כשאנחנו חושבים על המורכבות הקיימת במנייני החצר, לרוב עולות שאלות הלכתיות הקשורות לדיני תפילה: האם אומרים ברכת מעין שבע, איך מקיימים ברכת כהנים, מי מצטרף למניין, מה עושים כשיש רשויות נפרדות בין המתפללים, היכן תתפללנה נשים ועוד. אך קיימות עוד שתי זירות משמעותיות עליהן צריך לתת את הדעת במנייני החצר ושתיהן קשורות ישירות במיוחד לימים הנוראים. האחת קשורה לזהירות והשנייה להכנסת אורחים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למרות המגפה: מאות תלמידי תיכון מחו"ל מגיעים ללימודים בארץ
– "בסיס ריגול משותף בתימן": מה יוליד ההסכם עם האמירויות
– החלום של מרגי וקירל על חו"ל הוא תעודת עניות לתרבות הישראלית
בשנים שבשגרה, דרושה שימת לב לנושאים שבין אדם לחברו העולים בתוככי בית כנסת. מתחים, ויכוחים ופערים מתגלים בשאלת מקום הישיבה בתפילות: ליד החזן, ליד הבימה, ליד המזגן, קרוב למעבר או רחוק ממנו וכן הלאה. עלבונות ואכזבות צצים בנושא הכיבודים, עליות לתורה, בעלי תפילה, פתיחת ארון הקודש ועוד. קשיים אלו מועצמים לקראת הימים הנוראים ועלינו לפעול ככול יכולתנו על מנת להתייחס לכל בעיה מסוג זה בפרופורציה המתאימה – מה עיקר ומה טפל, מה המטרה ומה האמצעי. חז"ל חזרו והדגישו שעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו, ובכך סימנו לנו את היעד להגיע לתפילות קדושות ומיוחדות אלו בידיים נקיות מריב ומדון בייחוד בנושאים אלו הקשורים לתפילה בבית הכנסת. אם כך בבתי הכנסת בשנים רגילות, במנייני החצר בשנה זו נדרשת הקפדה מיוחדת באשר ליחס שבין אדם לחברו.
שלל מציאויות של מחלוקות רלוונטיות עומדות על הפרק במניינים אלו. האם בדקנו את מידת ההפרעה לשכנים במניין המוקדם המתקיים באשמורת הבוקר? האם אמירת הסליחות ותקיעת שופר בשעות שיש הישנים בהן נחשבות כדבר מצוה וראויות הן או שמא זו מצוה הבאה בעבירה ופסולה היא ואולי אף לא יוצאים בה ידי חובה? למי הזכות לשבת במקום המוצל והקריר יותר, למקדים להגיע או למבוגר יותר? האם עדיף לוותר על מקום בו אפשר להתרכז יותר בתפילה לטובת מי שהמקום מאפשר לו בהישאר זמן רב יותר במניין? הקו המנחה צריך להיות 'דרך ארץ קדמה לתורה'. עלינו לזכור כי תפילה שהיא עבודת ה' הבאה מתוך אהבת הרע ומידות טובות, הינה משובחת ומעולה אלפי מונים מתפילה בה מרוכז האדם בעצמו ועוצם עיניו מזולתו.
האילוץ המחייב את מנייני החצר גם מהווה הזדמנות חד פעמית לפתוח את שערי "בתי הכנסת" הזמניים הללו לציבורים נוספים. בדרך כלל מעגלי המשתתפים בתפילות בבתי הכנסת הם די קבועים. יש הבאים באופן קבוע, יש המגיעים בשבתות וחגים, ויש המבקרים רק בימים נוראים. לצערנו יש כאלו שכף רגלם טרם דרכה בבית הכנסת מסיבות שונות ומגוונות. הנה נקרתה לפנינו אפשרות שזימן לנו הקב"ה – לאפשר למעגלים נוספים חדשים להיות שותפים במידה כזו או אחרת במניין החצר שלנו. אלו יכולים להיות השכנים מהמרפסת ליד, הדיירים מהבניין הסמוך וכדומה. מה יגרום להם להצטרף אלינו? התשובה תלויה רבות בהתייחסות שלנו ובמאמץ שנשקיע בנושא. אם נתלה מודעות מזמינות, נפרסם שעות, נדאג למחזורים למי שחפץ, נסביר תוך כדי תפילה היכן אנו אוחזים ומה משמעות הקטעים הנאמרים –אזי יש סיכוי גדול יותר לשותפות ורצון לחיבור מצד האורחים החדשים.
דברי חז"ל 'כל ישראל ערבים זה בזה' במציאות הקורונה מחייבים בדרך כלל את האחריות על שלום הזולת והדאגה לבריאותו באמצעות עטית מסיכה ושמירה על כללי הריחוק החברתי. כעת נוכל ליישם את הערבות הזו גם במובנה המקורי ביחס לאחריותנו האישית על קיום המצוות של הזולת. אם נשכיל לנצל את מנייני החצר למקום מזמין ומכיל יהיה זה רווח לדורות לעם ישראל כולו.
