ראש הממשלה נתניהו כינס ביום שני מסיבת עיתונאים וקרא קטעים מספרו "מקום תחת השמש". נתניהו דיבר על שלום מתוך עוצמה, שלום מתוך שלום, שלום בלי ויתור על שטחים, כפי שכתב בספרו שפורסם לפני 25 שנה. באוויר עמד אז המטוס שהוביל את המשלחות האמריקנית והישראלית למפגשים בדובאי, לפני טקס החתימה על הסכמי השלום עם איחוד האמירויות בבית הלבן, המתוכנן לאמצע החודש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התפילה במנייני חצרות מוכרחה להתבצע בזהירות ועם הכנסת אורחים
– החלום של מרגי וקירל על חו"ל הוא תעודת עניות לתרבות הישראלית
– 3,150 נדבקים ביממה: ישראל בצעדי ענק לסגר כולל
נתניהו טוען בגאווה כי הצליח לסלק מהמשוואה של השלום עם העולם הערבי את הנושא הפלסטיני. אני חושב שהוא היה צריך דווקא לחתור לפתרון שיכלול את הסוגיה הזאת, לטובת כולם. אבל בכל מקרה, נתניהו יכול לנופף בניצחון מדיני ובהישג היסטורי, בעיקר אחרי ההודעה שלשום שמטוסי נוסעים ישראליים יוכלו לטוס גם מעל סעודיה בפעם הראשונה בתולדות המדינה.
זהו בדיוק נתניהו. מדינאי־על, שמרחף בספֵרות בינלאומיות, בקונגרס בוושינגטון, בטקסים בבית הלבן ומעל שמי ריאד, אבל גם תחבולן פוליטי נמוך. מצד אחד הוא פותח את ישראל לעולמות חדשים, מצד שני הוא סוגר את המדינה לצרכיו. קרוב לשנתיים הוא גורר את המדינה מבחירות לבחירות, ועוד היד נטויה. קרוב לשנתיים הוא מבזבז לנו מיליארדים, אחרי שהסתבך בכתבי אישום שמקורם בהתנהגות קלוקלת ולא אינטליגנטית, היפוך מושלם ליכולת הגבוהה ולביצועים בשדה המדיני.
עכשיו נתניהו משעבד גם את תקציב המדינה לבחירות שהוא מתכנן במרץ או ביוני 2021. התקציב הוא נשמת אפה של כל מדינה, יסוד כלכלי שעושה סדר עדיפויות חיוני, ונתניהו יודע את זה. במקום להעביר תקציב הוא מונע תקציב, כי רק כך הוא יוכל לגרור את כולנו לבחירות שוב ושוב, בלי לפנות את מקומו. רק כך הוא יוכל להפר את ההסכם הקואליציוני שחתם עליו ולמנוע רוטציה. רק כך הוא יוכל לנסות שוב ולזכות בבחירות, ליצור לעצמו רוב ימני ולהעביר חוקים שיהרסו את המשפט שהסתבך בו, אך ורק באשמתו.
בבוקר נתניהו סוגר הסכמים עם הנשיא טראמפ, משוחח עם הנשיא פוטין והנשיא א־סיסי, ובערב הוא מחבל בתקציב המדינה. בבוקר הוא דואג לנו בחוץ, בערב הוא מזיק לנו בפנים. בבוקר הוא איגרא רמא. בערב הוא בירא עמיקתא. אי־אפשר שנתניהו יהיה ראש הממשלה שלנו, אבל בחוץ, וראש הממשלה בפנים יהיה כל אחד אחר, אפילו גנץ?
חומת הגנה חדשה
ח"כ צבי האוזר רוצה לסיים את הפרק הקצר שלו בכנסת בטביעת חותם נוספת. אחרי שהצליח לדחות את פיזור הכנסת בכמה חודשים, ולפני שהוא אולי נעלם לתוך המפלגה של בנט עם סיעת דרך ארץ שלו ושל יועז הנדל, האוזר מבקש להביא את החוק שמחייב משאל עם לפני פינוי כל יישוב יהודי ביהודה ושומרון.
הכוונה של האוזר היא להציב עוד מחסום לאפשרות לפנות התנחלויות. החוק קובע כי לפני ויתור על כל שטח ריבוני יתקיים משאל עם. הריבונות כידוע לא הוחלה על ההתנחלויות ביהודה ושומרון, והאוזר מעניק להן חומת הגנה חדשה. "חמש ממשלות שונות בחמישה הרכבים שונים ניהלו משא ומתן על ירידה מרמת הגולן מאז הוחלה הריבונות שם ב־1981, עד שבא חוק משאל העם – ושם לסיפור הזה סוף", אמר האוזר.
