כל כתב חדשות מכיר את זה. מהרגע שמתקבלת הידיעה על אירוע חדשותי דרמטי, מכשיר הטלפון הנייד שלו מתחיל לצפצף בתגובה. לא סתם תגובה, המון תגובות. נניח וקרה פיגוע, אח"מ נפטר, פרץ השלום או נבחרת ישראל בכדורסל ניצחה – ההודעות מהח"כים מתחילות לזרום. כל אחד לפי כישוריו וכישורי דובריו מנסה להיות מקורי, למרות שבסופו של דבר, רוב התגובות נראות די אותו דבר.
אם זה פיגוע, הימנים יגיבו שחייבים לתת לצה"ל לנצח והשמאל יכתוב שחייבים להפסיק את הכיבוש. אם אח"מ נפטר, יחפש כל מגיב את הזווית האישית שלו עם אותו נפטר בסגנון "המנוח ואני". לפעמים זה מעניין, לרוב זה נראה כמו: "פגשתי אותו לפני שנה בבר מצווה של מכר משותף. הוא לא אמר לי כלום אבל העיניים שלו אמרו הכל". כל אחד מהמגיבים מנסה למשוך את תשומת ליבו של העיתונאי. להיות מספיק פרובוקטיבי כדי שידברו עליו ומספיק ממלכתי כדי שלא יאכלו אותו. זו המלחמה על תשומת ליבם של הכתבים והעורכים.
על יד אחת אפשר לספור את כמות האנשים בישראל שתגובה שלהם תיכנס לחדשות גם אם לא תהיה מעניינת. במקרה שלהם, לא משנה באיזה נושא יבחרו להגיב, אין עורך חדשות שיתעלם מציטוט שלהם.
מה שכן מעניין לראות במקרה של התגובות שלהם, זה על מה הם בוחרים להגיב ועל מה לא. מקרה אחד בולט כזה קרה השבוע. אירוע דרמטי לכל הדעות, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו, אירוע שרוב אזרחי ישראל יזכרו איפה הם היו כשהתבשרו עליו לראשונה. אירוע שעוד ידובר בו, שהיסטוריונים יציינו אותו כאחת מנקודות הציון המשמעותיות בתולדות מדינת ישראל יחד עם הכרזת המדינה, מלחמת ששת הימים והגירוש מגוש קטיף. אני כמובן מדבר על התפטרותו של ראש אגף תקציבים באוצר, שאול מרידור.
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין בחר להגיב על האירוע הזה:
זה לא סוד שבשנים האחרונות נשיא המדינה הוא לא דמות פופולרית במיוחד בחוגי הימין. זה גם לא סוד שהעובדה שהוא לא מחסידיו של נתניהו, גרמה למחנה "רק לא ביבי" לחבב אותו במיוחד. כאמור, במקרה הזה לא כל כך משנה מה אמרת, יותר מעניין למה בחרת להגיד משהו ציבורי בכלל. ההחלטה שלו להגיב על התפטרותו של פקיד במשרד האוצר, הזויה ככל שתהיה, עוד הייתה יכולה לעבור בשקט אם היה מגיב על דברים אחרים, קצת יותר דרמטיים מזה. הפיד דאג להזכיר לו עוד כמה נושאים שראויים לתגובה נשיאותית:
יגאל ברבי האלוף.. pic.twitter.com/5Gt0Ip7KFi
— moti kastel (@KastelMoti) August 31, 2020
פסיקת בג"ץ השערורייתית והמפלה להרוס את היישוב מצפה כרמים הייתה גם מקרה מעניין לבחינת התגובות של ראש הממשלה. שירו המפורסם של צור ארליך "הפרש של שבוע" על ימי הזיכרון לשואה ולחללי ישראל מקבל מדי פעם גרסאות כיסוי משעשעות. במקרה שלנו, שמחה רוטמן שם לב להבדלי הניסוח בין התגובות של ראש הממשלה, בבחינת אמור לי מה מוציא אותך מהכלים ואומר לך מה חשוב לך. מתי "נמצה את ההליכים" ומתי "צביעות. הפרקליטות נותנת ידה להתפרקות שלטון החוק":
ואם כבר בענייני תגובות עסקינן, שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, שעוד נעסוק בו בהרחבה בהמשך, הגיב בצער על התפטרותו של מרידור (כמו ריבלין, זו הייתה עוד הזדמנות להסביר ולהדהד למה נתניהו לא מנהל את המשבר):
וכמו כמעט בכל ציוץ של לפיד, אם תעשו גוגל פשוט, תגלו כותרת שמספרת סיפור אחר לגמרי:
או זה למשל:
לסיכום, למדנו שהמסקנה המתבקשת מריבלין, נתניהו ולפיד היא פשוטה: שימו לב לאיזה נושא אתם מגיבים ולאיזה לא. שימו לב באיזה ניסוח ועוצמה אתם מגיבים, ותעשו גוגל על עצמכם לפני שאתם מגיבים. פשוט.
תעודת עניות
אם בפייסבוק או באינסטגרם הרגשתם שהתחילה שנת הלימודים בגלל כל התמונות של הילדים עם הילקוטים אוחזים בידית הדלת, בטוויטר שנת הלימודים הורגשה באופן אחר לגמרי.
על יאיר לפיד אפשר להגיד הרבה דברים ביקורתיים. באמת לא חסר. הוא היה שר אוצר כושל, הוא שטחי ומדבר בסיסמאות, במקרים רבים הוא מכוון למכנה המשותף והנמוך בחברה הישראלית במקום לייצר עמדה. הטור שלו בידיעות אחרונות היה שיעור באיך לכתוב 1,000 מילים ולא להגיד שום דבר. ואחרי כל זה, לא ברור למה מכל המגרעות שלו בוחרים המתחרים הפוליטיים שלו לציין את העובדה שאין לו תעודת בגרות.
