לשעבר ועיתונאי התאגיד, ירון דקל, שקבע בטור בגלובס אחרי ניצחונו של נתניהו בבחירות 2015, שהפתיע את התקשורת: "בבחירות האחרונות חטאה רוב התקשורת לתפקידה. הביקורת על נתניהו עברה את הגבול שבין ביקורת לגיטימית וחיונית, לקמפיין כוחני ונטול עכבות". מסקנתו של דקל הייתה ברורה: "רק כניסה משמעותית לתקשורת המיינסטרים הממוסדת של עיתונאים חובשי כיפות, אנשי פריפריה ובעלי קו ימני, תוכל לשנות את המצב ולשחרר את התקשורת מבועתה הלא מבורכת".
שלי יחימוביץ אחרי בחירות 96', אמרה בריאיון למעריב: "הגיע הזמן להודות בעובדות. התקשורת היא שמאלנית. תציבי קלפי בכל כלי תקשורת, ותקבלי תוצאות מאוד מובהקות, מהמרכז שמאלה. שיח העיתונות בארץ הוא לא השיח של הציבור, והניכור בין הציבור לתקשורת מגיע לשיאים חדשים כל יום. יש חוסר אמון טוטלי… 'ענבי זעם' למשל, אותו מבצע בעייתי, לא קיבל את הביקורת המגיעה לו כיוון ששמעון פרס עמד אז בראשות הממשלה".
אחרי בחירות 99' בהן ניצח ברק את נתניהו הודה עקיבא אלדר, בתוכנית 'תיק תקשורת', כי: "ברק נהנה מהנחות, ממבצע מיוחד, בבחירות 1999". גם אילנה דיין צוטטה בג'רוזלם פוסט מסכימה עם הטענה: "כל כותבי מאמרי המערכת ובעלי הטורים התייצבו כאילו איש אחד. יותר משנאה, קיימת התגייסות המונית לגרום לכישלונו [של נתניהו]".
רביב דרוקר כתב בבלוג שלו בשנת 2011: "מה שבאמת מפריע לימין זה שגלי צה"ל שמאלנית. אז נכון, אם תשימו קלפי בגל"צ 80 אחוזים יצביעו למפלגות שמאל-מרכז (אם מישהו עוד מבין היום את ההבדלים בעמדות בין הליכוד לקדימה). אותן תוצאות יגיעו גם מקלפי בערוץ 10, ערוץ 2, "מעריב", "ידיעות" ו"הארץ" (טוב, שם זה יהיה 95%). אגב, תוצאות דומות יהיו ב-CNN, "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" וכו'".
המגיש הוותיק בגלי צה"ל רזי ברקאי הודה גם כן בשנת 2012 בתוכנית "תיק תקשורת" שהתקשורת מתעבת את נתניהו: "בואו נודה על האמת: חלק מהתקשורת קשרה קשר נגד נתניהו ואינה סובלת אותו, אפשר להגיד את זה היום אחרי שלוש שנות קדנציה של ראש הממשלה. חלק בגלל היעלבויות אישיות, חלק בגלל השקפת עולם. בנימין יכול בצדק להרגיש על ידי חלק מהתקשורת הישראלית רדוף. זה בסדר שהוא הולך לחוץ לארץ ומקבל שם תקשורת אוהדת".
ירון דקל הוא היחיד שלקח את הנושא צעד קדימה ואפילו העז להציע לשלב יותר עיתונאים ימנים במערכות התקשורת, אבל לפחות על הבעיה כולם מסכימים. התקשורת הכללית היא מועדון חברים סגור שמאוד לא אוהבת חברים חדשים.
היו כלי תקשורת ספורים שניסו ליישם את המסקנה המתבקשת מסיבות כלכליות או קריצה לקהלים חדשים. בסופו של דבר זה נראה כמו קיבוצניקים ותיקים שמתייחסים בתיעוב/זלזול למי שקנה בית בהרחבה של הקיבוץ שיצאה לפועל רק כי הקיבוץ עמד לפני פירוק. במקום לשמוח שהגיעו דיירים חדשים, הם מתייחסים אליהם כאל אורחים שפלשו להם הביתה.
הדוגמה הראשונה היא אולפן שישי. כבר תקופה שהם מקליטים לפני כניסת השבת פאנל בהשתתפותו של עמית סגל (צעד לא מקובל בתוכנית שמספקת חדשות) כדי לגוון אותו טיפה. גם הפרשן הפוליטי הבכיר שלהם צריך להיאבק כדי להשלים משפט בלי שיתנפלו עליו, אבל כשבועז ביסמוט נכנס לאולפן החברים הקבועים באמת השתוללו.
ויכוח סוער בין בועז ביסמוט לגיא פלג,
"מעולם לא הרגשתי כל כך מיותר…היום אתם עברתם את הגבול. חוסר הנימוס על העיתון שלי ואיך שהוא נראה,
אתה לא אתגר, אתה גס רוח, פולואפ לסיפורים שלך אני שם במדורי הרכילות."@BismuthBoaz pic.twitter.com/U12FTtlZzS— shlomit cohen?? (@c_shlomit) August 21, 2020
"אתה לא עורך. אתה אורח! אתה עורך את ישראל היום וכולנו יודעים איך העיתון הזה נראה". כן, במקרה הזה גיא פלג לא מסתפק ברמזים כלפי החבר החדש לשולחן. אתה אורח נאמר לו מפורשות. תתנהג בהתאם.
