פסק הדין השערורייתי בעניין מצפה־כרמים חצה את כל הגבולות. הציניקן שבי צריך להודות לבג"ץ, משני טעמים. הטעם הראשון הוא מפני שכמו בעמונה, בג"ץ הקים בזאת יישוב חדש בארץ ישראל. במקום ארבעה בתי קבע ושלושים מגורונים יבילים, יוקמו עתה בהוראת בג"ץ חמישים מבני קבע במימון ממשלתי מלא, ותב"ע לעוד מאות נוספים. כזכור, תחת עמונה הוקמה עמיחי ותחת עשרים מבנים ארעיים עוד תקום עיר ואם ביהודה ושומרון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ארה"ב ממשיכה לפעול נגד תובעת בית הדין הפלילי הבינלאומי
– פרקליטי אלוביץ' במרוץ נגד הזמן להספיק לעבור על חומרי החקירה
– לפתיחות יש מחיר, אבל הציונות הדתית מוכנה לשלם אותו
הטעם השני הוא משפטי־פוליטי. הפסיקה הזאת של בג"ץ ממשיכה ומדרדרת את מעמדו ואת האמון בו אל רמת אחוזי ההצבעה למרצ ולמפלגת העבודה. המצב הזה עוד יביא במועד לא רחוק מהפך פוליטי־משפטי בדרך התנהלות מערכת המשפט בישראל.
דעת הרוב בבג"ץ כיוונה בדיוק נמרץ לסוגיה מרכזית בפרשת השבת הקודמת (כי תצא): "לא תעשו עוול במשפט (פרשנות), במידה (מידתיות), במשקל (סבירות) ובמשורה (יחסיות). לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, גדולה וקטנה. כי תועבת ה' אלוקיך כל העושה אלה, כל עושה עוול". עוד לא ראינו איפה ואיפה גלויה, פוליטית, בוטה, עוינת, מתנשאת ואכזרית כל כך, כמו בפסק הדין בדבר מצפה־כרמים.
"תקנת השוק" היא הנוסחה המשפטית כביכול, הפותרת כול, שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט התעקש עליה כל כך. היא שימשה אותו להסביר את התנגדותו העיקשת לחוק ההסדרה. כמובן, בג"ץ הזדרז למחוק את חוק ההסדרה מספר החוקים, ונאלץ לקבל את עקרון תקנת השוק – אבל עכשיו הצליח ליצור בדרכו הפתלתלה מבחני תום לב טהרניים כאלה שגם חכמי טהרן לא יכלו ליצור טהרניים מהם. בג"ץ תמיד חוזר ומאלץ אותנו לזכור את האמירה המיוחסת לאריה דרעי, שלפיה הוא יתנגד גם לחקיקת עשרת הדברות בכנסת מכיוון שהפרשנות תישאר בידי בג"ץ. הכול אפשרי בבית המדרש של בג"ץ.
בשני דיונים שנערכו לאחרונה ראינו היטב את האיפה והאיפה. בראשון גברה דאגת השופטים למשפחת רוצחו של לוחם סיירת גולני סמ"ר עמית בן־יגאל על חובת הרס ביתו, ובשני גברה חובת ההרס של מצפה־כרמים, לטעמו של בג"ץ, על הדאגה לתושבי המקום. בשני פסקי הדין הייתה דעת מיעוט הפוכה של שופט שלישי. לגמרי במקרה (כמו כל שיבוצי ההרכבים בבג"ץ) היו שופטי המיעוט שומרי תורה ומצוות, ולגמרי במקרה דעתם המשפטית הייתה מנוגדת לחבריהם. ההבדל טמון באותה חוכמה קדומה ומדויקת שמעלה רש"י בפרשנותו לדברים ט"ז, כ': "כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם".
תומכי משפט התורה צריכים לשאוב עידוד ותקווה מן המציאות הקשה הזאת. ואולם כל זה אינו פוטר אותנו מלשאול את שופטי הרוב: האם לא נותרה בכם כל הגינות, רבותיי? הרי למדתם לעומק את גלגולי הבתים של מתיישבי מצפה־כרמים. אתם הרי יודעים שהמדינה וכל רשויותיה, החל בראש הממשלה ושר הביטחון דאז אהוד ברק, אישרו את הקמת מצפה־כרמים במקומו הנוכחי לאחר בדיקה קפדנית. גם אם גיליתם סדק בשיקול דעתו של הממונה, האם זו סיבה מספקת להתגולל כעת על התושבים העשוקים, אחרי שנים רבות כל כך, ולגזור עליהם שלוש שנים ויותר של גיהינום משפטי, של אי ודאות ושל מאבקים?
אתם הרי יודעים שלא בעלי הקרקע המוכחים הם העותרים. גם אם כן, הרי הם לא יזכו בשום דרך ליהנות מן החורבן הזה, אלא רק מהנאת הרס לשמו. האם כל זה כשר בעיניכם הטהרניות? אתם הלא יודעים שחוק ההסדרה העניק לבעלי הקרקע המוכחים פיצוי כספי גבוה בהרבה מערך הקרקע במקום שהייתה תאונה משפטית? וכל זה אינו נוגע לליבכם? על כך כבר אמר שלמה המלך בחוכמתו בספר משלי בפרק כ': "מי יאמר זכיתי ליבי, טהרתי מחטאתי. אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם".
במכוני המחקר ובבתי מדרש רבים, כמו "מכון משפטי ארץ" או "ארץ חמדה", יושבים חוקרים ותלמידי חכמים שליבם נתון לגיבוש מדיניות משפטית ומוסרית ברוח תיקון עולם ותיקון מדיניות המשפט בישראל על פי חוקי המדינה. אין אני דן כאן על הדין המהותי אלא על דרכי פרשנותו ויישומו של החוק הקיים. גם באקדמיה יושבים משפטנים ואנשי ממשל וחברה שליבם מתפלץ לנוכח עורלת הלב ודרכם המקוממת של שופטי בג"ץ בטיפול בסוגיות לאום וביטחון ובשאלות דת ומדינה. עתודות רבות של מומחים ומאות אלפי אזרחים כואבים מייחלים ליום של תיקון עולם, ליום שנשיב את עולם המשפט הישראלי אל מקומו ואל ערכיו היהודיים והדמוקרטיים.
הכותב הוא רב היישוב עפרה
