בחדשות 12 הביאו אמש במהדורה ברייקינג ניוז רציני – נשים מלאות בבגד ים. המסר מהכתבה היה ברור, את לא צריכה לעשות דיאטות, שכולם ייצאו לך מהצלחת, תרגישי בנוח עם מי שאת וכן, נשמח לצלם אותך בבגד ים. בפריים טיים אוהבים נשים חזקות, במיוחד אם הן מגיעות בלבוש מינימלי. אף אחד לא אמר בכתבה שזה רע ללכת בצניעות אבל הסימן לכך שאישה שלמה עם עצמה הוא שהיא יוצאת להצטלם בביקיני.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שגרת קורונה: המדריך לשנת לימודים בזום
– "שגריר הרצון הטוב" של אונר"א מטיף להשמדת ישראל
– לוחם אש: סיור בשדות עוטף עזה החרוכים
הכתבה כשלעצמה חשובה מאוד, החברה הישראלית, כחלק מהחברה המערבית זקוקה לתהליך עמוק של תשובה ביחס לעודף משקל ודימוי גוף. קידוש הרזון, ההצקות לילדים מלאים וההתערבות הבלתי נסבלת במשקל ובתפריט של נשים וגברים שלובשים בגדים מעל מידה m חייבים להיפסק. דבר אחד לא הבנתי, למה תיקון של כל זה חייב להגיע באריזת בד קטנטנה?
בין הטייקים השונים והנשים הבאמת מרשימות וראויות להערכה, התחבאה שורה אחת שרציתי למסגר. כאשר המרואיינת הציגה שמלה שקנתה ורק אחרי שנתיים העזה ללבוש. המראיינת שואלת: "למה היא חיכתה בארון?" והיא עונה: "כי היא מעל קו ברך, זו פשוט הייתה אמונה מגבילה שאני לא אמורה להראות את הברכיים שלי". חשוב לדייק כאן, טוב שהיא הצליחה להשתחרר ממה שהגביל אותה, התהליך שהאישה הזאת עברה לחיבור ללב ולגוף שלה הוא משמח ומרגש, ראוי שהיא וכל אחת תסתובב בעולם מתוך אהבה לגוף שלה כמו שהוא.
בכתבה זו אמנם לא הייתה אמירה דתית אבל אותי היא זרקה לשאלה האם בחורה שמחליטה לכסות את הברכיים שלה בהכרח מגבילה את עצמה? האם אין איזה בדל של אפשרות שאישה חזקה תסתובב בעולם בברכיים מכוסות? למה המשוואה היא כל כך חד ממדית – אם את אישה חזקה תקצצי בבד?
כמה דקות אחרי הכתבה הזאת עלה משה נוסבאום ודיווח על כך שהמשטרה עצרה אומן שהתחפש לאישה עירומה בגין הטרדה מינית לציבור. נוסבאום תהה מדוע המשטרה עצרה אותו והאם זה לא נוגד את חופש הביטוי. וזה ברור שהתהייה הזו עולה, הרי כל מה שאנחנו רוצים לראות במרחב הציבורי ועל גבי המסך זה נשים מוחפצות עד תום, אז מה מטריד בזה? ולמה להגביל ככה בברוטליות את חופש הביטוי?
אני מודה לה' ולפמיניסטיות לאורך השנים שאני חיה בזמן בו נשים יכולות לעשות עם הגוף שלהן מה שהן רוצות, להגדיל ולהקטין, להוסיף ולהסיר שיער, לרקוד בכל מקום ולשיר, להתערטל בהפגנה ולהשתמש בחזה שלהן כשטח פרסום, ולהבדיל, כן גם ללמוד תורה ולהתפלל הן יכולות. אבל אצל סוכני החיברות הטלוויזיוניים דבר אחד עדיף שהן לא יבחרו – להתלבש בצניעות, תהיי מי שאת העיקר שזה יהיה בביקיני.
אני אוהבת את החורף, אז אני יכולה להתלבש בצניעות בלי לבלוט יותר מדי בנוף, בלי שאנשים יראו בי שלט ניאון מהבהב של דיכוי נשים או איום קיומי על הנאורות. בעיני רבים השרוולים שלי, האלה עד המרפק, ועוד באמצע הקיץ, מפריעים לחופש הבחירה בחברה הדמוקרטית שלנו. כאילו שיפולי הבד שעליי עלולים לחנוק את כל המודרנה שהשגנו עד היום.
מעניין מתי יבוא היום בו תהיה כתבה מגזינית וצבעונית על נשים חזקות ואמיצות שבחרו לאהוב את הגוף שלהם בדיוק כמו שהוא, מי בביקיני ומי בלבוש צנוע. מעניין מתי נשים ירגישו בנוח להראות לעולם מי הן ומה הן שוות לא רק בלהתפשט איך ואיפה שבא להם, אלא גם בלהתלבש כך.
