ושוב המשטרה מגייסת עד מדינה, ושוב הכתבים מסבירים שהפעם מדובר במקורב המקורבים שיודע הכל, ושוב הפרשנים חוזים שהפעם נסתם הגולל, ושוב האווירה התקשורתית מנבאת שביבי גמר. כאילו שאנחנו בסרט הזה כבר 20 שנה.
בנימין נתניהו אינו צדיק. את המתנות אסור היה לו ולאשתו לקבל. הפגישות הסודיות שלו עם נוני מוזס חותרות תחת אושיות הדמוקרטיה ומהוות סטירת לחי לתומכיו הקרובים. גם פגישותיו הרבות עם יו"ר בזק, שאול אלוביץ', מעוררות חשד. מוטב היה לו אם כל אלו לא קרו.
אך אף על פי כן, הצטברות החקירות נגד ראש הממשלה, נכון להיום, פוגעת בגופים החוקרים, הרבה יותר בהם מאשר בו. הסקרים, המצביעים בעקביות על תמיכה חזקה בליכוד ובנתניהו, מלמדים שהציבור מסרב להתרשם ממבול החקירות או ממצעד עדי המדינה. ולא, הציבור לא מושחת ולא מעלים עין משחיתות. הוא פשוט מזהה את ההבדל בין מעשים פסולים לבין התנהלות מושחתת. נכון להיום, חרף מאמצים חובקי עולם – פשוטו כמשמעו – של גופי החקירה, לא נמצאה אף ראיה לשחיתות מצד נתניהו.
ההנחה הסמויה, אולי התת מודעת, גם של המשטרה וגם של אחרים, היא שנתניהו פושע כמו אולמרט, שביבי, כמו קודמו בתפקיד, מטה החלטות ענייניות עבור בצע כסף. המחשבה הזו מתבססת על תפיסה עמוקה בקרב מתנגדי נתניהו, לפיה לא יתכן שאולמרט, שייצג את המחנה המתקדם והנאור בעיני עצמו, סיים את דרכו כאחרון הפושעים, ואילו נתניהו, שנבחר בקולות ההמון הנבער כביכול, נקי כפיים. קול פנימי מפעפע בהם ואומר, 'מוכרח להיות שגם ביבי מושחת. אנחנו הרי יודעים זאת, נשאר רק למצוא את ההוכחה'.
הרציונל הזה, במודע או לא, הוא הכוח המניע של חקירות נתניהו. ראש הממשלה, מצידו, גם פיזר כאמור לא מעט עשן המגביר את מוטיבציית החוקרים לחפש את מקור האש. האחרונים, מרגע שטיפסו לצמרת העץ, מתקשים לרדת ממנה. לכן הם ממשיכים לחפור מתחת לאדמה והופכים כל אדם בסביבת נתניהו לעד מדינה, כי "ביבי אשם עד שתוכח חפותו", ואולי המקורב הבא יספר את מה שאנחנו מניחים שיש אבל עד כה לא הצלחנו להוכיח.
המצב הזה הופך על פיו 'מבחן בוזגלו' המפורסם. הרף שקבע בשעתו אהרון ברק נועד לחסל את 'הנחות הסלבס' ולהשוות בין דין הבכירים לדין כל אזרח. מה שקורה כרגע הוא מאמץ יתר נגד הבכיר שבבכירים, שמופעל, אם בכלל, נגד ראש העולם התחתון, ובוודאי שלא נגד אזרח נורמטיבי מן השורה.
לכן הציבור מכל הטלנובלה הזו לא מתרשם. הוא זוכר שאצל אולמרט היו טלנסקי ודכנר, מעטפות וקופות סודיות, ואילו אצל נתניהו כל זה לא נמצא. לכן, במקום לכעוס על נתניהו, הולכים ומתרבים הסימנים שסבלנותו של העם מתקצרת דווקא כלפי מערכת אכיפת החוק. אם הסאגה נמשכת כבר שנתיים וסופה עדיין לא באופק, משמע שהמשטרה בבעיה. אם צריך ארבעה עדי מדינה כדי לסגור על ראש הממשלה, זה כבר באמת נראה כמו ניסיון לעשות הכול כדי להפיל שלטון נבחר ולא לבער שחיתות. כי גם אם ביבי אינו למ"ד ו"וניק, העם כנראה מוטרד הרבה יותר המאמץ הבלתי נלאה להפסיק בכל דרך כהונתו.
ביבי, כך מראים הסקרים, יצלח כנראה גם את הבחירות הקרובות. מערכת אכיפת החוק לעומת זאת, – שבינתיים גם טייחה את פרשת השופטת פוזננסקי – בדרך לאבדן אמון מוחלט. אם נתניהו ינצח את הבחירות הבאות, יהיו מתי שיהיו, יש לקוות שיתקן בה את הטעון תיקון ולא באופן שלומיאלי כפי שטיפל בענייני התקשורת.