לימנים שצפו, זה רק הוכיח שאולפן שישי אולי מביאים ימני ביחס של 1:5 אבל זה ממש לא כדי לגוון את השיח.
והיו גם כאלה שהבהירו את הנקודה עם קצת הומור:
והיה גם צדיק אחד מהשמאל, דרור פויר מגלובס, שנגעל מכך והעיד על היחס שקיבל כשהיה חלק מתוכנית הפטריוטים בערוץ 20. לפעמים גם בלי פוזיציה זו אופציה:
ביסמוט היה הפתיח להתנהלות שנמשכה כל השבוע. התנהלות שכנראה לא תגמר עד שהאולפנים ינוקו סופית מכל מי שמתייחסים לנתניהו כאל מנהיג לגיטימי רחמנא ליצלן, או ליהודה ושומרון כאל נחלת אבות ולא כאל הגדה המערבית הכבושה.
אמיר איבגי מונה לראש מחלקת קודש הקודשים (מחלקת החדשות) של התחנה הקדושה (גל"צ). במשרד המשפטים זועמים עליו לאחר שביקש תגובה על חקירת השר ניסנקורן. התגובה לא שודרה בתחנה, אך פורסמה בחשבון הטוויטר של אראל סג"ל.
עזבו את זה שהתגובה של משרד המשפטים היא לא חומר חסוי או סודי. הצעד שבחר שר המשפטים, זה שאחראי על מערכת המשפט וקולו בנושאי דמוקרטיה נישא לא אחת, היה לשלוח מכתב מאיים לראש אכ"א ולבקש ממנו לבדוק את ה"פרשה". רק תנסו לדמיין מה היה קורה אם רביב דרוקר או גיא פלג היו מקבלים מכתב כזה משר משפטים.
קבלו את הפרשן הפוליטי הבכיר של YNET מגיב לפרשה:
התגובות המגנות היו רבות בפיד ואפילו פוליטיקאים הבינו שנחצה כאן קו:
וקרוליין גליק זרקה רעיון:
ושוב, דוגמא אחת של יושרה שאינה מימין – דוד ורטהיים מגלובס:
נמשיך.
לא ברור מה היה הטריגר דווקא הפעם, אבל הנה דוגמה אחת מחיים הר זהב, עיתונאי בערוץ 10 לשעבר, שהמליץ איך לטפל בשמעון ריקלין כדי שייעלם:
נועם פתחי, מגיש כבר תקופה ארוכה את תוכנית האקטואליה ברדיו גלי ישראל יחד עם יותם זמרי. זה כנראה לא מכשיר אותו להיות פאנליסט בפגוש את העיתונות:
הלאה. קחו לדוגמא את ארא"ל סגל וקלמן ליבסקינד. כתבנו כבר על המחאה ברשת נגד הורדת התוכנית. קבלו את נתי טוקר, כתב התקשורת של דה מרקר-הארץ, מסביר מה ההבדל בין שניהם לבין ברק כהן, איש אלים וגס רוח שמזהם את השיח בכל קנה מידה אפשרי:
אז מה היה לנו עד עכשיו: בועז ביסמוט, קלמן וסג"ל, נועם פתחי, אמיר איבגי ושמעון ריקלין. כל זה רק בשבוע אחד.
ועכשיו נגיע לפינאלה ששיגע את הטוויטר לגמרי. שירית אביטן כהן, הכתבת הפוליטית של מקור ראשון (גילוי נאות וכו'), תתחיל לעבוד ככתבת פוליטית בעיתון גלובס. כאן צריך להגיד מילה טובה ואפילו יותר, לעיתון שבתקופה האחרונה גייס אליו לא מעט אנשי ימין מתוך רצון כן ואמיתי לגוון את שורות הכותבים והעורכים. בין השאר החלו לעבוד במערכת גלובס גיל ברינגר (לשעבר היועץ של אילת שקד כשרת המשפטים), אבישי גרינצייג (לשעבר בשבע ומעריב) וגדעון דוקוב (מקור ראשון ובשבע).
לא עזרו ההסברים של הכתבת שהוחלפה טל שניידר. היא כתבה שלא פוטרה אלא החליפה תחום סיקור והיא לגמרי סבבה עם זה – אבל הקונספירציות והגועל נפש עלו על כל דמיון.
