אין ספק שזהו הסדר הנכון. כאשר פקיד, בכיר ככל שיהיה, נקלע להתנגשות עם נבחר הציבור הממונה עליו, מי שאמור לסגת הוא הפקיד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שיעורים, קיוסק ושידוכים: ברוכים הבאים למלון הקורונה החרדי
– איפוק או אובדן הרתעה: נער פלסטיני הביך את צה"ל
– התיקון של בית שאן לא עובר בנחל האסי
כל עוד ראש אגף התקציבים במשרד אוצר היה מסוגל לבצע את הנחיותיו של השר ישראל כ"ץ, גם אם תוך חריקת שיניים, הוא היה יכול להישאר בתפקידו. ברגע שהמצפון האישי או המקצועי שלו לא התיר לו לעשות זאת, הוא היה צריך ללכת הביתה. על כן, טוב שמרידור הניח את המפתחות.
זה נכון כשמדובר בפקיד מקצועי וזה נכון, אגב, גם כשמדובר ביועץ משפטי. הפקידים – כולם – אמורים לבצע את מדיניות הדרג המדיני, לא להיות "שומרי סף" שמנסים להכשיל את פעילותו. בהקשר זה יש גם לציין כי מלבד אקט ההתפטרות הנוכחי, מרידור לא היה ממש מן הפקידים היודעים את מקומם.
בדומה לרבים מבוגרי אגף התקציבים באוצר, גם מרידור היה מן המשוכנעים שהאמת הכלכלית מונחת בכיסו, ולא בחל בניסיונות לחתור תחת הממונים עליו כשאלו לא קיבלו את דעתו. המלחמות בין מרידור למנכ"ל האוצר לשעבר, שי באב"ד, היו לשם דבר, וגם עם קודמיו של השר כ"ץ מרידור לא נמנע מלהתעמת. אבל השיא כמובן היה המלחמה מול השר הנוכחי. התדרוכים ההדדיים וההשמצות. אולם בשלב הזה, אפילו מרידור הבין שהוא זה שצריך להניח את המפתחות, וכאמור, טוב שכך עשה.
כל זה היה למעשה המובן מאליו, אך כדבריו של מנחם בגין "גם המובן מאליו טוב שיאמר". אולם, לאחר שהדברים הללו נאמרו, כדאי לשים לב טוב למה שאומר מרידור, משום שעם כל מגרעותיו מדובר בפקיד בעל ניסיון שעבר כמה וכמה משברים באוצר ומכיר טוב את המערכת. אם מקשיבים היטב למרידור, אם מנכים במקור את מקדם הכעס והמרמור, תמונת ניהול המשבר הכלכלי הנוכחי מדאיגה מאוד.
אמנם תפקידה של הפקידות הוא לבצע את מדיניות הדרג המדיני, אולם לפחות לפי התיאורים של מרידור, מדיניות כזו איננה בנמצא כרגע. המשבר הכלכלי אולי החמור ביותר שידעה ישראל בחמישים השנים האחרונות, ושמא כמעט בכל תולדותיה, מנוהל באופן גחמני, בשליפות מהמותן, ללא מדיניות סדורה וללא יד מכוונת ברורה. עבודת מטה לא מתבצעת, והמדינה מתנהלת כביכול על פי תקציב שאושר בתחילת שנת 2018.
עבודת מטה סדורה בנוגע לתמונת ההוצאה התקציבית בפועל לא נעשית, והדרג המקצועי נדחק החוצה מתהליך גיבוש ההחלטות. ואם לא די בכך, ממכתבו של מרידור עולה כי נכון לרגע זה עוד לא התקבלה אפילו החלטה לגבש תקציב לשנים 2021-2020 כפי שלכאורה דורש החוק לדחיית אישור תקציב המדינה שאושר לאחרונה. אז נכון, כאשר מדיניותו של השר ומדיניות הפקיד מתנגשות, מדיניות השר צריכה לגבור. אבל מה עושים כאשר מדיניות השר היא לא מדיניות אלא אוסף של גחמות וכניעות לקבוצות לחץ?
אז טוב שמרידור התפטר, ואולי הוא היה צריך להתפטר עוד קודם. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ בטח היו שמחים. אבל כאזרחים, שדואגים לאמינות מדיניות הממשלה, שמעוניינים ביציבות הכלכלה וחרדים למעמדה הכלכלי של ישראל בעולם, אין לנו שום מקום לשמחה. להיפך, יש כאן מקום גדול לדאגה.
