ההקדשות הדתיים ממתינים למבוגר אחראי

ביום ג' באב תש"ף, 24 ביולי 2020, פורסם במקור ראשון ריאיון נרחב עם עו"ד רחל שקרג'י מיחידת הניהול והפיקוח על ההקדשות. עו"ד שקרג'י הוצגה בכתבה כרגולטור של ההקדשות הדתיים, ותיארה בריאיון את רוב פועלה, כנגד גזלנים ומאכערים שמנסים להשתלט על הקדשים שונים ולגנוב את רכוש הציבור. הכתבה הייתה צבועה בצבעי שחור־לבן והמסר שעלה ממנה ברור: מוסד ההקדשות הדתיים רקוב מיסודו ועו"ד שקרג'י היא ה"שריף" שהגיע להציל אותו. התיאור קליט ועיתונאי, אבל הוא חוטא מאוד למציאות ופוגע מאוד באנשים רבים וטובים העוסקים בצורכי ציבור באמונה. את העוול שיצר הריאיון הזה חובה לתקן ואת זאת נבקש לעשות בשורות הבאות.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פתאום הפרקליטות דואגת לזכויות המפגינים
– קולה של אימא: הפער הבין דורי בתפוצות, מעמיק
– "בכל הקשור ליו"ש, לא היה דבר אחד שבו נתניהו לא רימה"

כמה מילים להבהרת התמונה. בשנת 1993 הותקנו תקנות הדיון של בתי הדין הרבניים שהעניקו לנשיא בתי הדין הרבניים את הסמכות למנות מפקח (רגולטור) על ההקדשות הדתיים. את החוק הזה לא אהבו במשרד המשפטים ובלשכת היועמ"ש, וכידוע הם אינם כפופים לחוקים שאינם אהובים עליהם. עמדתם הייתה שאין להעניק לרב הראשי את הסמכות, אלא יש להשליט את רשם ההקדשות האזרחיים על ההקדשות הדתיים. ההתכתשות בין הצדדים נמשכה שנים ארוכות, שבהן משרד המשפטים סירב לתקצב כוח אדם למימוש סמכות נשיא בתי הדין וכך מנע הקמת יחידת פיקוח נפרדת להקדשות הדתיים.

זה המקום לציין שהיומרה הזו של משרד המשפטים והיועמ"ש היא לא רק בלתי חוקית, אלא בעיקר לא הגונה ולא מוסרית. כל מי שהקדישו את רכושם בפני בית דין דתי ביקשו שהוא ינוהל בהתאם לנורמות הלכתיות ולא בהתאם להוראות היועמ"ש או סגניו. ההשלכה של הדבר על רצונם של מורישים עתידיים להקדיש בעתיד את עיזבונם ברורה. גם עניינית, רשם ההקדשות אינו פאר היצירה הרגולטורית. לדוגמה: הוא הזניח במשך שנים שני נכסים מונומנטליים ידועים בתל אביב, בית אוהל שם ברחוב בלפור ובית כנסת מושב זקנים ברחוב אלנבי.

לפני כשנתיים הושלם ניצחון משרד המשפטים בנדון באמצעות הצנחת עו"ד שקרג'י ליחידת הפיקוח של ההקדשות הדתיים ישירות מרשם ההקדשות האזרחי. כאמור, זהו מינוי שאין לו שום מקור חוקי, משום שהסמכות נתונה לנשיא בית הדין הגדול. במילים אחרות: עו"ד שקרג'י אינה באמת רגולטור והיא פועלת בחוסר סמכות. עם זאת, כאשר נכנסה עו"ד שקרג'י לתפקיד בירכו רבים על כניסתה והסכימו להתעלם מהשערורייה שבעצם המינוי. שנים רבות חיכו ההקדשות הדתיים לגורם חרוץ ודינמי שיקים, סוף־סוף, מערכת מסודרת של פיקוח על ההקדשות. מדובר בעבודה קשה ואפורה שהחלו בה קודמיה, ובכללה הקמת מאגר ממוחשב ושקוף וקביעת נהלים מסודרים וברורים שימנעו מראש את רוב הבעיות. הציפיות היו גדולות, משום שעו"ד שקרג'י הגיעה לתפקיד בתחושת שליחות גדולה – "חיה את החלום שלי" כהגדרתה בריאיון. אלא שמהר מאוד התברר שאהבתה מקלקלת את השורה.

