מעטים זוכרים, אבל העיר דטרויט של תחילת המאה הקודמת הייתה שוקקת חיים, תרבות ועסקים; מרכז תעשייתי מרהיב בזכות תעשיית הרכב שפיתח הנרי פורד ואשר הביאה עסקים רבים לאזור. חרף שגשוגה ופריחתה, העיר שהייתה "עיר ללא הפסקה" או בגרסתה האמריקנית, "העיר שעושה את החיים שווים לחיות", החלה מתדרדרת מתחילת שנות ה-60, עד פשיטת רגל מוצהרת בשנת 2013 עם גרעון של למעלה מ-20 מיליארד דולר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: שיח המחנאות בעם הוא סכנה אסטרטגית
– משבר כלכלי וביטול הריבונות: האם הפלסטינים יחזרו לשולחן המו"מ?
– תושבי חאן אל אחמר, הירגעו: אין כוונה לפנות אתכם
מספר גורמים גרמו לדטרויט להתדרדר לעברי פי פחת של פשע גואה, נטישה המונית וקריסה תרבותית. החל בתהליכי פרוור, דרך ניהול כושל שהביא לעליה בפשיעה והבריח את עשירי העיר מהמרכז ועד למסמר האחרון בארון הקבורה של העיר: חדירתה של תעשיית הרכב היפנית לארה"ב, מה שהחליש מאד את תעשיית הרכב שהחייתה את העיר והבטיחה את עושרה ועתידה. מאז, במשך שנים הייתה דטרויט לעיר רפאים. מגדלי ענק עמדו שוממים, אלפי מכוניות ובנייני מגורים שרופים שהזכירו תמונות משלהי מלחמת העולם השנייה.
ניו יורק עוברת תהליך שמזכיר את זה שעברה דטרויט.
העיר המפורסמת והנחשקת בעולם ידעה עליות וירידות לאורך ההיסטוריה. שנות הזהב בהובלתם של ראשי העיר רודי ג'וליאני ומייקל בלומברג הרימו את ניו יורק לגבהים חדשים, והיא הפכה להיות המותג החזק בעולם. די בסיפורה של רשת סטארבקס כדי להמחיש את עוצמתה של העיר: רשת הקפה החליטה להשקיע את כל תקציב השיווק שלה בפריסת סניפים, אפילו לא רווחיים, בכל פינת רחוב וככה הפכה לרשת הקפה המצליחה בארה"ב והמפורסמת בעולם.
עם כניסתו לתפקיד של ראש העיר הנוכחי, ביל דה בלאזיו, הוא לחם להפוך את העיר ליותר שוויונית. הוא המשיך והגביר את המגמה של הקצאת דירות בר השגה ברחבי העיר. את תפקידו ב-2014 החל עם חוק דרקוני שחייב בעלי בנינים להקצות 20 אחוז מהדירות בהם כדיור בר-השגה. בשנת 2019 העביר חוק המגביל העלאת שכר דירה בדירות בר-השגה, גם אם התחלפו הדיירים ואף אם בעל הבית השקיע בשיפוץ. ערעור יציבות שוק הנדל"ן של ניו יורק ומספר החלטות שגויות נוספות, הביא את העיר לתקופת תחילת הקורונה, כבר במצב גרעוני לא פשוט. הגרעון של העיר קפץ ב-50 אחוזים בחצי השנה האחרונה לכ-9 מיליארד דולר ולפי רבים מהמומחים, היא עומדת בפני פשיטת רגל.
