בכל שנה בתקופה זו של השנה, אני מזכירה לעצמי את הסיפור המדהים (והאמיתי) הבא, סיפור שחידד לי מתוך חוויה אישית למה התכוון הרב קוק כשאמר שחזרה בתשובה זו בעצם חזרה אל עצמנו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התפילה במנייני חצרות מוכרחה להתבצע בזהירות ועם הכנסת אורחים
– הקבינט שוב עוצר החזרת גופות, האם בג"ץ יתערב?
– החלום של מרגי וקירל על חו"ל הוא תעודת עניות לתרבות הישראלית
יעל נישאה בשנת 1989 למשולם ונולדו להם 8 ילדים. שנים סבלה יעל מאלימות קשה. קללות, גידופים, חפצים שבורים, אקונומיקה על בגדים, הדלקת אורות באמצע הלילה – היו רק חלק קטן מסיוט חייה.
בשנת 2003, לאחר 14 שנים של סבל, הגישה יעל תביעת גירושין. תביעה זו נמשכה עד שנת 2014 – במשך 11 שנים. את יעל התחלתי ללוות כטוענת רבנית מטעם יד לאישה מאמצע שנת 2008. גם לאחר שהבית המשותף נמכר, הפירוד כבר היה סופי, הילדים פוצלו ונקרעו בין ההורים – משולם סירב לשחרר את יעל. גם לאחר שיעל הוכיחה שמשולם נשא אישה אחרת בנישואין פרטיים, בעודו נשוי לה ונולדו להם שני ילדים, הוא עדיין סירב לתת לה גט. לאחר דיונים ארוכים וממושכים קבע בית הדין שמשולם חייב לתת גט לאשתו, וגם בית הדין הגדול אישר פסיקה זו.
באמצע שנת 2012 נקבע סוף סוף מועד לסידור גט. יעל חיכתה ליום הזה, אבל למרבה התדהמה משולם הופיע לדיון בליווי אחיו כשהוא מכונס בעצמו, ממלמל מילים לא ברורות, משפיל עיניים ואינו עונה לשאלות הדיינים. אחיו טען כי מצבו הנפשי בכי רע ואף הביא אישור מפסיכיאטר למצבו הקשה. בית הדין שלח את משולם לבדיקה אצל פסיכיאטר מוכר כדי לבדוק האם משולם כשיר לתת גט, אך הפסיכיאטר קבע כי לא ניתן לקבוע זאת ללא אשפוז, ואשפוז בכפייה אינו בסמכותו של בית הדין הרבני.
חוקר פרטי שפעל בתיק, מצא שמשולם מסתגר בחדר בבית אימו ולא יוצא משם כלל. אפילו לברית של בנו מאשתו השנייה הוא לא הגיע. מצב זה נמשך כמעט שנתיים ובמהלכן לא תיקשר משולם עם אף אחד משמונת ילדיו.
לאחר שנתיים של נתק מוחלט, כשיעל כבר מיואשת, ביקשתי מבית הדין שיזמן את משולם לדיון כדי לבדוק אם משהו השתנה. כצפוי ,משולם לא הגיע ולכן ביקשתי להביאו לדיון באמצעות משטרה, וכך אכן קרה. משולם הגיע בליווי שוטרים, לא תיקשר ולא הרים את עיניו ונראה היה שוב כי מצבו קטטוני. ביקשתי מבית הדין להוציא צו מאסר כדי שניתן יהיה לאשפז את משולם במסגרת הליכי מעצר, ולבחון סוף סוף האם מדובר בחולי אותנטי או בהצגה. בית הדין נענה לאתגר, משולם נלקח מבית הדין היישר אל הכלא. לאחר שלושה ימים במעצר התרחש נס- משולם הבריא. הוא הגיע לבית הדין, ובאורח פלא דיבר עם כולם, מחלותיו נעלמו, והגט סוף סוף סודר.
זה היה יום השחרור של יעל, אבל לא פחות מכך, יום השחרור של משולם. משולם פשוט היה מאושר. הכבלים בהם כבל את יעל במשך שנים היו למעשה כבלים שכבלו אותו. הוא אפילו לא היה מודע לקיומם של אותם כבלים עד היום בו שחרר את יעל ויצא בעצמו לחופשי.
עבורי – כעורכת דין וכטוענת רבנית שמלווה שנים רבות נשים מסורבות גט – זה היה לימוד מרתק. דברי ההסבר של הרמב"ם למשנה "כופים אותו עד שיאמר רוצה אני" קיבלו לנגד עיניי תוקף במציאות. הרמב"ם עומד על הקושי – איך אפשר להגיד שגט כזה שניתן באונס נחשב גט שניתן בהסכמה, הרי נותן הגט אומר "רוצה אני" רק לאחר שהכו אותו בשוטים?
הרמב"ם מסביר שהאדם בתוך תוכו חפץ לעשות טוב אך לפעמים היצר הרע מטשטש ומשכיח ממנו את אותו רצון פנימי, והוא ממש בגדר אנוס. השוטים עוזרים לו להתגבר על היצר הרע ולחזור לאותו רצון פנימי מקורי, וכלשון הרמב"ם (הל' גירושין ב' כ): "מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצווה, או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך, זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, ורוצה הוא לעשות כל המצוות, ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר: 'רוצה אני', כבר גרש לרצונו".
משולם היה אנוס במשך שנים בדעתו הרעה. שלושה ימים במאסר, המקבילים לשוטים שבמשנה, הצליחו להתיש את יצרו ולהחזיר את משולם אל הרצון הפנימי שלו – הרצון לעשות טוב.
זוהי למעשה חזרה בתשובה במובנה העמוק ביותר. בדרך כלל המושג חזרה בתשובה מתפרש באופן פשוט כחזרה מהחטא, או חזרה לה'. הסיפור הנ"ל וההסבר של הרמב"ם למהות הכפייה בשוטים מחברים אותי לפרשנות המעמיקה של הרב קוק למושג חזרה בתשובה. לשיטתו, מדובר בחזרה אל האני הפנימי של כל אדם, שזהו אותו חלק אלוקי הנטוע עמוק בלב של כל אחד. כשאנחנו מתקרבים אל אותו חלק אלוקי אנו שבים אל עצמנו הפנימי ויחד איתנו מרוממים את העולם כולו. כלשונו הנהדרת של הרב קוק (אורות התשובה ט"ו, י): "והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה".
ונסיים בדבריו המופלאים באורות הקודש (קמ-קמא): "'רוח אפינו משיח ד" … איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא [כלומר, הוא בא מבפנים]. את ד' אלוהינו ודוד מלכנו נבקש… את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא".
