אם היה צריך עוד חותמת עגומה לסאגה הבלתי נגמרת סביב שאלת פינוי חאן אל אחמר, הרי שהחלטת בג"ץ מאתמול, שדחתה את בקשת הממשלה לא לעסוק בגחל הבוער מוכיחה עד כמה ישראל מורתעת מעצמה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מגבלה, יציאה וקצב תחלואה: האדום היום אדום מאד
– כאחד האדם, ככל המקצועות: גם לרבנים מגיע
– מעז יצא מתוק: הקורונה תביא לגילוי מחודש של התפילה
כדי להבין את הסיפור צריך לחזור אחורה בזמן ולגעת קודם כל בעובדות. על פי מערכת הביטחון, חאן אל אחמר מיושב על ידי שבט בדואי "הג’האלין" שמו, באופן לא חוקי. הוא ממוקם על אדמות שבטח C, אבל שייכות למדינת ישראל. גם ערכאות משפטיות תומכות בכך .אפילו ארגוני שמאל קיצוניים כמו בצלם לא קובעים באופן נחרץ כי חאן אל אחמר הוא יישוב חוקי, וכי יש ויכוח על הגדרתו. עכשיו נשאלת השאלה מדוע ממשלת ישראל לא מפנה את המאחז- ומדוע לא תעשה זאת בזמן הקרוב.
סיפור חאן אל אחמר החל כבר לפני יותר מעשור. היישוב ממוקם כולו בשטח C, שתחת אחריות ישראל. מדובר בשכונה של בתים שיושבים על שטחי הכפר אדומים, שהפכה לאחד הסמלים בסכסוך הישראלי הפלסטיני. לא בגלל היופי או מזג האוויר הנדיר שם, אלא בגלל העובדה שהאיחוד האירופי מעורב בסכסוך. האירופים תומכים בצד הפלסטיני ואף מממנים את המאבק בהרבה מאוד כסף ובהשפעה לא מבוטלת על דעת הקהל באו"ם.
"עד הרגע שהתקבל פסק דין בנושא חאן אל אחמר המקום הזה לא עניין אף אחד" מסביר גורם בכיר שהיה חלק מהקבינט המדיני ביטחוני בשנים האחרונות. "ברגע שהאיטלקים והאיחוד האירופי נכנסו לתמונה הכל השתנה. חאן אל אחמר הפך למוקד עלייה לרגל לארגונים שונים ואפילו בני השבט שחיים שם כבר השלימו עם זה שהם צריכים להתפנות. היה שיח מול הצבא על פינוי מסודר ורגוע ואפילו על חבילת סיוע שאנחנו נגדיר אותה כסיוע והם יגדירו אותה כפיצוי", הוא מסביר. "ואז הגיע בג"ץ ואיתו גם האירופאים שהלכו ישר לרמאללה ואמרו 'תעצרו הכל, אל תתפנו בשום אופן'. בנקודה הזו, מסביר הגורם, חזר בו שבט הג’האלין וניתק מגע.
"שבט הג’האלין הם בדואים שנדדו ממקום למקום והחליטו, בניגוד לחיים של הבדואים לחיות חיים אורבאנים" מספר הגורם. "חלק ברחו צפונה, חלק דרומה וחלק לחאן אל אחמר. הם התחברו לתשתיות כמובן באופן לא חוקי ופשוט בנו יישוב. חלק קטן מאוד קופץ מידי פעם לצירים לזרוק אבנים אבל לרוב לא מדובר על מניעי טרור, אלא בעיקר משעמום. אף אחד שם לא מופתע מזה שהאדמה לא חוקית. הם מודעים היטב למצב, אבל שנייה לפני שהתקפלו הם קיבלו הוראה מהרשות הפלסטינית ומהאיחוד האירופי לא לזוז מילימטר. כרגע גם האירופים וגם הרש"פ מנצלים אותם, משתמשים בהם במטרה לשמור על אחיזה בשטח", הוא מסביר וממשיך: "הנרטיב הוא פשוט. כמה שיותר זמן אתה יושב על האדמה, היא בסוף תהפוך לעובדה מוגמרת".
