פער בלתי נתפס מתקיים בין שורת הפריטים המופיעים בגוגל תחת החיפוש הכללי "מסיבות טבע", ובין תוצאות החיפוש החדשותי באותו עניין. הראשון מציג את האופוריה הזחוחה של יודעי הדבר המשווקים ומקדמים אירועים אלה; השני מציג את המראה המרוסק של ענת עידן צפריר, שבנה החייל מת במסיבת טבע בדרום בסוף השבוע שעבר. פניהם האוהבים והכואבים של בני המשפחה מביאים את הצופה לשאול איך צעירים מתפתים להגיע לאירועים כאלה; כתבות הצבע על מסיבות הטבע מביאות אותו לשאול: איך לא.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הפעם אסור להיכשל – דרושה תוכנית יציאה מהסגר
– פרקליטות האיחוד האירופי: חוקים נגד שחיטה כשרה פוגעים בחופש הדת
– הלכה במציאות משתנה: מסע בעקבות דיוני הפוסקים
הנה מה שמסיבות טבע מציעות לכם: חיבור לעצמכם, שחרור מוחלט, אפס ציפיות או קוד לבוש, מוזיקה טובה, שתייה טובה, עוד כמה דברים טובים. ולא, אתם לא חייבים להיות צעירים. מה אתם יודעים, יש כבר מסיבות כאלה לבני חמישים ומעלה, צעירים ברוחם שמעבירים את הלילה כולו בריקוד אינטנסיבי, שחרור מוחלט ממוסכמות, רק שלום ואהבה בלי חשבון.
אתרים ומגזינים ברשת ובעיתונות המודפסת ידעו לספק לכם את המידע הדרוש כדי להגיע למסיבה כזו, בין שהיא חוקית ובין שהיא "מחתרתית". שום ביקורת, שום אזהרה. להפך. רמיזות דקות של החבר'ה השווים, שיודעים מה טוב. גם הם, בדיוק כמוך, שבעו כבר מכל המבוגרים היבשים האלה, אתם יודעים, אלה שמצקצקים נוכח השחרור המוחלט, החיבור נטול הגבולות, החופש־החופש־החופש. הם ייתנו לכם עצות, כמו לא לצרוך אלכוהול או "חומרים מעניינים" בתחילת הערב. לא, לא כדי שתיזהרו בנהיגה או כדי שתוכלו לבחור לאן הלילה הלבן שלפניכם הולך להתגלגל, אלא כדי שלא תפסידו את המסיבה אם תבואו שתויים ומחוקים מהבית. "אתם הרי לא רוצים להקיא כשכל העסק מתחיל להתחמם", מסביר אחד הממליצים בכתבה מנומקת היטב. בשביל זה יש אלכוהול וחומרים מעניינים במקום. איזה מקום? טוב, את זה תדעו כשתגיעו לנ"צ הראשון. כדאי שתבואו עם מכל דלק מלא, כי רק שם תגלו לאן אתם נוסעים, ומי יודע כמה רחוק זה הולך להיות. כדי להשתחרר באמת צריך הרי לברוח הכי רחוק שיש. וכל השקר הזה צבוע בגוני פסטל ושזור בראסטות מגניבות בואכה גאלח. כי את מסיבת השחרור הזו אי אפשר לעשות כשאתם חנוטים במוסכמות של החיים.
נחמת טיפשים
ההזנחה הפושעת, הבלתי נסלחת, של אריאל יואב צפריר ז"ל – שגם אחרי שאיבד הכרתו, לא זכה לסיוע במשך שעות ארוכות – היא חטא על פשע שראשיתו בתרמית העצמית של מסיבות שמתהדרות בכותרת לא להן. כאן אין באמת חיבור ואין טבע. השחרור מכבל אחד מלווה בכליאה עצמית בכבל אחר, נוקשה לא פחות. עזבת נורמה אחת רק כדי להתחבר לאחרת, שאליה אתה מחויב יותר מלכל נורמה שנגעת בה אי פעם. אחרי הכול, אתה בקהילת המורדים.
אין פה חיבור. המסיבות הללו לא מחברות אותך לעצמך, הן דווקא דוחפות אותך להתנתק. חיבור הרי דורש צלילות דעת, עומק, הבנה והקשבה עצמית, לא בריחה לחומרים שיעזרו לך לרחף ולשחרר את מה שבחרת להיות. חומרים כאלה מסייעים לך להיות במקום אחר מזה שאתה נמצא בו עכשיו. כן, מאותה מסיבת טבע עצמה.
אין פה טבע. התפאורה סביבך מתאימה לפיקניק, קומזיץ או חתונת קורונה, אין בה שום דבר שמייחד דווקא את תפיסת השחרור שלך. החום המיוזע של הרוקדים בלהט איננו רוח מנשבת; האווירה הקולנית במקום היא ההפך מציוץ ציפורים ופכפוך מים בנחל. הכנסת החומרים הזרים לגוף נוגדת את יצר ההישרדות הטבעי שלך, ושום שרוואל או גלבייה לא ישנו את זה.
ויותר מכול, אין פה שחרור. יש פה מאסר עולם. שבי מוחלט בצורך להיות שונה, אחד שבז לנורמה. יש סוהר פנימי שעומד עליך ודורש מדי שעה שתמציא את עצמך מחדש, שתדע תמיד איך לסמן את עצמך כאחר. לא להיות חלילה כמו ההורים, המורים, הרגילים. ליצור פרובוקציה, לחבר בין אנשים שהעולם לא מבין אותם משום שהעולם טיפש מדי. אתה בונה לך קהילה מנחמת, מפצה על סביבה שרוויה באנשים שלא יודעים מהחיים שלהם. שלא טעמו את הטעם הזה שאתה ממציא עכשיו. כאילו הבריאה התחילה איתך, כאילו אתה הראשון ללכת נגד הזרם.
והניתוק הזה כל כך מתאמץ, כל כך מושקע, שהוא ההפך הגמור מהגדרה עצמית נטולת השפעות. כולו מתכתב עם הסביבה, גם אם על דרך השלילה. שלא יהיו טעויות, יש הרבה סיבות טובות למתוח ביקורת על הבורגנות השבעה, השמרנות המנוונת, השגרה והאוטומטיות המחשבתית. אלא שכל אדם, עצמאי מחשבה ככל שיהיה, נדרש ליושר פנימי כדי לבחון שהוא לא נופל לאותם בורות שהוא מבקר.
האוטומטיות הזו לא פסחה עליכם, חברים יקרים ממסיבות הטבע. גם "הכלל היחיד אצלנו הוא שאין כללים" – זהו כלל נוקשה שדורש מאמץ, כדי לא להיות יותר מדי רגיל, יותר מדי סטנדרטי. האווירה ה"משוחררת", הרוויה חומרים משחררים, היא לחץ חברתי גדול לא פחות מסדר יום של אדם מן היישוב.
לרצות להיות אינדיווידואל זה מצוין, עד שזה מסכן חיי אדם. עד שלוקחים את חופש הבחירה של המשתתפים. בעומק יש כאן משהו יפה, רצון לחיבור אחר, שונה מהמוכר. אבל זה לא מצדיק בשום אופן מחתרתיות עוברת חוק, שימוש בחומרים מסַכנים, וגם לא התנשאות של מי שראה את האור כשכולנו יושבים בחושך. בשורה התחתונה יש כאן עוד חיבור קהילתי, רק בנוסח תפילה אחר.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