עד היום, בחלוף למעלה משנתיים ממינוי שקרג'י, לא נעשה מאומה מכל אלו. לעו"ד שקרג'י אין זמן להתעסק בקטנות שכאלה, משום שהיא טרודה במלחמות עולם מול כל מי שמסרבים לקבל את מרותה ומול כל מי שתומכים בהם. הללו כוללים את רוב נאמני ההקדשות, רוב דייני ההקדשות בישראל והרבנים הראשיים. לטענת שקרג'י – עובדת ציבור הכפופה להם – הם נגועים בשחיתות וניגודי עניינים.

אכן, ההקדשות הדתיים סבלו מהזנחה רבה בחסות חרפת התנהלות המדינה וגם ממעט שחיתות שתמיד תהיה היכן שמסתובב כסף ציבורי גדול. כך גם קיימים הרכבי הקדשות בעייתיים מאוד. עם זאת, המצב רחוק מאוד מהתיאורים האפוקליפטיים של שקרג'י. רוב הנאמנים אכן נאמנים, ורוב ההקדשים מנוהלים בסבירות. השיפור במצב אמור לבוא באמצעות הסדרה ושקיפות ולא באמצעות מופע אקסטרווגנטי של ג'יימס בונד שיורה לכל הכיוונים ורץ לספר לחבר'ה.

לו זה היה נגמר בתיאוריות פרנואידיות וריצה לתקשורת, הסיפור היה נסלח. הבעיה ששקרג'י מתרגמת את התיאוריות הללו למעשים ומובילה את ההקדשות לגיהינום עם המון כוונות טובות. כך למשל פרשת הקדש ציון, שאת נאמניו ובפרט את עו"ד יוסף שחור היא מכפישה בריאיון איתה ללא שום עכבות.

הקדש ציון הוא בית כנסת ישן בלב תל־אביב שנסגר עקב השינויים הדמוגרפיים בעיר. לאחר שנים שהמקום עמד בשיממונו, הצליחו נאמני ההקדש, להביא למקום את קהילת עולי צרפת בתל־אביב. המקום שופץ מהמסד עד הטפחות והוקמה בו קהילה פורחת המונה מאות אנשים. מדובר בדוגמה ומופת להצלחה כבירה של הנאמנים. לאחר שהמקום היה צר מלהכיל את הבאים בשעריו, הגישו הנאמנים והקהילה הצרפתית לבית הדין הרבני בקשה להקים בנכס ההקדש מרכז יהודי לקהילת עולי צרפת, בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים. מדובר בפרויקט הצלה ממש של בני העלייה הצרפתית שבירכו עליו עשרות רבני תל־אביב וצרפת. התורמים לא ביקשו מאומה לעצמם, אלא רק הסכם שלפיו כל עוד הקהילה עומדת במטרות ההקדש, היא תוכל לעשות שימוש במקום והוא לא יימסר לאחרים.

שקרג'י התנגדה נחרצות לפרויקט הפילנתרופי העצום הזה בטענות קונספירציה משונות שלפיהן הקהילה הצרפתית והנאמנים חברו יחד להחיות את המקום כדי לגנוב את ההקדש, ודרשה מינוי מנהל מיוחד מטעמה. זאת ועוד, היא לא המתינה להחלטת בית הדין בבקשתה, אלא הפעילה עליו לחצים באמצעות ריאיון בעיתון. זה רע כמו שזה נשמע.

אבל הקדש ציון הוא רק דוגמה לדפוס פעולה שיטתי. בהתאם להנחת המוצא שרוב הנאמנים והדיינים מושחתים או לפחות בעייתיים, החליטה שקרג'י שאין מנוס מהפרטת ההקדשות הדתיים, באמצעות החלפת נאמני ההקדשות בצוות עורכי דין בשכר, שנבחרו על ידה. המכנה המשותף בין כל עורכי דין הנבחרים הללו הוא שהם אינם שומרי מצוות (למרות הרגישות המתחייבת בעיסוק בהקדשות דתיים), מה שיעצים את מחויבותם למי שמינה אותם. לא מדובר במקרי קיצון שבהם מינוי מנהל מיוחד מוצדק, אלא בשגרה ובמקומות שבהם אין כל סיבה שלא למנות נאמנים ראויים מתאימים, בהתאם לרצון המקדישים בשטרות ההקדש.

לסיכום, ההקדשות הדתיים זקוקים בדחיפות למבוגר אחראי, והאתגר הזה מונח לפתחו של נשיא בתי הדין שלמרבה הצער לא פועל בהתאם לסמכויותיו.

עו"ד דוד שוב הוא בא כוח הוועד הציבורי לשמירה על ההקדשים בתל־אביב, וייצג חלק מהמעורבים בחידושו ושיפוצו של הקדש ציון שהוזכר בכתבה שהוא מתרעם עליה