החשיפה של עמית סגל על מאמצי הפרקליטות לגונן על המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, ועל ראש צוות החקירה בפרשת מעונות ראש הממשלה, רפ"ק אבי רוטנברג, מפני חקירות מח"ש, מתוך רצון שלא לתת נשק בידי "אויבי שלטון החוק" יוצרת תמונת ראי לכתבי האישום המקוריים כנגד נתניהו. כשם שלגבי תיקי נתניהו, פרשה שבמהותה היא פלילית ולכאורה לא פוליטית, התייצבו מחנות הימין והשמאל לפי מפתח פוליטי ברור – אלה מאמינים לכתב האישום ואלה מתייחסים אליו כמזימה פוליטית להדחת מנהיג הימין, כך גם ביחס לפרקליטות: תומכי נתניהו מצאו בחשיפה של סגל את 'האקדח המעשן' המוכיח לשיטתם שהפרקליטות תופרת תיקים באופן שיטתי למי שמסומן אצלה כאויב שלטון החוק. ואילו יריבי נתניהו רואים בחשיפה הוצאת דברים מהקשרם במטרה פוליטית לגונן על נתניהו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שהשכנים לא ישמעו: החיים בצל קומוניזם
– דעה: המעבר של שולי מועלם לליכוד: יותר מסתם התפקדות
– דיכטר תוקף: "צריכים לפנות את חאן אל אחמר מיד"
ההתייצבות המחנאית הזו היא רק ביטוי סמלי אחד לקללה הגדולה של השיח הציבורי בישראל: הוא הפסיק מזמן להיות שיח ענייני, לגופם של דברים, והפך משועבד לגמרי לשיח הזהויות בין אשכנזים ומזרחיים, בין אליטות חדשות וישנות, בין דתיים וחילונים, שמרנים וליברלים, וכמובן – סביב העימות המרכזי, הבולע כל, בין ימנים ושמאלנים.
רק כך אפשר להסביר את העובדה שנתניהו לא רק ממשיך להחזיק בשלטון, אלא עדיין זוכה לפופולריות לא מבוטלת בסקרים, גם אם זו נמצאת במגמת ירידה משמעותית. אין הכוונה לשאלת אשמתו הפלילית של נתניהו. זו מעוררת מחלוקת בצדק גמור, שהרי משפטו בקושי התחיל, ואנחנו במרחק של שנים מפסק דין חלוט (אם בכלל נגיע אי פעם לשלב כזה). במצב העניינים הנוכחי, ספק אם גם פסק דין חלוט יביא לסיום הויכוח הציבורי בנושא; כך בוודאי במקרה של הרשעה, ויש סיכוי שאפילו במקרה של זיכוי.
אבל מה שלא אמור להיות מוטל בספק היא הסלידה שאמורה לחול על כולנו, מכל המחנות, נוכח 'טקטיקת שמשון' שבה נוקט ראש ממשלת ישראל: תמות נפשו עם פלשתים. רוצה לומר: כל עוד המערכות הממלכתיות מתעקשות להעמיד אותו לדין, הוא יקריב ויחריב את כולן כדי להוכיח, כביכול, את צדקתו. לא מדובר רק במערכות כמו המשטרה והפרקליטות שכל יום שעובר רק מוכיח את הצורך בבדק בית וניקוי אורוות יסודי בתוכן (זו אולי התוצאה החיובית החשובה ביותר כרגע ממשפט נתניהו), אלא גם במערכות החיוניות לחיי כל אזרח, ללא הבדל פוליטי. נתניהו יוליך את ישראל ממערכת בחירות אחת לשנייה, ואם זה ישתלם לו אישית אז גם בתנאי קורונה, עד שיקבל את הרוב הרצוי לו. וכשיקבל את הרוב הרצוי לו, הוא ישתמש בו כדי להחיל על עצמו בדיעבד את החוק האוסר על ניהול משפט כנגד מנהיג מכהן. כדי למנוע התערבות בג"ץ בחוק בדיעבדי כזה, בניגוד למקובל בכל מדינה דמוקרטית, הוא גם ידאג לחוקק את 'פסקת ההתגברות' שתאפשר לכנסת לפסול כל פסיקה של בג"ץ, וכך למעשה יימנע מכלל אזרחי ישראל בעתיד סעד בג"צי שאינו תואם את עמדות הקואליציה של אותה עת. אחריו המבול.
התכנית הזו כל כך ברורה, עד שאין בקרב אנשיו של נתניהו אפילו מי שטורח להכחיש אותה. מנגד, היא כל כך ברורה ומסוכנת עד שלא ברור איך לא יוצא כנגדה זעם אזרחי חובק כל, מכל המחנות גם יחד, שהרי רק השלב הראשון בתוכה, מערכת הבחירות הבלתי נגמרת, מהווה סכנה אמיתית לכולנו. התשובה נתונה באותה התייצבות שבטית-מחנאית, שבה התנהגות מחפירה של מנהיג מחנה אחד אינה נענית בזעזוע חובק כל, אלא בהעלאה באוב של השדים הקדמונים: ולמה בהתנתקות/ברצח רבין/ באלטלנה שתקתם?
נתניהו ניזון מן השבטיות הזו לכל אורך שלטונו, במיוחד במערכות בחירות, והוא אף טורח בכשרון רטורי רב להעצים אותה. לכן, הסתלקותו מן המערכת הפוליטית היא תנאי הכרחי לריפוי. אבל היא בהחלט לא תנאי מספיק. כי הריפוי הנדרש הוא ארוך טווח, ואינו כולל רק מנהיג אחד, או תקופת שלטון אחת. הוא כולל את הימים שבהם אנשי שמאל באמת מנעו מאנשי ימין את הגישה לתפקידים ולמשאבים ממלכתיים: מימי הוטו של בן-גוריון על העסקתו של ד"ר ישראל אלדד כמורה בישראל (וטו שבוטל רק בהתערבות בג"ץ), ועד עצם הימים האלה, שגם בהם איש תקשורת, משפטן, או אינטלקטואל שמבטא עמדות החורגות מן התלם של הבראנז'ה חש היטב שהן אינן נידונות לגופו של עניין, אלא מבוזות על-ידי רוב חבריו למקצוע. אלה הימים שבהם אנשי זכויות האזרח דאגו אפילו לזכויות של טרוריסטים שפלים, אבל לא לזכויות של מפגיני ימין.
אם אנחנו באמת רוצים דף חדש בשיח הציבורי בישראל, דף שבו הדיון באמת יהיה ענייני, הוא צריך להיפתח בהתנצלות עמוקה של אנשי שמאל בולטים מהתקשורת, האקדמיה, המשפט ועולם התרבות, על האופן שבו נהגו באנשי הימין, ובהתחייבות של אמת שלא להעז לנהוג כך בעתיד. לאמיתו של דבר, צעד כזה הוא לא רק תנאי הכרחי לריפוי שאחרי עידן נתניהו. יתכן שהוא גם תנאי הכרחי לעצם סילוקו של נתניהו, והתייצבותם של אנשי ימין מאחורי התביעה המתבקשת הזו. אפשר למשל להתחיל בתביעה מצד שמאל לחקירה בלתי תלויה של הטענות כנגד המשטרה והפרקליטות בתיקי נתניהו, במקביל למיצוי כל ההליכים נגד נתניהו עצמו.