אגב, כאן ניתן לציין שבגץ קבע באופן נחרץ שאחיזת חאן אל אחמר בקרקע מנוגדת לחוק לא רק בשל שייכות האדמות והחיבור הלא חוקי לתשתיות, אלא גם להסכמי אוסלו. הפלסטינים מאמינים שככל שחאן אל אחמר ישאר עובדה בשטח יקרו שני דברים: האחד, הוא יתרחב, והשני הוא שבעתיד, שכשידברו על איזו שהיא עסקה בין ישראל לפלסטינים חאן אל אחמר כבר יהפוך לעובדה מוגמרת. פה צריך לציין כי מדובר בנקודה אסטרטגית ביטחונית בגלל המיקום של המקום, שכמו במשולש הגבולות בצפון אוחז בנקודה אסטרטגית מבחינה ביטחונית, המשקיפה על ים המלח, ירושלים ולא מעט כפרים פלסטינים.
נכון להיום, מי שמממן את שבט הג’האלין הם כספים שמגיעים מעמותות מאירופה ומהרשות הפלסטינית. הכספים לא רק מממנים את בני השבט, הם גם מממנים את הפיתוח של המקום וגם את הייצוג המשפטי של השבט. בנקודת הזמן הזו הפלסטינים לא רוצים בכלל לדבר על פשרות מבחינתם. העולם מגבה אותם, וככל שיתמקמו יותר יישובים בשטח כך הם יהפכו לעובדה יותר מוגמרת, שכאמור בעתיד תהפוך לחלק מהמדינה הפלסטינית שאליה הם שואפים.
"ישראל הציעה לשבט לא רק פינוי מסודר גם חלופות לא רעות בכלל", אומר אותו בכיר ישראלי. "אני מדבר איתך על שכונות שהם לא היו חולמים עליהם ואדמות שהן בגדר פנטזיה, והכל בחינם. אבל מופעל עליהם לחץ עצום לא לזוז משם. התקפלות שלהם משם תהיה מכה קשה לרשות הפלסטינית ולאיחוד האירופי. וזו הסיבה שהכל מוקפא ולא זז, וישראל פשוט לא רוצה לגעת בזה כי היא מבינה את המשמעות בצד השני ואת המחיר הביטחוני לפינוי. אחרי פסק הדין היה ניתן לפנות בלי בעיה אבל ככל שדחו זה רק הסתבך. היום זו כבר בעיה רצינית".
על הסיבה האמיתית בגללה נמנעת ישראל מלפנות את חאן אל אחמר הדעות חלוקות. יש כאלו שאומרים שפינוי יגרום לישראל נזק מדיני עצום ויפתח תיבת פנדורה בעייתית שתוביל להסלמה חריפה בשטח. אחרים סבורים כי הרס המאחז יוציא לרחובות המונים, מה שעשוי להתחיל כהסלמה בשטחי סי שתסתיים בהר הבית ואפילו עלולה להיגרר ליישובים ערביים בתוך שטח ישראל, בדומה למהומות 2000. יש כאלו שאומרים שהבהלה בקרב מקבלי ההחלטות היא לחינם, ושישראל במו ידיה ובגרירת רגליה הרתיעה את עצמה מלטפל בסוגיה, זאת למרות שמערכת הביטחון תדע להתמודד עם השלכות הפינוי.
"למדינה שיקול דעת בבואה לקבוע סדרי עדיפויות ועיצוב מדיניות" קבע אתמול השופט סולדברג בעתירה על דחיית הפינוי. "דווקא בשל כך עליה לכבד את הדברים היוצאים מפיה ולאפשר הסתמכות עליהם, שלא יהיו בבחינת נדרנא לא נדרי". במילים פשוטות קובע בית המשפט כי ישראל קיבלה פסק דין שהיא צריכה לבצע אותו, המועד והדרך כבר תלויים בה.