להצעת החוק של האוזר יש סיכוי טוב לעבור כי אין לה הרבה מתנגדים. הליכוד תומך, בכחול לבן מחייבים משאל עם, לפחות לפי המצע שלהם. נפתלי בנט וימינה יתמכו מהאופוזיציה. לבנט יש אסטרטגיה משלו בעניין משאל עם. בנט עולה היום וצומח, צובר מנדטים בסקרים, וכבר מכריז כי בבחירות הוא יתמודד על ראשות הממשלה. מצד שני, בנט יודע שהרבה אנשים במרכז המפה נרתעים מרעיונות הסיפוח שלו, ולא אוהבים את החיבור עם בצלאל סמוטריץ' וכל מה שהוא מייצג.
הפתרון הוא להעביר את ההכרעה לידי הציבור. בנט יאמר לכולם כי הסיפוח לא עומד עכשיו על הפרק, ואם הוא אכן יחיל ריבונות, הוא יביא את הרעיון למשאל עם. כך הוא מבקש להרגיע את בוחריו ולגייס תמיכה. כל אחד והזווית שלו.
הכוונה של האוזר בהצעת חוק משאל העם היא להציב עוד מחסום לאפשרות לפנות התנחלויות. לפי החוק הזה, ממשלה ריבונית ונבחרת לא יכולה לעשות שלום
זה המצב, לצערי. פעמים רבות כתבנו כאן כי האפשרות לפינוי התנחלויות ביהודה ושומרון אינה קיימת. יש ריבונות או אין ריבונות, איש אינו יכול היום, מימין או משמאל, לפנות את בית־אל, עפרה, שילה או קריית־ארבע. שלא לדבר על ערים ויישובים גדולים בתוך הגושים שאיש לא מדבר עליהם. אפילו התנחלות קטנה כמו מצפה־כרמים לא תזוז ממקומה, גם אם הוקמה על שטח פרטי. מדובר על תהליך משפטי שנמשך ויארך עוד שנים, וגם אם יתקיים בסופו של דבר, המפונים יעברו בדין למקום אחר ביהודה ושומרון.
חוק משאל העם מיותר גם מבחינה אחרת. נניח שתוכנית המאה של הנשיא טראמפ הייתה מתקבלת. נניח שראשי המתנחלים לא היו נלחמים ברוב אווילות נגד הדיל, וגם הפלסטינים היו מוכנים לקבל מדינה שהיא בדיחה. גם במקרה כזה היינו הולכים למשאל עם כי ההסכם מחייב ויתור על שטח ריבוני, חולות ניצנה בנגב, במסגרת חילופי השטחים והפיצוי הקרקעי שמוצע לפלסטינים.
חוק משאל העם של האוזר בא להרוס גם את הסיכוי התיאורטי להסדר. החוק רק מקדם את האסון הדו־לאומי הבלתי נמנע. לפי החוק הזה, ממשלת ריבונית ונבחרת לא יכולה לעשות שלום. אין לי מושג מה היה קורה עם הסכמי אוסלו וההתנתקות מעזה אילו היינו הולכים למשאל עם. צריך תמיד להזכיר לכל המתנגדים כי אילולא ההסכמים הללו היינו היום מנהלים ואחראים לבריאות, לרווחה ולמלחמה בקורונה גם בעזה, בשכם ובחברון. מישהו יכול להעלות בדעתו ממשלה ישראלית שמחילה סגר על מאות אלפי פלסטינים ברמאללה, בקלקיליה ובחאן־יונס?
שנאה יוקדת
חבר שלי, יהודה ברוכיאן, הוא איש ליכוד ותיק ותומך נלהב של נתניהו. בעבר הוא ניהל את בית"ר ירושלים. ברוכיאן נוהג להגיע בכל מוצאי שבת לבלפור כדי לראות מקרוב את המפגינים, להתווכח קצת, להתעצבן קצת ואולי גם להירגע קצת. ברוכיאן טוען כי את השנאה שהוא מזהה אצל המפגינים הוא לא ראה מעולם, גם אצל אנשי הימין החמים ביותר, בימים הכי קשים.
ובכל זאת, ברוכיאן חרד לחיי המפגינים, שלהם הוא מתנגד. הוא אומר שאין שמירה ובדיקה מספקות מסביב. שכל אחד יכול להסתיר חלילה רימון בתיק גב או צד. הוא חושש מהתנגשות יצרים ודמים שסופה מי ישורנו. לתשומת ליבה של משטרת ישראל.
