עירובין דף כז ע"א
אחרי התעסקות לא קצרה בענייני תיקון מבוי וסביבתו לטובת טלטול בין חצרות, עוברת המסכת שלנו לענייני עירוב תחומין. עירוב כזה דורש קביעת מקום שביתה בשבת באמצעות אוכל בכמות של שתי סעודות לפחות. המזון הזה יונח בין הערביים במרחק עד 2,000 אמה (1,000 מטר) ממקום מושבו כדי שיוכל ללכת בשבת משם והלאה 2,000 אמה נוספות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "שגריר הרצון הטוב" של אונר"א מטיף להשמדת ישראל
– לוחם אש: סיור בשדות עוטף עזה החרוכים
– שישה מאלף: הפנים שמאחורי הדיווחים על נספים במגפה
בתוך הדיון על המאכלים הראויים והלא ראויים לשמש כעירוב, תוך השוואה למה שראוי ולא ראוי למעשר שני, מביאה הגמרא ברייתא בשם בן בג-בג, שמפרט מה לומדים מכל מילה ומילה בפסוק הבא לעניין עירוב: "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך: בבקר, ובצאן, וביין, ובשכר – ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני השם אלוהיך". כאן מובא רבי יוחנן המפרט את הצידוק לכל מילה בפסוק לשיטת בן בג-בג, אבל למילה בקר הוא לא מצליח למצוא צידוק כזה, שכן כל תכונות הבקר מצויות גם בצאן ממילא (ההפך לא נכון, שכן לצאן יש צמר שניתן להפריד מגופו).
רבי יוחנן אומר לתלמידיו: מי שיפרש לי מה באה המילה "בקר", אוביל את בגדיו עבורו לבית המרחץ. במילים אחרות, רבי יוחנן מוכן לשמש תלמיד שלו כאילו היה רבו אם רק יפענח עבורו הסבר למילה שנראית לכאורה מיותרת בשיטת הברייתא.
הגמרא לא מציגה תשובות של תלמידי רבי יוחנן והלומד למעשה נותר עם השאלה. אבל הוא יכול גם להישאר עם המסר.
בדרך כלל, שיטות החינוך שלנו כוללות פרסים למי שמצטיין בשיעור. אולם כאן אם היה תלמיד שמעניק תשובה טובה לרבי יוחנן, הוא לא היה זוכה לתשורה אלא להתעלות. שימוש תלמידי חכמים מצד גדול הדור הוא לא פרס אלא תוצאה. בבית המדרש אין מענקים אלא התרשמות של אמת: החכמת את רבך? מתלמיד אתה הופך למלמד. בזכות תבונתך הסביבה משמשת אותך, דואגת להיות קרובה אליך וללמוד מחכמתך. העיקר, מרכז עניינה של המתיבתא, הוא לימוד התורה באופן היעיל ביותר. כשרבי יוחנן אומר שיישא את חפצי התלמיד לבית המרחץ הוא לא מבקש בכך לכבד אותו אלא לשמש אותו, ללמוד ממנו עוד.
פעם נוספת מלמדת אותנו הגמרא כי גדולה בתורה עניינה אינה כבוד, אלא אחריות כבדה.
