בעוד האנושות צועדת קדימה לעבר שוויון בין המינים, המוצאים, הלאומים והנטיות – אצלנו בארץ מתעקשים גם היום לעורר ולשמר מחלוקות סביב מוצא עדתי. גם מחלוקות שבבסיסן אין שום קשר לנושא, כמו למשל פרשת נחל האסי, מתבררות כקשורות לחלוטין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הפתרון לבעיית החילון בציונות הדתית עשוי להיות טמון בתנועת התשובה
– על זמן שאול: למה התפטר ראש אגף התקציבים
– המגפה לא תחסל אותנו – מדינת ישראל תמות רק בהתאבדות
אייטם ששודר אתמול בתוכנית שש עם אמנון לוי המחיש את זה שוב. ד"ר אמנון סמושקוביץ מקיבוץ ניר-דוד כתב פוסט מדם ליבו, ובו סיפר על בריונים ונדליסטים – שהם חלק מחבורת משחררי האסי, או כהגדרתו "מחררי האסי" – שהשתלטו על הבריכה בקיבוץ בלי לשלם, ומבלי שתהיה להם רשות לעשות כן.
לפוסט התלוותה תמונה שבה מופיעים צעירים שחומי עור ישובים על כיסאות פלסטיק בחצי מעגל, כשמאחוריהם דלת זכוכית סגורה ממנה נשקפת הבריכה. בתמונה, האווירה נראתה רגועה לחלוטין. לא היה רמז למאבק כוחני, לא בפניהם של הנערים ולא בחפצים סביבם. במילים קשות ופוגעות קרא ד"ר סמושקוביץ להרים את הכפפה ולהשיב מלחמה מול הפולשים האיומים, אך התמונה לא התכתבה עם התוכן.
הפקת התוכנית ביקשה לברר את העניין, פנתה לאחד מהבחורים בתמונה, בר קדוש שמו (מישהו מופתע?) וביקשה לשמוע את גרסתו. וכאן האבסורד הגדול התרחש על המסך. קדוש התנסח באחריות וברהיטות והסביר שהם לא נכנסו לבריכה, אלא רק קנו שתייה בקיוסק שנמצא במרכז הספורט עשרות מטרים מהנחל. לעומתו, הד"ר הגיב בהתלהמות ובצרחות. בעוד הפוסט שכתב הופיע על המסך הכחיש הד"ר את מילותיו שלו. בהמשך סיפר שבקיבוץ סובלים נורא מהפרעות מצד בריונים דומים לאלו שבתמונה. לאט לאט התבררה התמונה האמיתית: הבריון היחידי בסיפור הזה הוא סמושקוביץ בעצמו.
אין אלא להסיק שהבעיה שלו היא לא העובדה שחלק מהנחל פתוח לציבור הרחב, אלא העובדה שחלק מהציבור הרחב הם לא אשכנזים כמוהו. הזיהוי של מזרחים כבריונים הוא התנהלות שאי אפשר לשתוק עליה. הגזענות הזו נולדה בחטא בראשית ימיה של המדינה והיא חייבת לעזוב אותנו. עד שזה לא יקרה לא נוכל לחיות כאן כעם אחד. מחרחרי ריבים, בריונים וונדליסטים הם אנשים עם מידות רעות ולא אנשים ממוצא מסוים. אגב, הם גם לא בהכרח בעלי מראה מסוים, או פריטי לבוש מסוימים כמו כיפה וציצית, או משקפיים עגולות ושלטי הפגנה.