משבר הקורונה הפך ערים צפופות לפחות אטרקטיביות ולמעשה מעקר את הלב של ניו יורק. ריחוק חברתי מהווה אנטיתזה לאווירה והחוויה הניו יורקית. זה גרם לנטישה המונית של עשירי העיר אל הפרברים. רואים זאת על ידי עלייה דרמטית של כ-100 אחוזים בקניית בתים באזורי היוקרה הסובבים אותה. מעל 13,000 דירות, 700 רק בשכונת היוקרה אפר ווסט סייד, נכון לאמצע אוגוסט 2020, עומדות ריקות. מראה המוניות הצהובות בשדרותיה המרהיבים של מנהטן הוחלפו במראה משאיות "מובינג" המעבירות את דריהן אל מחוץ לעיר. חברות ההובלות מדווחות על עלייה של 50 אחוזים בכמות המעברים בין מרץ עד אוגוסט 2020 בהשוואה לאותם חודשים אשתקד. תגובתו של ראש העיר לנטישה, "לא נקבל החלטות על בסיס עשירי העיר… זה לא עובד ככה יותר… זו עירם של אלו שחיים בה, נשארו בה ונלחמים יום יום בכדי להפוך אותה לטובה יותר בזמן המשבר הזה", היא אולי מרגשת, אך אינה עומדת במבחן המציאות: מי ישלם את החובות הגבוהים של העיר? עוד הגדיל לעשות ראש העיר כשפיזר באזורים המבוקשים ביותר אלפי חסרי בית במטרה לשלב אותם בקהילה ולמנוע ריכוז גדול שלהם כדי למנוע התפרצות קורונה, מה שהגדיל את תחושת הכאוס בעיר.
כמו באפקט הבייגלה שארע בדטרויט, מתפתח משבר בביטחון האישי והתברואתי של העיר. מחאות "בלאק לייבס מאטר" והביזה שהתלוותה לכך נתקלו בתגובה רפה של המשטרה, תוצאה של הדרישה שקוימה הלכה למעשה. העירייה קיצצה מיליארד דולר מתקציב המשטרה, הנוכחות המשטרתית בעיר ירדה בצורה משמעותית, הפשיעה עלתה וממשיכה לעלות והפצתם של סרטוני זוועה של אירועים ביזריים נגד שוטרים ואזרחים תמימים ברחבי העיר, מוסיפים לתחושת חוסר הביטחון האישי בעיר.
הצפי היותר מדאיג מגיע מהמגזר העסקי: מתחילת הקורונה נסגרו בעיר 2,800 מסעדות, מתוך 50,000 הפזורות ברחבי העיר. המספר לא גדול ביחס למספר המסעדות בעיר ונובע מהחלטה נכונה של ראש העיר שאפשר למסעדות לפרוס את השולחנות על רחובות וכבישי העיר. אך היעדרם של התיירים, שכלכלת העיר מבוססת עליהם והחורף הבא עלינו, מבשרים את המשבר הכלכלי של ענף המסעדות בעיר. כמו שאומרים, "Winter is coming".
עזיבתם של חברות הענק האמריקניות החלה כבר לפני כשלוש שנים, בעקבות מאבק מיסויי בין רפורמות המס של טראמפ והתעקשותו של המושל קומו לא להוריד מסי מדינה ועירייה, מה שגרם למגמה מקומית של עזיבת חברות גדולות כגון Ichan Enterprise, Dynasty Financial Partners ועוד. אווירה ציבורית אנטי-קפיטליסטית מנעה הגעה של מספר תאגידים ואף יציאה של אחרים. ג'ף בזוס החליט לא להכניס את אמזון למנהטן. הגדיל לעשות קארל איצ'ן שנתן לעובדיו מקל וגזר, מענק של 50,000 דולר לכל עובד שיעבור לפלורידה או פיטורים מידיים למי שיישאר במנהטן. המגיפה העולמית האיצה את התהליך הזה וכיום מרבית החברות עוברות לניהול מרחוק ובנייני הענק של מנהטן עומדים שוממים. אחד הסיורים העצובים שאפשר לעשות כיום בעיר הוא ללכת בשעת צהריים באמצע השבוע לוול סטריט ולראותו שומם. ככל הנראה נצפה בנטישה הולכת וגדלה של תאגידים ובנקים נוספים, מה שיהווה מכת מחץ לעתידה של העיר. ממש כפי שדטרויט חוותה בשנות ה-60 כאשר ליבת הכלכלה שלה התייתרה.
דטרויט נחשבה ליהלום של ארה"ב בשנות ה-30, אך ניו יורק מאז ומעולם הייתה הקשר של ארה"ב לעולם. ניו יורק היא מרכז העסקים והתרבות העולמי. מאות סרטים, סדרות וספרים נכתבו על העיר ועוצמתה הרכה חזקה ומשמעותית למיליארדי אנשים בעולם. לכן, אני מאמין שהיא תצא מהמשבר. אבל נכונות לה שבע שנים רעות. רעות מאוד.
