הקלישאה ולפיה קשה לעשות סאטירה כשהמציאות עולה על כל דמיון, ריחפה אמש מעל פרק הספיישל הארוך של "ארץ נהדרת". אי אפשר לקחת ממחלקות האיפור, המשחק והכתיבה (בסדר הזה) של התכנית את הכישרון, אבל ביותר מדי חלקים מהדיאלוגים בפאנל "טקס אנשי השנה הבאה" – הקונספט הקלוש שהיה עדיף שייגנז – ניכרה העייפות מהעונות הקודמות ורוב הפאנצ'ים היו צפויים מקילומטר או לא מצחיקים. בואו, בדיוק בגלל משחקי מילים כמו "אתה פרויקטור, לא פרוז'קטור" נטשנו את הומור שנות השמונים מאחור והאמנו שזה יהיה לבלי שוב. שוב ביבי, שוב שרה נתניהו, שוב גנץ. די כבר, כמו שאומרת דמות ותיקה נוספת. גם הדמויות החדשות שהופיעו בפאנל – אסנת מארק ורוני גמזו, היו טובות מאוד מבחינת החיקוי אבל חלשות עד חלשות מאוד ברמת הטקסט.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– במקום לטוס: המסעדה שתזכיר לכם את רומא
– דו"ח תלונות הציבור גרסת קורונה: ביטוח לאומי בראש הטבלה
– משבר כלכלי וביטול הריבונות: האם הפלסטינים יחזרו לשולחן המו"מ?
מה שהציל את התכנית אמש – מלבד יניב ביטון עם אבישי בן חיים שלו, למרות שכבר אמש זה הרגיש ממוחזר למי שראה את חיקוייו של ביטון בטוויטר – היו המערכונים המצולמים. כאן באו לידי ביטוי יכולותיה של מכונת ארץ נהדרת לייצר רגעים מצוינים, והיו לא מעט כאלה.
המערכון על נחל האסי היה משובח במיוחד, עם בונוס בדמותו של יורם קפיטולניק מתוכנית הרדיו של טייכר וזרחוביץ, שהפעם שימש כקיבוצניק גזען השומר על הכניסה ל״ניר חזרזיר״. והיה השיר "כל עוד" בסגנון קורונה – שרפרר בחן לחידוש שעשתה "זהו זה" בשבוע שעבר לאותו שיר בדיוק (אותה להקת ילדים השתתפה בשני השירים) ועשה זאת נהדר עם טקסט מהודק ועיבוד משובח.
וכן, לא נוכל להתעלם גם ממערכון "התור". עלמה זק ככתבת לי נעים נשלחה לסקר כיצד הישראלים עומדים יפה בתור בחופשה הארצישראלית שנכפתה עליהם. גם כאן הפאנץ' בהק ממש מתחילת התור, ברגע שברקע הופיעו שלוש כיפות לבנות של העומדים בו. ובכל זאת, בכדי לכתוב ולבצע מערכון שכל מי שצופה בו מבין שעיסוקו הוא אונס בת ה-16 באילת צריך מידה לא מועטה של אומץ וחוצפה, לא ברור מה יותר. לא בטוח שזמר מישראל הראשונה היה נכנס אי פעם למערכון שכזה, אולי מדובר באמת בהגמוניה שלא מודעת להגמוניותה.
