המשנה לפרקליט המדינה נורית ליטמן פרסמה שלשום מסמך הנחיות חדש בנושא "מדיניות העמדה לדין בתיקים שנפתחו על רקע הפגנות או אירועי מחאה". רוחה של ההנחיה החדשה ברורה מאוד. היא עולה כבר ממשפטי הפתיחה, שכולם שיר הלל לזכותו של האזרח לצאת ולהפגין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– טוב שמרידור התפטר, אבל המציאות שהוא מתאר מדאיגה
– מדוע פרופ' גמזו לא מצליח להשתלט על המגפה?
– איפוק או אובדן הרתעה: נער פלסטיני הביך את צה"ל
"זכות ההפגנה היא אחת מזכויות היסוד המרכזיות של האדם בישראל, זכות יסוד המעצבת את אופייה הדמוקרטי של המדינה. ההפגנה מאפשרת השתתפות פעילה של האזרח או התושב בתהליכים פוליטיים וחברתיים ויש בה כדי ללמד על מעורבות חברתית־אזרחית חיובית שראוי לעודדה", קובעת הפרקליטה הבכירה בפתח המסמך. וכאשר זו הפתיחה, ברור שאין מדובר במדיניות חדשה שנועדה להחמיר את היחס למפגינים עבריינים, אלא ההפך.
לאחר החלק ההצהרתי ופירוט יבשושי של סעיפי חוק כאלו ואחרים מגיע תור ההנחיות המעשיות, ואלו תואמות בהחלט את רוח העקרונות. למשל, מובהר כי העמדה לדין בעבירה של התקהלות אסורה תישקל רק אם הנסיבות מחמירות, או אם העבירה נעשתה לצד עבירות אחרות. העמדה לדין על העלבת עובד ציבור תיעשה רק במקרים חריגים וחמורים. אפילו העמדה לדין בעבירות דוגמת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והכשלת שוטר תישקל רק במקרים מסוימים.
כלפי קטינים דורשת הפרקליטה זהירות מיוחדת: "לא לדכא קטינים המגלים מעורבות ואכפתיות חברתית ומבטאים אותה בדרך של השתתפות בהפגנות". אלה כמובן דוגמאות, והרוח הכללית, כך נדמה, ברורה.
וכאן הבן שואל, מה פתאום נזכרה ליטמן לפרסם הנחיה כזו דווקא עכשיו? השאלה מתחדדת לנוכח הערה שמופיעה בכותרת המסמך, ולפיה "הנחיה זו אושרה על ידי המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים) והיא תיבחן על ידי פרקליט המדינה, לאחר שייכנס לתפקידו".
אם זו הנחיה שמן הראוי שתאושר על ידי פרקליט המדינה, מדוע דחוף כל כך לפרסם אותה דווקא בשעה שאין בנמצא פרקליט מדינה מכהן, ואפילו לא ממלא מקום? האם אי אפשר להמתין שלושה־ארבעה חודשים עד שתתבהר זהותו של פרקליט המדינה הבא?
רמז לתשובה אפשר אולי למצוא כאשר מנסים להעריך מי יהיו המפגינים הראשונים שההנחיה החדשה תשפיע עליהם. הנחיה סלחנית כזו כלפי עבירות של מפגינים לא פורסמה בשעת ההפגנות נגד הסכמי אוסלו, וכמובן לא כשרבבות יצאו לרחובות במחאה נגד תוכנית ההתנתקות. גם גל המפגינים במגזר הערבי לפני כשנה ואלפי המוחים מקרב בני העדה האתיופית לאחר הריגתו של סלומון טקה ז"ל לא הביאו את פרקליטות המדינה לגבש מסמך כזה. המיוחסים שהמסמך נכתב למענם, קרוב לוודאי, הם מפגיני בלפור, המוחים נגד המשך כהונתו של ראש הממשלה נתניהו. בתחילה הם זכו לחיבוק תקשורתי, כשמחאה של כמה אלפים זכתה לכותרות "מדינה במחאה", וכעת הם זוכים גם לחיבוק משפטי.
חשוב להדגיש, העקרונות שביסוד ההנחיה החדשה ראויים בהחלט. גם ההנחיות הפרטניות הגיוניות ברובן. ההתקוממות היא על תחושת האיפה ואיפה, והידיעה שבעיני הממסד המשפטי יש מפגינים שהם "סכנה לדמוקרטיה" ויש מפגינים שמחאתם היא "חלק מאופייה הדמוקרטי של המדינה".
