יש לי חבר שלמד בתיכון חילוני יוקרתי בירושלים, חזר בתשובה בסוף השמינית והגיע לישיבה. בתיכון הוא הבריק, עשה חמש יחידות בכל מקצוע ריאלי אפשרי וקטף ציונים של שלוש ספרות. גם בישיבה המובחרת כוכבו דרך, למרות שהוא הגיע עם אפס רקע ביהדות. בתוך שנה הוא השאיר אבק לחבר'ה שהפכו במהלך השנים לרופאים/ שופטים/ מהנדסים. אני הייתי החברותא שלו בשנה הזו, ולמרות שהגעתי לישיבה עם מאה בבגרות בגמרא היו רגעים שרצתי אחריו מתנשף כדי להדביק את הפער.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
המועדון הסגור של עיתונאי השמאל: ליברלים דה לה שמאטע
"בכל הקשור ליו"ש, לא היה דבר אחד שבו נתניהו לא רימה"
קיץ במתכונת קורונה: כך הפכתי לאמא שחלמתי להיות
החבר שלי המשיך במסלול רבני, הפך לתלמיד חכם גדול, ו… בחר להיות ברסלבר. לא בגלל שהוא לא למד את תורת הקודש הגואלת של הרב זצ"ל, ולא בגלל שהוא לא הכיר את "באתי לגני" של הרבי שליט"א זצ"ל, ולא בגלל שהוא לא למד מספיק עיון ובקיאות בש"ס ופוסקים. את כל הזרמים והשיטות ביהדות הוא למד לעומק, ושולט בהם בכמה רמות מעל כל מי שקורא את הטור הזה, ובכל זאת נפשו דבקה בנפש רבינו. למה? ככה. ואחת הנגזרות המעשיות עבורו היא שאין שנה שהוא לא נוסע לאומן.
וזה מחבר אותי לנקודת עיוורון של הרבה אנשים דתיים. הם בטוחים שיש מדרג הלכתי או רוחני אובייקטיבי שמבחין בין עיקר לטפל ביהדות. ברור להם שיש מפתחות אמינים דיים המאפשרים להבחין בין מה שהקב"ה באמת רוצה לבין מה שתלמידי חכמים משליכים עליו מדעתם. כיוון שכך ברור להם מי טועה ומי צודק, ויש להם דעה נחרצת בכל שאלה תיאולוגית שעומדת כל הפרק. כן, גם בשאלת 'האם לנסוע לאומן'.
ועל זה ראוי לומר כמה דברים:
1. התורה אינה מדע. התורה אינה מדע. התורה אינה מדע. אף דרך תיאולוגית לא נוצרה כתוצאה מניסויים אמפיריים במעבדה, ואף שיטה רוחנית לא בוטלה כתוצאה מניסויים כאלה.
2. הדרכים בעבודת ה' שונות בגלל שבני האדם שונים. הסיבה שיש הבדל בין תורת הרב קוק לתורת חב"ד איננה נעוצה בעולמות העליונים אלא בנפש התחתונים. תורת הרב קוק נחצבה מתוך הנפש והרוח הספציפיים שלו, תורת מייסד חב"ד רש"ז מלאדי נוצרה מתוך הנפש והרוח הספציפיים שלו, תורת ר' נחמן מברסלב נוצרה מתוך הנפש והרוח הספציפיים שלו, וכך גם תורת בעלי המוסר מנוברדהוק ועד סלנט. הפסיכולוגיה קודמת לתיאולוגיה ולא להיפך, וכל עוד בני אדם יהיו שונים דרכי המסע הרוחני שלהם יהיו שונות. ענקי הרוח סוללים דרכים שמתאימות לנפש שלהם, הדיוטות מצטרפים לאחד המסלולים שחצבו הענקים.
3. אף זרם ביהדות לא יעלם או ישתנה בגלל ש"תוכיח לו". אם הנפש שלך נדלקה מתורה מסויימת, זה לא אומר שאותה תורה תדבר לחבר שלך. ייתכן שהוא ישמע את אותם שיעורים וילמד את אותם טקסטים והם לא יזיזו לו עפעף. הם פשוט לא מדברים אליו כי המבנה האישיותי שלו שונה.
4. הדבר שעבורך הוא "עבודה זרה", עבור החבר שלך יכול להיות צינור החמצן הרוחני שמעניק לו חיים. לי אישית הר הבית עושה את זה יותר מכל מקום אחר. כשאני עולה על ההר אני חווה חוויה חוץ גופית כמעט (ולכן לא סובל מדריכים שמדברים תוך כדי). על ההר אני מבין את כולם, גם את המשתוקקים אליו גם את היראים והמתרחקים ממנו. הוא כל כך טעון שכל תגובה אליו – בין משיכה ובין דחיה – נראית לי הגיונית.
5. אבל אני זה אני. יש אנשים שהר הבית לא מדבר אליהם. יש אנשים שצינור הדבקות שלהם עובר באומן שבאוקראינה או ב-770 שבניו יורק או מול ספר של בעלי המוסר. ההתרחשות הדתית לא תחומה לגבולות השכל וההגיון, יש בה מרכיב אנרגטי א-מילולי. אי אפשר לשפוט אותה ואי אפשר להעריך אותה מבחוץ. אם אתה לא חווה ערוץ אנרגטי מסויים, זה אומר שאתה לא חווה אותו, ותו לא.
6. הטעות הכי חמורה היא לסתום לזולת את צינור החמצן שלו. כשמישהו מרגיש שאתה שולל לו את יניקת החיות הוא נוטה לשנוא אותך, ובצדק מבחינתו. בגללך אין לו חמצן והוא מרגיש חנוק.
7. בחסידות אמרו שכאשר חסידים של רבי אחד משמיצים את חסידי הרבי השני, סימן שיש להם בעיה בהתקשרות לרבי שלהם. אם היה להם בטחון עצמי והספק לא היה מנקר להם במוח ובלב, הם לא היו חשים דחף לפסול את חסידי הרבי השני. החינוך האפולוגטי המבוסס על פסילת האחר לא מחזיק הרבה זמן מעמד.
8. האם זה אומר ששיקולי פיקוח נפש לא אמורים להיכנס למרחב הדתי? ממש לא. הציווי "ובחרת בחיים" הוא מצוות עשה שחלה על כל מי שרואה עצמו מחויב לתורת משה. הבעיה היא שכאשר המערכת לא מפגינה רגישות לאמונות של האנשים, הם מתקשים לתת אמון גם בטיעונים הנכונים וההגיוניים שלה.
