שיר השבוע: הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם

אַל תִּשְׁעֶה אֶל הַלַּעַג וְאֶל הַתְּהִיּוֹת,
אַל תִּטְעֶה בַּקִּנְאָה הָרוֹתְחָה.
אַתָּה הֶאֱמַרְתָּ אוֹתָהּ הַיּוֹם
וְהִיא הֶאֱמִירָה אוֹתְךָ.

הֲבֵאתָהּ אֶל הָאֹהֶל בְּשֶׁמֶן הַמֹּר.
הִיא הֵבִיאָה אוֹתְךָ חֲדָרֶיהָ.
כֵּן, הָיוּ לְךָ קֹדֶם, אָמְנָם לֹא הָמוֹן;
כָּךְ נָהוּג בֵּין בְּנֵי קֶדֶם: כָּל שֵׁיח' עִם הַרְמוֹן.
אַךְ אִתְּךָ הֵן תָּמִיד חֲמוּרוֹת כְּלִימוֹן
לֹא רֵעוֹת אֲהוּבוֹת כִּי רָעוֹת רוֹעֲמוֹת –
וְהִנֵּה הִיא לְךָ כְּרֵעַ.

הֲבֵאתָהּ אֶל הָאֹהֶל כְּדַת אַבְרָהָם.
הוּא רָחָב וּמְאֻוְרָר מֵאוּלַם אֵרוּעִים.
אִם בַּת פֶּרֶא הִיא – הֵן יְסוֹדָהּ הַפְרָאָה
מִן הַסָּב הַמְּשֻׁתָּף, הֵן שְׁנֵיכֶם אַבְרָהָם,
וּמְקוֹם שִׁבְתְּכֶם הָאֶחָד לִבְרָכָה
עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי.

אֵיךְ נָשָׂאתָ אוֹתָהּ עַל כַּפַּיִם בְּלִי מֹהַר.
אֵיךְ נָשְׂאָה הִיא אוֹתְךָ לָאַרְמוֹן הַשָּׁמוּר.
בִּיחָסִים בֵּין אֻמּוֹת הֻתְּרָה פּוֹלְיָאמוֹרְיָה,
אַךְ מִתּוֹךְ אָהָלְךָ מִתַּמֵּר הַמִּרְמוּר
שֶׁל אַחֶיךָ, יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְחִטָּה
לְמוּדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁמְּחִירוֹ הוּא שְׁחִיטָה
שֶׁאֵינָם מְבִינִים מָה מִיּוֹם, אֵיךְ אִתָּהּ
בְּלִי חַלָּף עַל צַוָּאר הִתְקַיֵּם הָאָמוּר –
כָּל הַמֶּרִי־מִי,
אֵמִירוּיוֹת,
מוֹן־אָמוּר.

מָה אִכְפַּת לַשְּׂרוּקָה. הִיא שׂוֹחֶקֶת לָאֶקְס,
כִּשְׂחוֹקְךָ אֶל הָאָח הַקַּנַּאי.
מַבְטִיחָה לוֹ טוֹבוֹת וְאוֹמֶרֶת לוֹ נֶקְסְט,
עָשִׂיתִי כַּטּוֹב בְּעֵינַי.

אִינְטֵרֵס? בְּהֶחְלֵט. הוּא אֵינֶנּוּ נוֹשֵׁךְ.
שֶׁיִּלְעַג הַלּוֹעֵג כַּגּוֹאֵל עַל רוּת
בְּבֵית לֶחֶם,
שֶׁיִּלְעַג בִּרְאוֹתוֹ אֵיךְ אַתָּה כְּבָר מוֹשֵׁךְ
אֶת אִמְרוֹת שִׂמְלָתָהּ אֵמִירוּת אֵמִירוּת,
אֵיךְ אַתֶּם חֵיק אֶל חֵיק, שֵׁיח' אֶל שֶׁכֶם.

אַל תִּשְׁעֶה לוֹ. וּשְׂחַק. כִּי בִּימֵי בִּידוּדִים
שָׁמַעְתָּ, כִּמְעַט אַחְרֵי בְּלוֹת, קוֹל דּוֹדִים.
כִּי נָפַלְתָּ הַיּוֹם עַל צַוַּאר בְּנֵי דּוֹדֶיךָ.
כִּי קָלַט אָהֳלָם גַּם אוֹתְךָ בִּנְדוּדֶיךָ.

כִּי נָפַלְתָּ כְּיֶשַׁע עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו.
כִּי אַתָּה בַּמֶּרְחָב. כִּי אַתָּה הַמֶּרְחָב
הָאוֹמֵר לְפוֹרְעָיו רַק נַסּוּנִי.
כִּי אַתָּה עַל הַצִּיר הַנּוֹצֵר מִפְּנֵי צַר
אֶת רְצוֹן הַחַיִּים לְבָרוּא וְנוֹצָר
מִמִּפְרָץ עַד מֵצַר וּמַצִּיב לוֹ מִבְצָר,
צִיר צִיּוֹנִי־סוּנִי.

וְאֵיתָן קַשְׁתְּךָ יוֹשֶׁבֶת,
נִמְתַּחַת עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר,
מִן הַיָּם עַד מִרְעֵה הַשֵּׁבֶט,
מֵעָרִים לְעָרִים דֶּרֶךְ בַּר,
וַחֲדַד וְתֵימָא וְנָפִישׁ וִיטוּר
בְּנֵי בְּרִיתְךָ בְּלִי מְחִיר וּוִתּוּר:

צַד אֶחָד, מְחֻשָּׁק מִתָּמִיד, לַמִּתְרָס,
שְׁתֵּי רַגְלָיו בַּמִּפְרָץ,
יַרְכָּתוֹ עַל פָּרַס –
אַשְׁרֶיךָ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, אַשְׁרֶיךָ,
שֶׁכָּכָה נִשֵּׂאתָ לַשֵּׁיחָ'ה.