אפשר לפרש את התפקדותה של ח"כ לשעבר שולי מועלם־רפאלי לליכוד כאירוע אישי, תוצאה של התחושות הקשות שהיא סוחבת איתה מהרפתקת הימין החדש ומהיחס שזכתה לו מצד נפתלי בנט, אך הסתכלות כזאת מחמיצה את התמונה הרחבה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הראיה החדשה במשפט דומא נדחתה: "בית המשפט התחמק מדיון בסתירות"
– במקום לטוס: המסעדה שתזכיר לכם את רומא
– דעה: קחו אחריות: איך יעברו בני הגיל השלישי את תקופת החגים בקורונה?
את ההצטרפות של מועלם־רפאלי לליכוד צריך לראות כחלק מתהליך רב משמעות שעוברת הפוליטיקה הדתית־לאומית. ממש בד בבד עם ירידתה מהמפה של הבית היהודי, יורשת המפד"ל ההיסטורית, מתגברת מגמת ההתפקדות המאורגנת לליכוד בציונות הדתית. ההיגיון פשוט: אם המודל של מפלגה מגזרית פשט את הרגל, אולי קבוצת לחץ במפלגת השלטון תוכל לעשות את העבודה. השרים והח"כים שירצו את קולותיהם של חובשי הכיפות הסרוגות בבחירות המקדימות ידאגו לישיבות התיכוניות ולישיבות ההסדר, למכינות ולבנות השירות הלאומי לא פחות ממפלגה מגזרית. מי שדוחף לכך הוא בראש ובראשונה בנימין נתניהו. בחודשיים האחרונים ערך ראש הממשלה שתי פגישות עם ראשי מוסדות החינוך של הציונות הדתית, ורמז בהן בבהירות שמהיום הכתובת לתקציבים היא רק הוא. כלומר, מצד אחד נתניהו דוחף את הציונות הדתית לליכוד, ומצד שני יש כבר מי שמרימים את הכפפה, כמו שולי מועלם־רפאלי.
מצב העניינים הזה, שהוא לכאורה התפתחות פוליטית טבעית, נשען על ההנחות המסוכנות של המשך קיומו של הליכוד כמפלגת השלטון הימנית, ושל המשך שיטת הבחירות המקדימות הנהוגה בו. ביום שמבנה המפה הפוליטית ישתנה, והדגם של קבוצת לחץ בתוך מפלגת השלטון כבר לא יעבוד, ספק רב אם יהיה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. הציונות הדתית תמצא את עצמה מול שוקת פוליטית שבורה, בלתי ניתנת לתיקון.
זהירות מבעלי מופתים
לאדמו"ר החסידי בן המאה ה־18 רבי מנחם מנדל מקוצק מיוחסת האמרה שהמאמין במופתי צדיקים אינו אלא שוטה, ומי שאינו מאמין אינו אלא אפיקורס. היא משקפת את היחס ההיסטורי המורכב של היהדות לבעלי מופתים. ההסתמכות על העל־טבעי ועל קשר ישיר של בני תמותה עם הקב"ה טומנים בחובם אנרגיות של קדושה אך גם אפשרות של פריצת כל הגבולות. "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח", אמר קהלת, וכשהרוח מתפרצת היא יכולה להגיע למדרגות של קדושה נשגבת, אבל גם לתהומות של טומאה נוראה.
הרי במקום שיש מעשי ניסים יש גם מאחזי עיניים, שיודעים לשחק את המשחק טוב כל כך עד שהסובבים אותם מאמינים שהם בעלי מופת. זאת בשעה שכישרונם העיקרי הוא שקר, רמייה וניצול לרעה של קשיים ומצוקות.
למרבה הצער, בשנים האחרונות נחשפנו ללא מעט מקרים של "אנשי קודש" ו"בעלי מופתים" שסרחו. רבנים שהנהיגו עדת מאמינים, ונודעו כצדיקים בקרב שומעי לקחם וגם בציבור הרחב, התגלו כחוטאים בכל מיני תחומים שהבולטים בהם הם הכלכלי והמיני.
חקירת הרב מנתיבות שהחשדות נגדו התפרסמו בימים האחרונים נמצאת ממש בתחילתה. השאלה אם למעשיו יש היבטים פליליים עוד תיבחן במשטרה ובפרקליטות, ומוקדם להסיק מסקנות לגביהם. מסקנות אישיות מותר כבר להסיק, והראשונה שבהן היא חובת הזהירות. דווקא רגעי משבר, שדוחפים אנשים לקשר אל העל־טבעי, אל מחוזות הקדושה והנס, הם חלון הזדמנויות למוליכי שולל, ולכן דווקא ברגעים כאלה חובה להיות זהירים שבעתיים; לשים לב לכל הנחיה משונה, לכל סימן מחשיד, ולזכור שניצול מיני או כלכלי אינו מפתח לישועה.
