אחרי ביקורת ארוכת שנים על כך שטקסי האוסקר "לבנים מדי", אתמול (רביעי) יצאה הודעה דרמטית מטעם האקדמיה האמריקנית לקולנוע. על פי ההודעה, החל משנת 2024, ניתן יהיה לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר רק אם היצירה תעמוד בכללים חדשים: אחד השחקנים הראשיים או שחקן משנה בולט חייב להיות מקבוצה אתנית שאינה מיוצגת מספיק על המסך, כלומר ממוצא אסייתי, אפריקני, מזרח תיכוני, היספאני, וכו'. עוד הוחלט כי סרט יעמוד בקריטריונים רק אם 30 אחוזים מכלל השחקנים בתפקידים משניים ומעלה יהיו נשים, להטב"קים, בני קבוצה אתנית שאינה מיוצגת מספיק, בעלי מגבלות פיזיות או קוגניטיביות. או שלחלופין קו העלילה הראשי יתמקד בקבוצה כזו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למה השמאל שונא כל כך את נתניהו?
– אם לא תשנה מסלול, ניו-יורק עלולה להפוך לדטרויט החדשה
– משפחת מרידור, אבטלה איננה בדיחה
שזה נהדר, באמת. מי מאיתנו לא רוצה את הסרטים שלו מגוונים עד לרמת הסעיף? הרי גם בסרט תקופתי על מלחמות נפוליאון אפשר לתקוע לפחות איזה אביר אחד שהוא להט"ב, או להט"ב שהוא גם אסייתי, או להט"ב אסייתי שהוא גם בעל מוגבלות קוגניטיבית, זה לגמרי משתלב בעלילה.
בעצם, למה להסתפק רק בקולנוע? אם כבר להנכיח אוכלוסיות מוחלשות, הגיוון הזה דרוש בכל תחומי החיים. הרי כל אחד ממקבלי ההחלטות באקדמיה היה שמח, נניח, להיכנס לחדר ניתוח ולגלות שבצוות שאמון כרגע על חייו שילבו בני מיעוטים, בלי קשר לכישורים הרפואיים שלהם, רק בגלל שבמשרד הבריאות האמריקני דרשו גיוון.
אבל הנה הכותרת האמיתית כאן: בשם התקינות הפוליטית, האקדמיה האמריקאית לקולנוע מוכנה לוותר על המקצוענות. היא בעצם אומרת למפיקי הסרטים – לא מעניין אותי התוכן, לא מעניין אותי הכישרון, רק תמצאו לי קאסט שחקנים מגוון בכל מחיר. גם אם תכתבו תסריט מהפח של הפחים, תגוונו והפסל שלכם.
לאט ובהדרגה, המוסדות שאמונים על צריכת התרבות שלנו מנסים להכניס לנו בדלת האחורית אג'נדות פרוגרסיביות. לא הצלחנו בבחירות? לא נורא, נדחוף להם את המסרים דרך המוסדות שעדיין נמצאים בשליטתנו, כמו תעשיית האופנה, למשל. זה הרי לא מקרי שהקו האופנתי ששולט היום הוא קו של ג'נדר-בלנדר, שמטרתו לערבב בין בגדי נשים לגברים במטרה להטמיע בנו רעיונות של טשטוש מגדרי דרך הארון. ואם תפתחו את נטפליקס ותבחנו את התכנים שמוצעים שם בעין אובייקטיבית – תוכלו לראות בבירור מה האג'נדה השלטת, ובואו נאמר שהיא לא מאוד שמרנית.
למרות הכול – איש בעולם האופנה, שנשלט על ידי אנשים מהזרם הפרוגרסיבי, לא יבוא וידרוש כתנאי סף לתצוגה, שהמעצב יהיה מהזרם השמרני למשל, למען הגיוון. ואיש לא ידרוש באקדמיה שבתוך שלל הסרטים שמופקים בהוליווד, יהיו גם כאלו שמעבירים מסרים יותר רפובליקניים (בכל זאת, יש מיליוני אנשים שמחזיקים בתפיסות האלה בארצות הברית). כי הגיוון שמעריכים באקדמיות מהסוג הזה הוא גיוון מסוים מאוד.
ולא שגיוון הוא דבר רע, חלילה. ולא שהוא אינו דרוש, השאלה היא איך מבצעים אותו. יכול להיות שצריכים לארגן מחדש את תעשיית הקולנוע, ולשם כך צריך לדאוג שלתעשייה ייכנסו אנשים מסוגים שונים. החל מבתי הספר למשחק וכלה בסוכנויות שמלהקות שחקנים. הגיוני לדרוש שתינתן להם גם הזדמנות. אבל מהרגע שהיא ניתנה ושמתם רגל בפנים – חובת ההוכחה היא עליכם. כמו שרופא שנכנס למערכת דרך תוכנית של העדפה מתקנת לא יוכל לדרוש קידום רק בגלל הצבע שלו.
אם בענף הקולנוע, הדועך ממילא, רוצים שאנשים יבואו לצפות בסרטים, הסטנדרט חייב בראש ובראשונה לעסוק במקצוענות. מי משחק טוב, מי כותב טוב, ולא משנה מה המוצא, המין או הצבע. אם הם לא ינהגו כך, הם יישארו בסוף עם תכנים מגוונים עד הסעיף, אך בינוניים ונטולי קהל.
