משהו לא טוב עובר על משרד האוצר. אנשי המשרד נוהגים כמי שאינם מבינים את גודל השעה, וממשיכים להתנהל בסגנון העבודה הגזברי המאפיין את האוצר מימים ימימה. כדי להבין במה מדובר ניקח כמשל את מענקי החזרה לעבודה, או בשמם הרשמי "המענק לעידוד תעסוקה". ההבטחות היו בשמיים: 7,500 שקל מענק למעסיק על כל עובד שיוחזר לעבודה, תקציב של 6 מיליארד שקלים ומאות אלפי עובדים שמעסיקיהם יקראו להם לשוב. אולם המציאות בשטח משמחת הרבה פחות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רדיפת מפגיני בלפור ע"י המשטרה צריכה להפחיד גם את הימין
– האם אלשיך יכול להשפיע על תיקי נתניהו דרך התקשורת?
– כיצד פספסו מבדקי השב"כ את המחבל מפתח תקווה?
שירות התעסוקה, יפה מצידו, מעדכן באופן יומי על נתוני המענק. הנתונים אמנם חלקיים אבל בהחלט מלמדים על המגמה, ולפיהם עד כה הגישו כ־33,750 מעסיקים בקשות לקבלת מענק להחזרת עובדים. מתוכן אושרו בקשותיהם של כ־23,000 מעסיקים.
מספר העובדים שהחזירו המעסיקים שבקשותיהם אושרו אינו מצוין באתר, אך סכום המענק הכולל שאושר עד כה נמסר שם – 217.5 מיליון שקל. לפי הסכום הזה אפשר לנסות לחשב את מספר העובדים שמעסיקיהם קיבלו מענק על השבתם לעבודה: בלי להלאות בפרטי החישוב, מדובר בכ־120 אלף עובדים. הרבה פחות מהמספרים שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ דיברו עליהם.
בגלל שיטת הפעימות, אצל רוב המעסיקים הסכום שאושר עד כה הוא רק כרבע מסכום המענק הכולל שיגיע להם, אך גם אם נכפיל את הסכום בארבעה מדובר בפחות ממיליארד שקלים – בשעה שהתקציב שהוקצה לתוכנית הוא 6 מיליארדי שקלים.
הסבר אחד לפער הוא קושי של מעסיקים להחזיר את עובדיהם לעבודה גם עם המענק, משום שהענף שהם פועלים בו טרם התאושש מהמשבר, או שהעסק הפרטי שלהם מתקשה להתרומם בחזרה. אך משיחות עם מעסיקים עולה הסבר נוסף: בירוקרטיה בלתי נסבלת.
כדי להבין את טענותיהם אתם מוזמנים לערוך את הניסוי הזה בזמנכם הפנוי: גלשו לאתר שירות התעסוקה, קראו את העמוד העוסק במענק עידוד התעסוקה, ונסו בעצמכם להבין לאיזה מעסיק מגיע מענק, וכמה הוא יקבל. לדעתי, תגלו מיד שנתקלתם בחידת היגיון מורכבת מאוד. מילוי הטפסים הדיגיטליים הוא אתגר בפני עצמו, והצורך לקבל אישור של כל עובד בנפרד מסבך את העסק עוד יותר.
הבירוקרטיה הזאת אינה מקרית. היא אופיינית לדרך החשיבה הגזברית של האוצר, הממוקדת בשמירת הקופה. לפי ההיגיון הגזברי, האפשרות שמי שהמענק לא מגיע לו יקבל אותו בכל זאת מסוכנת יותר מהאפשרות שמי שהמענק כן מגיע לו לא יצליח לזכות בו.
בימי שגרה אפשר אולי להבין את ההיגיון הזה. בימי הקורונה הוא מבטא אי הבנה של המציאות ושל האתגרים הניצבים בפני המגזר העסקי מול המשבר הכלכלי הקשה ביותר שחוותה ישראל בדור האחרון.
ההקפאה השקטה
טרם נרגענו מהאכזבה על השעיית תוכנית הריבונות, טרם הספקנו להפנים את משמעויות ביטול חוק ההסדרה, והנה מתברר שמתחת לרדאר ניחתת על ההתיישבות ביו"ש עוד מכה, הקפאת בנייה שקטה.
לפי החוק הנוהג ביהודה ושומרון, כל תוכניות הבנייה מאושרות בוועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה באיו"ש. בשנים האחרונות התקבעה נורמה שלפיה הוועדה מתכנסת כארבע פעמים בשנה, פעם אחת ברבעון. אולם הפעם האחרונה שהתכנסה הוועדה הייתה בחודש פברואר השנה, ערב הבחירות בחודש מרץ. הכינוס הבא נועד להתרחש בסוף חודש מאי, אך הוא נדחה מאז פעם אחר פעם, וגם כיום, חצי שנה אחרי הישיבה האחרונה, לא ברור מתי תיערך הישיבה הבאה.
היה אפשר לחשוב אולי שהעיכוב מגיע מהשרים החדשים בממשלה, אנשי כחול לבן, אך בהנהגת ההתיישבות מפנים אצבע מאשימה לכיוון אחד – לראש הממשלה. שם טוענים כי נתניהו הוא המעכב את קידום תוכניות הבנייה ואינו מאפשר את כינוס המועצה – בשעה שבסל התוכניות הממתינות לאישור נמצאות כ־5,500 יחידות דיור. כמחציתן ממתינות לשלב הראשוני של האישור, שלב ההפקדה, והמחצית האחרת ממתינה לאישור הסופי למתן תוקף לתוכניות.
גורמים מדיניים טענו השבוע שדאגת ראשי מועצת יש"ע מוגזמת, וכי בימים אלו נערכת עבודת מטה לקראת אישורן של תוכניות בנייה חדשות, אך צפירת ההרגעה הזאת מדאיגה יותר ממרגיעה.
מדוע נדרשת עבודת מטה מחודשת בנושא? האם למרות ירידתה מעל הפרק של הריבונות לעת עתה, התחייבה ישראל בכל זאת להגביל באופן כלשהו את אישורי הבנייה ביו"ש? ואם כן, מה התבחינים שיקבעו אילו תוכניות אפשר לאשר ואילו לא? הדברים בשלב זה עמומים מאוד, אבל נדמה שבהחלט יש מקום לדאגה.
