מתנגדי הסיפוח חזרו ושיננו באוזנינו הלאות את המנטרה: אם תצא התוכנית אל הפועל נהפוך למדינה דו־לאומית. וזה באמת מפחיד. נדרשו לנו אי אלו אלפיים שנה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, ועכשיו, במו ידינו ושאיפותינו (יש יאמרו: האימפריליסטיות), אנחנו מוותרים עליה. מתנגדי הסיפוח מעדיפים לבתר אותה לשניים, כך שלפלסטינים מצידו השני של הגדר לא תהיה דריסת רגל בצידו היהודי, ובטח לא זכות בחירה לכנסת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בין אומן לבלפור: אל תמהרו לשפוט את חסידי ברסלב
– "בכל הקשור ליו"ש, לא היה דבר אחד שבו נתניהו לא רימה"
– הפרה שהתחפשה וחתול בתמונת הפרופיל: שישה מחקרים קצת אחרים
זו עמדה לגיטימית, שאפשר להתווכח איתה. גבול ברור הוא שאיפה הגיונית וסבירה. כיום יש גבול, לכאורה. יש גדר ומחסומים. לפלסטינים בני המזל יש אישורי עבודה בישראל. השאר נשארים, על פי חוק, ביו"ש. המתנחלים מכירים את הגבול הזה טוב: אם ברצונם לנסוע לישראל הקטנה, הם עוברים במחסום (דבר מקומם כשלעצמו: אם ישראל רואה בפלסטינים איום, מדוע היא סוגרת את המתנחלים איתם?).
כתבתי שכיום יש "גבול, לכאורה", כי הוא לא באמת הרמטי. בכל שבוע מסתננים לישראל 40 אלף פלסטינים, רובם מבקשי עבודה. הם אלו שבונים את ארצנו. הם והסינים. כי ככה זה. מדינת ישראל לא באמת נלחמת בתופעה, אולי כי היא נהנית ממנה. גם כשצה"ל מציב מארבים לילה לילה, הוא לא יכול להתמודד עם כל הפרצות בגדר. וכשסותמים אחת, נפרצות שלוש חדשות.
כשהם מגיעים לצידה האחר של הגדר, המשטרה לא באמת מנסה לתפוס אותם. וכשהיא תופסת אותם, בית המשפט משחרר אותם בפעמיים הראשונות, ורק בשלישית הם נכלאים. נסו לחשב מה הסיכוי לתפוס את אותו מסתנן שלוש פעמים. אז בשביל מה לשכב ארבעה לילות רצוף על הגדר?
אבל הקיץ משהו השתנה. כבר לא מדובר רק במבקשי עבודה, כעת מדובר בטיולים מאורגנים למשפחות. אוטובוסים שלמים שמסיעים נשים, גברים וטף, עם מנגלים וגלגלי ים, לחופי יפו או עכו. הייתי השבוע בים ביפו. הוא מוצף תיירות פנים (יש יגידו חוץ) פלסטינית. גלביות שחורות ארוכות, מנגלים מעשנים בכל טיילת צ'ארלס קלור, בואכה מוזיאון האצ"ל.
זה התחיל בחג הקורבן לפני כמה שבועות, ונמשך עד היום. מתברר שפרופ' גמזו הפלסטיני הרבה יותר תקיף מזה שלנו, והוא מטיל עוצר וכתר על ערים, שכונות ולפעמים גם רחובות בתוך הערים. תוסיפו לזה את החופש הגדול וסגירת הגבול עם ירדן, ואין פלא שתרצו לגנוב את הגבול ולנסוע לים. זה זול, זה זמין, זה נגיש, וזה מפורסם בפייסבוק. אם אפשר – למה לא? הרי חייל צה"ל לא יירה בילד עם גלגל ים.
יש משהו מרגש בפלסטיני שהולך לים בפעם הראשונה. באמת. ואז מתברר שמבחינת הרוחצים מדובר בחופי פלסטין, ושסבא שלהם גורש בנכבה ומאז הם מתגעגעים. פתאום צעקות מוכר הקרטיבים "אני הולך!" מקבלות עומק. חכה שנייה, אני באה איתך. וגם אם לא, גם אם רוב חוצי הגדר באמת באים לים כתיירים שאין להם דבר עם הארץ הזאת, יש פה מגמה, שינוי כללים, והרבה מאוד ציניות.
כל גורמי הביטחון ששוחחתי איתם בימים האחרונים השקיעו זמן רב לוודא שהבנתי שאין כאן יד מכוונת, ושהם עושים כמיטב יכולתם לעצור את התופעה וכו'. כל אחד הפנה אותי למשנהו. כנראה אף אחד באמת לא מוכן לשאת באחריות למצב. לא המודיעין לפני המעבר, לא שומרי הגדר עצמם, ולא מי שאמון על החוק מעברו האחר של הגדר. מכת גורל: קורונה ופלסטינים וים וקרטיב וחופש גדול וגן החיות ברמאללה סגור? תקבלי שיירות אוטובוסים של שב"חים. מה אנחנו יכולים לעשות?
אם מדינת ישראל הייתה אומרת שהיא לא רוצה את זה, זה לא היה קורה. קשה לי להאמין שאם הכתב לענייני ערבים של חדשות ערוץ 12 אוהד "הגבול בין ישראל לגדה נמחק כמעט" חמו, יודע איפה למקם את המצלמה, שב"כ, צה"ל, משמר הגבול והמשטרה לא יודעים איך למנוע את התופעה. אם כן – אנחנו בצרות.
רק שמחה קטנה יש כאן, שמחה גיאוגרפית. רבים מהתיירים האלו מגיעים לחופי יפו, וחלקם גם להרצליה ולנתניה. אני סומכת על התושבים שם שידעו ללחוץ על האנשים הנכונים, בלי למצמץ ובלי תקינות פוליטית, וידרשו להציב את הגבול, תרתי משמע.
