חילופי ההאשמות הקשים בין שר האוצר ישראל כ"ץ לראש אגף התקציבים המתפטר שאול מרידור חשפו כמה נקודות מחלוקת בין השניים. אולם, בתוך הדברים הוזכרה גם עובדה שאיש לא ערער על נכונותה: נכון לרגע זה, ראשית ספטמבר 2020, טרם החלה במשרד האוצר מלאכת הכנת תקציב המדינה לשנים 2020־2021. מרידור האשים, וכ"ץ לא הכחיש, שהוא האחראי לכך שהוראה להכנת תקציב כזה טרם ניתנה. בראיונות לתקשורת הבהיר השר שלמרות דחיית המועד האחרון להעברת התקציב לסוף דצמבר, בליכוד עוד לא החליטו בכלל אם לאשר אז את תקציב המדינה גם לשנת 2021. נתניהו וכ"ץ מודים בלי בושה שהם משתעשעים באפשרות לדרוש לאשר תקציב מדינה לשבוע אחד בסוף דצמבר, ואת תקציב 2021 לאשר בסוף חודש מרץ, אם בכלל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כאחד האדם, ככל המקצועות: גם לרבנים מגיע
– דעה: תושבי חאן אל אחמר, הירגעו: אין כוונה לפנות אתכם
– העונה החדשה של "המתמחים": לא לבעלי לב חלש
ההודאה הזאת היא סופו של נשף המסכות שהובילו עד לעת האחרונה שר האוצר וראש הממשלה, ובו ניסו להסביר לנו שההתעקשות על תקציב חד־שנתי היא "מקצועית". לפני כמה חודשים, בראשית הדיון סביב סוגיית התקציב, טענו נתניהו וכ"ץ כי עמדתם המקצועית של בכירי האוצר ושל כלכלנים בכירים היא שיש לאשר תקציב חד־שנתי. הנימוק המקצועי היה חוסר היכולת לחזות – לנוכח אילוצי הקורונה – מה יקרה בשנה הבאה. לכן, הסבירו לנו אז, אין מנוס מלחוקק את תקציב 2020 באופן מיידי, ואת חקיקת תקציב 2021 להותיר לראשית השנה התקציבית הבאה.
בשלב ההוא עוד דחו נתניהו וכ"ץ בביטול את הטענות שהדרישה לחקיקת תקציב חד־שנתי מקורה ברצון להבטיח לנתניהו ולליכוד תחנת יציאה נוספת לבחירות בחודש מרץ הקרוב. עכשיו, כשמועד תקציב 2020 נדחה ממילא לשבוע האחרון של השנה, כבר לא נותר כל נימוק "מקצועי" לדרישה לפיצול התקציב, אין אף כלכלן באוצר ובמדינה שיכול להסביר בהיגיון מדוע יש לחוקק בדצמבר תקציב לשבוע אחד בלבד ולהתחיל גם את שנת 2021 בלי תקציב מדינה בתוקף.
את עמידתו על הדרישה לתקציב חד־שנתי הבהיר שר האוצר ממש בשעה שהוא ובכירי מפלגתו יצאו במתקפה מתואמת נגד "שלטון הפקידים". ברוב הדר ופאתוס הסבירו לנו אנשי הליכוד כי מי שאמור לקבוע את המדיניות הוא הדרג הנבחר, ושגם פקידים בכירים חייבים לעבור לדום ולבצע כל מה שהונחו לבצע. שאול מרידור, טענו שם, הוא פקיד ששכח שהוא פקיד, והחל לבחוש בפוליטיקה במטרה להשפיע דרכה על המדיניות, במקום לעשות בדיוק מה שהשר רוצה. אך כ"ץ וחבריו לא הבחינו כנראה באבסורד שנוצר כאן.
למה אבסורד? כי דרך המלך לגיבוש המדיניות הכלכלית בידי נבחרי הציבור היא תקציב המדינה. זהו ספר ההוראות הפוליטי שהכנסת מעניקה מדי שנה לממשלה ולמשרד האוצר, ובו מפורטת מדיניות הדרג הנבחר, שהדרג המקצועי חייב ליישם. ברגע שהתקציב מאושר, גם השינויים וההתאמות הנדרשים במהלך השנה נמצאים בידי הנבחרים: שר האוצר מצד אחד, ומנגד ועדת הכספים בכנסת. לעומת זאת, כאשר אין תקציב מדינה מאושר החוק מעביר את השליטה בעניינים לידי הפקידים, ובראשם החשב הכללי באוצר. במצב כזה שר האוצר הוא כמעט בובה, ועדת הכספים של הכנסת הופכת לגורם שולי.
מי שמתנגד לשלטון הפקידים ומעוניין לשמר את השליטה בידי נבחרי הציבור אמור להיות אפוא הראשון שדוחף לאישור תקציב ומתנגד בכל תוקף למצב שבו המדינה פועלת בלי תקציב מדינה מאושר. אך אם דחיית חקיקת תקציב המדינה היא בסך הכול מכשיר פוליטי לעקיפת מנגנון החילופים ולמניעת כניסתו של בני גנץ לתפקיד ראש הממשלה, באמת אפשר לעשות כל מה שרוצים. אין עקרונות, אין תקציב, רק רצון עז לשלוט.
