הפתיחה לכתבה על תיק רונן ביטי ששודרה אמש בחדשות 13 הייתה ארוכה מהרגיל. הילה קורח, שניכר כי הנושא בוער בה, הקדישה דקות ארוכות כדי לתאר את המצב הנוכחי ביחס לפרשיות עבירות המין האחרונות. "מאז נחשף החשד לאונס קבוצתי באילת, השיח בתקשורת וברשתות החברתיות נע בן שלושה סיפורים", ציינה קורח ומנתה את פרשת איה נאפה, את פרשת הכדורגלנים והקטינות, ואת תיק רונן ביטי, שהורשע בהטרדות ובמעשים מגונים של קבוצת בנות שהעריצה את ביתו ונגזרו עליו רק תשעה חודשי עבודות שירות. "הסיפור הזה", סיכמה, "ממשיך את אותו הקו של סלחנות בישראל לעברייני המין".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– במצפה כרמים נערכים להמשך: "מצפים מהממשלה למצוא פתרון"
– איום כפול: הורים ומורים מאיימים בהשבתת הלימודים
– השר ביטון למקור ראשון: "הגבול הנושם הפך לאתגר ביטחוני"
הסלחנות היא אכן מכה קשה בכל הנוגע למדיניות כלפי פגיעות מיניות בישראל, והכתבה בה רואיינה אחת מקורבנות האב המחישה זאת היטב. אך כמה חבל שכמה דקות לאחר מכן, באותה מהדורה ממש, הילה קורח עצמה וצוות עורכיה הפגינו סלחנות דומה כלפי ירון לונדון, שרק לפני שנה סיפר בשידור כיצד נגע בחזה של אישה שהייתה עימו במעלית לאחר שזו נגעה בבטנו.
"ירון לונדון חוגג 80 – וממשיך להיות הילד הרע של עולם התקשורת", מתלוצצת הכותרת של הכתבה באתר. ירון לונדון השובב. הוא רק שלח ידיים במעלית לאזור מוצנע של אישה, במעשה קונדס חביב שכזה. לונדון הוא הרי עיתונאי-על, חתרן בלתי נלאה, אביר הבועט בפוליטיקלי קורקט המאוס, זה רק אנחנו שכבדים.
נכון, אין מה להשוות בין חומרת המעשים של לונדון ורונן ביטי, ואינני מייחסת לו חלילה האשמות קשות שכאלו. אבל גם אי אפשר שלא לתהות: מדוע הריאיון עמו מקל ראש במעשה המטריד בו התגאה אז בשידור, כאילו מדובר בעוד פליטת פה מביכה?
מילא היה מביע חרטה, אפילו הבנה, אבל בריאיון החגיגי משהו, לונדון סירב לחזור בו מאותו אירוע. כשנשאל על ידי קורח על אותה אמירה, חזר על טענתו כי זו הייתה תגובה לגיטימית לאחר שאותה אישה שלחה יד לבטנו. נו באמת, לגלג בפני קורח, ממש חטא נורא ואיום. "אני חושב שזה מצחיק, אני חושב שזה נכון, אני חושב שזה פליק למוסכמות, אני חושב שנשים צריכות לדעת שלא רק הצ**י שלהן חשוב. לא נורא. שקו לי בת*ת".
אכן מילים אמיצות. מלונדון היהיר, האמינו לי, אינני מצפה להרבה. הוא שייך לדור ישן של גברים שאפשר רק לקוות שהולך ונעלם. בעולמו של לונדון נשים הן אובייקט, ובדיחות גסות על חשבונן הן עניין שגרתי בשידור. זו גם אינה פעם ראשונה שבה הוא מתבטא באופן בעייתי כלפי נשים ועבירות מין. עם התפוצצות הפרשה לפני כשנה, סיפרה בפוסט קרן גרינבלט מנכ"לית עמותת "לילה טוב" על אחת הפעמים שהגיעה להתראיין אצל לונדון בתכנית. "כמה שניות לפני השידור, אמרתי ללונדון בצחוק שאני עדיין כועסת עליו שלא התקבלתי למסיבת גן. הוא ענה: ״את רוצה לבוא ואז לשבת לי על הברכיים עכשיו?״.
בכתבה שפורסמה ב"מקום הכי חם בגיהנום" ציינה הכותבת ניצן פנקו, כיצד לונדון התבטא בראיון אצל פרופ' יורם יובל בתכנית שיחת נפש, שם הסביר את המשמעות של שם האוטוביוגרפיה שלו, "לו הייתי פיראט" (ציטוט מדויק): "אצל כל ילד [..] יש את התשוקה הזו למרחבים ולפרא, קברניט של ספינת פיראטים שמנווט בחופי אפריקה המזרחית כדי לשדוד שלל ולבוז בז, של מטעני הזהב והפנינים [..] והוא בז את הנשים היפות וכולי .זה פראות, אתה משייט לאן שאתה רוצה, אתה עושה מה שאתה רוצה, אתה דוקר את מי שאתה רוצה". אלו הם רק מקבץ קטן של פנינים מפיו, שאפשר להניח כי אינו מתבייש בהם.
לונדון כפי שציינו, כבר בן 80. ספק אם ישתנה. אבל ערוץ שמתיימר להילחם בתופעות פסולות אלו לא יכול להרשות לעצמו לפעול על פי מוסר כפול. אי אפשר להזדעזע מפרשות מין אבל ליישר קו עם עיתונאי שמבזה נשים להנאתו, חשוב ככל שיהיה. תחגגו לו יום הולדת, תשוחחו איתו על מגוון נושאים נוספים, זה בסדר גמור – אינני חושבת שירון לונדון פסול לשידור – אבל לא בכל מסיבה צריך להעניק הנחות סלב. נדמה היה שקורח שואלת אותו על אותה אמירה כדי לצאת ידי חובה ותו לא, ללא כל בירור מעמיק על גבולות השיח בימינו, או ניסיון לדיון אחראי ורציני על המותר והאסור.
בתמלול הריאיון שמופיע באתר, אף הושמט החלק שבו לונדון נשאל על אותה הערה. מוזר בהתחשב בפרומו של הערוץ בטוויטר: "ירון לונדון חוגג 80 בעוד ריאיון שיעורר סערה". וזה בעצם כל הסיפור. בשביל ערוץ 13, התבטאויותיו של לונדון, בוטות ככל שיהיו, הן הזדמנות לסערה בכוס תה. משאבת רייטינג בעלות מינימלית של השקעה. לונדון יגיד מה שיגיד, אנחנו נדבר על זה מחר בשיחת מסדרון, ואז נחגוג לילד הרע שלנו 80 בפריים-טיים ונצחק על מה שרק אתמול זעזע. העיקר שנמשיך לצקצק מול פרשת המין הבאה.