את תעודת הבגרות שלי השלמתי בגיל 24. הייתה חסרה לי בחינה במתמטיקה, רציתי להתקבל ללימודי עיתונאות ותעודת בגרות הייתה תנאי סף (וגם כמה אלפי שקלים…). בין סוף השמינית למבחן עצמו לא הרגשתי שחסר לי משהו. למדתי במכינה קדם צבאית, שירתתי שלוש שנים בצבא בתפקיד מאתגר וממלא, טיילתי והדרכתי בני נוער, ולא הרגשתי שהעובדה שאין לי מושג איך פותרים משוואה בשני נעלמים מפריעה לי. עברו מאז יותר מ-20 שנה ועשיתי עוד כמה דברים בחיי, והעובדה שכבר יש לי תעודת בגרות לא עזרה לי להתקדם מהר יותר.
כתבנו פה כבר בעבר על ההחלטה בכחול לבן ללכת על הראש של לפיד ולעקוץ אותו בכל הזדמנות. זה מה שהם צייצו ביום פתיחת שנת הלימודים:
חבר׳ה, תלמדו השנה טוב כן?
שלא תסיימו כמו יאיר.@yairlapid pic.twitter.com/K4o2z0ACoC— צעירי כחול לבן (@YoungBLUEnWHITE) September 1, 2020
הפיד, גם זה שלא מת על יאיר לפיד, לא הבין מה הירידה וכל העלבון חזר ל"צעירי כחול לבן" (שזה שם קוד לאיש אחד של חברת מדיה חברתית שמפעילה בשביל המפלגה את החשבון הזה, לכאורה) כמו בומרנג:
וגם הציוץ המעניין הזה:
שהתבסס על הציוץ הזה..:
חלק גדול מהמגיבים היו כאלה שלא השיגו את התעודה הנכספת והיה חשוב להם להגיד שאפשר להצליח גם בלעדיה. למשל, כמו הציוץ הזה:
והיו גם כאלה שביקשו להפסיק את הבכיינות:
כאמור, עם כל הביקורת על לפיד – אם הוא הספיק להיות מגיש בחדשות 2, סופר, בעל טור פופולרי, מתרגם, כותב סדרות לטלוויזיה ולהוביל כבר 7 שנים מפלגה להישגים שהרבה אנשים עם תעודות, תארים ודרגות הולכים אחריו (חוץ מאחד עד השבוע) – וכל זה בלי תעודת בגרות, אולי הוא ההוכחה שזה לא כזה חשוב. בטח לא סיבה להתלכלך עליו בגלל זה.
ראש בראש
אם יש משהו שהצייצנים אוהבים זה קרב אחד על אחד בין שני אנשים שכולם מכירים. אז יורדות הכפפות והרשמיות, כל אחד משייף את המקלדת ומטיח בשני את מרב העלבונות שאפשר. בשני המקרים הבאים צד אחד הוריד את הכפפות אבל לא בטוח שזה עזר לו.
רביב דרוקר, פרשן ועיתונאי בכיר בחדשות 13, החליט להיכנס באיילת שקד. גם אם ביקורת של עיתונאי על פוליטיקאי היא לא מחזה נדיר, וגם אם הטענות שלו לגיטימיות בחלקן, נדמה שבמקרה הזה דרוקר קצת איבד את זה:
מקרה שני הוא בין קצוות הקשת הפוליטית: ח"כ יאיר גולן VS ח"כ בצלאל סמוטריץ'. זה התחיל מסרטון של גולן שהתכוון לתקוף את הימין "הקיצוני" של הבית היהודי ונראה בסופו של דבר כמו סרטון שבבית היהודי היו שמחים לממן. אחרי הכל, הכלל הידוע קובע שאם בשמאל תוקפים אותך, סימן שאתה עושה משהו ממש נכון:
רבים מידי נפלו בפח של בנט, שקד וסמוטריץ.
אני אגיד לכם מי הם באמת.
(צלם: אריה סנדו) pic.twitter.com/j3ukapc8oi— Yair Golan – יאיר גולן (@YairGolan1) August 31, 2020
האזכור של ח"כ גולן על 700 ליטר דלק הוא על פרשה שלא הייתה ולא נבראה אבל למי חשובות העובדות. את הדבר הזה מטיחים בח"כ סמוטריץ' כבר הרבה זמן והוא לא מגיב. הפעם הוא החליט שיאיר גולן זו מטרה ראויה:
יאיר גולן עוד ניסה להוכיח למישהו שהוא צודק כשצייץ כתבות שעסקו בנושא או את התמונה הזו:
והתגובה מימין לא אחרה לבוא:
וגם זה:
ואם כבר עוסקים בקרבות אחד על אחד, למה לא לדבר קצת על אחדות? השבוע הצטרפו למפגיני בלפור אורחים מיוחדים: חסידי ברסלב שכעסו מאוד על פרופ' רוני גמזו וראש הממשלה נתניהו על הגבלת הטיסות לאומן. הפיד קיבל בחום את המפגינים החדשים:
וכשיש אחדות, נוצרות מזה גם בעיות:
משהו קטן וטוב
אחד הצייצנים האהובים עלי נמצא בטוויטר תחת שם המשתמש "היסטוריה בציוצים" ומדי יום הוא מצייץ שרשור של תמונות ישנות, ייחודיות ומעניינות על אירועים שקרו בהיסטוריה באותו יום. אז לכבוד פתיחת שנת הלימודים השבוע, הנה דגימה קטנה מאותו שרשור:
