יוני 2020, "היהודים באים" חודרת בפעם הרביעית לתודעת הציבור הישראלי ומציתה אש שמתפשטת כמו בשדה קוצים. המערכונים שלהם מוסָרים מהאתר של משרד החינוך, ובתגובה האגודה לזכויות האזרח פונה ליועץ המשפטי לממשלה במחאה, לטענתם, "אין כל פסול בהבאת הסרטונים הללו באתרי המשרד, גם אם בסדרה 'היהודים באים' ישנם תכנים אחרים שאינם ראויים לשימוש".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יפה בימי מגפה: הדעיכה האנושית אורבת מעבר לפינה
– האם גרמניה הנאצית היתה מסיבת סמים אחת גדולה?
– שער הגיא: סיפורו של הישראלי הראשון בטור דה פראנס
ב'תכנים אחרים' כוונתם לתכנים שמועדדים אלימות והחפצת נשים. בדיעבד היינו אולי סולחים על כך שכן באתר משרד החינוך גולשת האוכלוסייה הבוגרת – המורים, וכמו שטענה המזכירות הפדגוגית "אנו יכולים לסמוך עליהם שיעבירו את המסרים לילדים בצורה הנכונה". אלא ששכחנו פרט לא כל כך שולי, הפרקים הללו זמינים לצפייה בטלוויזיה, ביוטיוב ובכל מסך מהבהב. שם, אף אחד לא מתריע להסיר אותם, ושם, נוכחים הילדים עצמם. להזכירכם, אישיותם של הילדים הללו עדיין מתגבשת ומתפתחת ואיתה ההשלכות של צפייה בתכנים שכאלה.
מסקר שערכה הרשות השנייה עולה כי 41% מבני הנוער צופים בתוכניות שיש בהן מין או דיבור גס ונתונים דומים לגבי אלימות. למרבה התדהמה ככל שאנחנו יורדים בגיל כך עולים האחוזים, בגיל הרך, בכמחצית מהתוכניות שמשודרות בשבוע קיימים תכנים אלימים בדמות נינג'ות שונות.
הספרות המדעית והמחקרית הכריעה באופן ברור כי ילדים הנחשפים לתכנים של אלימות במסך, נוטים להתנהגות אלימה יותר בבגרותם וכשילד נחשף לתכנים מיניים לא מותאמים לגילו, הם משפיעים על התעצבות הנפש והאישיות.
תיאוריית הלמידה החברתית טוענת כי צפייה בתכנים אלימים, מגבירה אלימות. הצופה מחקה את הדמות האלימה ונוהג כמוה. החשיפה לתכנים אלימים נותנת הכשר לצופה לנהוג באלימות, כאשר האלימות מוצגת בהם כדבר רצוי וראוי. הצפייה באלימות מורידה את רמת רגישותו של הצופה וגורמת לו להזדעזע םחות מאירועים אלימים. הצפייה באלימות גורמת להתרגשות ועוררות העלולות להביא להתנהגות תוקפנית. מחקרים הוכיחו שההסברים של תיאוריית הלמידה אכן נכונים.
ממחקר שנערך בניו זילנד עולה כי הסיכון להרשעה פלילית בגין התנהגות אלימה כאדם מבוגר עולה בשיעור של 30% עם כל שעה שהילדים מבלים בצפייה בטלוויזיה. המחקר פורסן ב2013 בכתב העת אמריקאי. המחקר נעשה באוניברסיטת אוטגו, המחקר עקב אחר הרגלי צפייה של כאלף ילדים שנולדו בשנות ה-70 המוקדמות. מאז שהיו בני חמש ועד הגעתם לגיל 15, צוות המחקר שב לעקוב אחריהם כשהיו בני 26 על מנת להעריך את ההשפעות האפשריות של הרגלי הצפייה בילדות על חייהם הבוגרים. והתוצאות מובאות בתחיל הפסקה ומוכיחות שאכן יש קשר מובהק בין צפייה בטלוויזיה כילדים לאלימות בחיים בוגרים.
ד"ר עידית סולקין, מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן אומרת כי "בערוצי טלוויזיה לילדים צעירים ולנוער צריכים לעבוד עם אנשי מקצוע מתחום המחקר, כדי לוודא שהתוכן שמשודר הוא תוכן מועיל ואינו תוכן פוגעני ולא כזה שיכול להשפיע לרעה". היא מוסיפה ומציינת כי כעת אין בערוצי הטלוויזיה גורם רגולטורי המתמחה בנושא התפתחות הילד אשר יכול לייעץ על תכנים המותרים ומומלצים לבני נוער וילדים.
בואו נדבר במספרים:
90 אחוזים מתוכניות הילדים מכילות תכנים אלימים
36 אחוזים מסדרות הילדים מציגות את מבצע האלימות כמודל לחיקוי
כשליש ממבצעי האלימות בסרטי ילדים הינם דמויות אנושיות
רוב מבצעי האלימות הינם גברים
הסיבות לאלימות – רווח אישי, כעס ואמצעי הגנה
81 אחוזים ממקרי האלימות בסרטי ילדים לא זכו לעונש
מעל 75 אחוזים מהאלימות בסרטי ילדים הוצגו באופן מסוים של הומור
הגיע הזמן לעצור את הגרף העולה הזה ולשים למגמה הזו סוף. עצרו רגע ודמיינו לכם עולם אחר, עולם בו ערוצי הילדים משדרים תוכניות בהן המסרים הנסתרים נתמכים על ידי תיאוריות התפתחותיות, עולם בו התוכניות הללו והמסרים שלהם מולבשים בצבעים וצלצולים נעימים, דמיינו את ערוצי היוטיוב מלאים בסרטונים על עקרונות ישוב קונפליקטים, יחסים בריאים בין המינים, כבוד הדדי ועוד כהנא. זה אולי ציור אוטופי אבל כל עוד אנחנו פה, תפקידינו להוביל לשינוי ולמלא את המסכים ביותר תכנים ערכיים ובריאים. אם גם אתם במקרה יוצרים שלפו את החומרים מהמגרה, ואת הערכים מהכיסים ולאט לאט נרגיש בשינוי.
ליזי עמרני היא סטודנטית בבית הספר לקולנוע יהודי