הראשון, אבנר הופשטיין ראש דסק תחקירים ב״זמן ישראל״, לשעבר ראש דסק התחקירים בגל"צ ומרצה לתקשורת באוניברסיטה הפתוחה, באוניברסיטת תל אביב ובמכללת עמק יזרעאל. הוא בטח מלמד את הסטודנטים שלו איך לבדוק עובדות לפני שמפרסמים, מחק את הציוץ הראשון. בסדרה ארוכה של ציוצים אחר כך התנצל, והבהיר, והסביר ותירץ, והשיב לכל טענה אבל זה היה לו קשה כי הדברים היו די ברורים. הנה הציוץ שמחק:
הנה חלק מההסברים. מוזמנים לבחון בעצמכם עד כמה השתכנעתם:
והנה שרון שפורר, עיתונאית באתר "המקום הכי חם בגיהנום", מצייצת ציוץ על אלונה בראון המו"ל של גלובס, ציוץ שאף גבר לא היה מעז לצייץ מהחשש מה שרון שפורר עצמה תכתוב עליו. במקרה של ימנים או כאלה שמעסיקים ימנים זה כמובן מותר:
רק נזכיר פה, באדיבות איתן זליגר, את הרעש שעשה ציוץ של יאיר לפיד על אופן ההתקדמות של הכתבת המדינית של הארץ, נועה לנדאו:
והנה עיתונאי לשעבר, יוסי לוי, שמצהיר שיש צנזורה על המאמרים בגלובס. עד לסגירת הטור, למרות שהתבקש לא הביא לוי אפילו דוגמא אחת לצנזורה כזו:
ואלו רק כמה דוגמאות בולטות במיוחד. הרפש שהוטח בעיתון גלובס שהעז לגייס כתבת מוכשרת לשורותיו, פשוט הוציא את הפיד מדעתו. ואלו אותם אנשים שיזעקו על חופש העיתונות, על הצורך להשמיע קולות שונים, שילכו להפגנות על חופש הביטוי ויילחמו על זכותם של עיתונאים לכתוב את דעותיהם. כל עוד הם מהצד הנכון. בקיצור: ליברלים דה לה שמאטע.
אחקה לך
כתבנו כבר בעבר שיש זליגות והשפעות מרשתות חברתיות על הטוויטר. הנה דוגמה אחת לזליגה כזו, הפעם מהטיק טוק שנודעה בין השאר באפשרות לערוך סרטון וידיאו עם "ליפסינק", סנכרון שפתיים. כלומר, ברקע נשמע הסאונד המבוקש, והמצולם עושה את התנועות עם השפתיים שלו.
הקומיקאית שרה קופר נוהגת לעשות את זה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הנה דוגמה לריאיון שלו על הרגלי השמירה נגד הקורונה שזכה למיליוני צפיות:
How to mask pic.twitter.com/Mm8IBTrNxd
— Sarah Cooper (@sarahcpr) July 6, 2020
וכמו כל טרנד מצליח, גם את זה ייבאו לישראל. קורינה עשתה את הסרטון הזה כבר מספר פעמים. פעם אחת ליו"ר וועדת חוץ ובטחון, צבי האוזר שהכין סרטון שמסביר איך מכינים רגל קרושה:
הרגל של האוזר pic.twitter.com/yPP0IrDBLj
— Corina (@misscorina2) August 24, 2020
וגם לאילת שקד שהתראיינה אצל רזי ברקאי:
איילת תמיד צודקת pic.twitter.com/BuSDmtrn5n
— Corina (@misscorina2) August 26, 2020
וגם לשרה נתניהו בריאיון שנתנה לעופר חדד בחדשות 12:
מחווה לשרה – פרק 2 – כלוב של ברזל pic.twitter.com/gnC7xupMK1
— Corina (@misscorina2) August 18, 2020
אם כבר בחיקויים עסקינן, השחקן יניב ביטון עמד בשבועיים האחרונים בלב הסערה בהיותו חלק מהצוות השחקנים של "היהודים באים". אז חיקוי אחד שלו כבש השבוע את הפיד ודווקא לא עורר מחלוקת כיון שהוא פשוט מצוין. לטענתו, רוחו של העיתונאי אבישי בן חיים השתלטה עליו:
מבטיח שעוד כמה ימים הדיבוק אב״ח ייצא ממני. עד אז תסבלו pic.twitter.com/WV5wfbJS1k
— Yaniv Biton (@yanivbiton99) August 23, 2020
סיור לילי ברחובות תל אביב עם אבישי בן חיים pic.twitter.com/slXHTV3GfW
— Yaniv Biton (@yanivbiton99) August 26, 2020
משהו קטן וטוב
מורה לאזרחות, מיצהר, על חד אופן, נוסע בכיתה ובמורדות של הרי השומרון. מה צריך יותר להסביר?
כלל ראשון באופניים: אם קשה לך, סימן שאתה בעליה.
בחד אופן: קשה גם בירידה.יצחק נתיב מיצהר שגם מעביר שיעורי היסטוריה על חד אופן, פחות מתרגש.
צילום רחפן נהדר של @tubieazy pic.twitter.com/bbS0uldk6G
— אברהם בנימין Avraham (@avrahambin) August 26, 2020
יצחק נתיב, מורה לאזרחות מהיישוב יצהר, מעביר שיעור לתלמידי ישיבת חיצים על ההבדל בין דמוקרטיה מהותית לפורמלית.
הלוואי שככה היו נראים שיעורי האזרחות, ובכלל, ביותר בתי ספר. pic.twitter.com/MXQtkvgsAy— אברהם בנימין Avraham (@avrahambin) October 31, 2019
