להגיד על פיד הטוויטר שהכול בו פוזיציה זה קל מדי. הדבר היחיד שאני באמת לא מבין, ומפתיע אותי כל פעם מחדש, הוא העובדה, שאותם אלו שמאשימים אותם בפוזיציה, ובמיוחד עיתונאים שלפחות כלפי חוץ נדרשים להציג איזה מעטה של הגינות, אפילו לא מתאמצים כדי שנרגיש ככה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "צוות קו כחול הם עובדי ציבור מסורים, לא הכתובת לטענות"
– פרקליטות האיחוד האירופי: חוקים נגד שחיטה כשרה פוגעים בחופש הדת
– פנייה למתאם הפעולות בשטחים: "לפעול נגד מי שקורא להשמדת ישראל"
אני חושב על עיתונאים שקוראים להם "שופרות", או "דוברים", וחושב לעצמי, יהרוג אתכם אם על כל אלף ציוצים צפויים, תזרקו פעם מילת ביקורת על המחנה שלכם או על המסוקרים שלכם? רק בשביל שבפעם הבאה שיגידו לכם שאתם חד צדדים תוכלו להגיד "אבל היי, זוכר את הציוץ הזה ממאי 2017, אז הייתי מחוץ לפוזיציה". ההגינות הציבורית שלכם, או הקהל שאליו אתם מדברים כל כך לא מעניינים אתכם, שאפילו לא מתחשק לכם לעשות כאילו?
אחד האירועים שכמובן הסעירו, וכמו שזה נראה, גם ימשיכו להסעיר את הפיד, היה החשיפה של עמית סגל בחדשות 12 ועסק בהתנהלות המשטרה והפרקליטות בזמן חקירות נתניהו.
השרשור המלא עם תקציר הסיפור, כאן:
רב פקד אבי רוטנברג ניהל את חקירת המעונות של שרה נתניהו. במהלך החקירה, רגע לפני שהוא אמור להיות גם בצוות שבודק את הקלטות מוזס-נתניהו, בודקים במשטרה שמועות שהוא בזוגיות עם ג'ודי ניר מוזס, גם מבקרת ידועה של שרה וביבי, גם בעלת מניות בידיעות אחרונות ואחות המו"ל נוני. רוטנברג מכחיש pic.twitter.com/yYRtpT20or
— עמית סגל Amit Segal (@amit_segal) September 7, 2020
פיד ימין חגג פעמיים: פעם אחת את העובדה שהג'יפה שהם תמיד ידעו שמתרחשת בפרקליטות ובמשטרה קיבלה צורה בעזרת מסמכים פנים ושמות והפכה ל"אקדח מעשן" או בלשונו של אראל סג"ל: תותח קדוש מעשן".
בפעם השנייה הוא חגג את העובדה שכתבי המשפט שמביאים בדרך כלל את דבר הפרקליטות באיצטלה של "גורמים בפרקליטות" או "בכירים במערכת המשפט" נאלמו דום. וכמו המשפט המפורסם של רבי מנחם מנדל מקוצק "אין שלם מלב שבור ויותר זועק מהדממה" דממת כתבי המשפט הייתה חתיכת צרחה.
רבע שעה אחרי הפרסום יותם זמרי עוד הבין את המצוקה:
אחרי שעתיים הוא כבר היה קרוב לייאוש:
בשלב מסוים הוא פשוט דאג:
למחרת, הוא פשוט שמח שהוא בחיים גם אם הוא עדיין לא התייחס לסיפור הנדון:
אין לך אופי
"ילקוט הכזבים" הוא אוסף סיפורים ובדיות שהילכו בפלמ"ח שליקטו לספר חיים חפר ודן בן אמוץ. לטובת הדור שלא ידע את הווי הפלמ"ח. הנה אחד הסיפורים מ"ילקוט הכזבים" ושמו: האופי של מרדוך.
פעם יצא מרדוך עם עוד כמה חבר'ה לשוט על הכנרת. כדי שיהיה רומנטי, לקח אתו מרדוך את הלוקס (פנס) של הדייגים. ככה שטו על הכנרת עד שהתחיל להיות משעמם. אומרים החבר'ה למרדוך: "זרוק את הלוקס לים, נראה אם יש לך אופי". אומר מרדוך: "מה זה שייך לאופי? אם אני רוצה אני זורק אותו לים".
החבר'ה: "זרוק אותו, נראה".
מרדוך: "חבל על הלוקס".
החבר'ה: "אין לך אופי".
מרדוך: "לי אין אופי?"
החבר'ה: "אין לך".
מרדוך: זה שום דבר. אם אני רוצה אני זורק אותו לים".
החבר'ה: "מה אתה מדבר הרבה? נראה אותך".
מרדוך: "דבר גדול!" (מסתכל על החבר'ה בבוז וזורק את הלוקס בכוח לתוך הים). "נו, מה אתם אומרים עכשיו?"
ענו לו החבר'ה: "אין לך אופי. כל אחד יכול להשפיע עליך".
אני נזכר בסיפור הזה בכל פעם שנתניהו מנסה לעשות משהו שהיה אמור לתת לו חיבוק משמאל. הוא מביא הסכם שלום היסטורי עם איחוד האמירויות שואלים אותו על ה F-35 (בואו, באוסלו נתנו להם רובים, לא ראינו שזה הזיז לכם), הוא פותח סגר צועקים עליו גל שני, הוא עושה סגר צועקים עליו שהוא הורג את הכלכלה, הוא מחלק כסף מזומן לאזרחים צועקים עליו שהוא פופוליסט ומכניס את המדינה לחובות. אי אפשר לנצח איתם.
השבוע, בעקבות החשיפה של סגל שהראתה שגם בפרקליטות ידעו שאלקיען אינו מחבל כפי שנטען על ידי המפכ"ל, אך החליטו לא לתת לכך פומבי כי זה יעזור לראש הממשלה, החליט נתניהו, שבזמנו גיבה את עמדת המשטרה, להתנצל בפני משפחת אלקיען.
אני לא תמים. זה די ברור שהיו לו מספיק הזדמנויות וחשיפות קודמות של הפרשה כדי להתנצל והוא עושה זאת השבוע כדי להדהד את החשיפה של סגל, אבל פיד שמאל לא מרחם. אם הוא לא מתנצל הוא גזען אם הוא מתנצל, "אין לו אופי".
והנה, מנכ״לית מכון ״זולת לשוויון ולזכויות אדם״:
מקדים תרופה למכה
פוסט ההתנצלות של רועי צ'יקי ארד גרר, באופן טבעי דיונים נרחבים בטוויטר. ארד, דמות מוכרת בברנז'ה התרבותית תל אביבית, פרסם ביום רביעי בלילה סוג של התנצלות בפני נערות ונשים שפגע בהן וכתב שהוא מפרסם את הפוסט כי יום למחרת אמורה להתפרסם עליו כתבה שבה שש נשים יחשפו את סיפור הפגיעה שלו בהן בתחקיר של שרון שפורר באתר "המקום הכי חם בגיהנום".
גם כאן, להבדיל ההבדלות הברורות, עיתוי ההתנצלות והודעת העזיבה שלו את הבמות הציבוריות בהן כתב, (עתון הארץ ומגזין תרבות נוסף) הצטייר, ולא בלי צדק, כצעד יח"צני לא רע בכלל. הקדם תרופה למכה, תכין את דעת הקהל, תעורר רחמים והזדהות וכך תקהה את המכה שתחטוף כשיתפרסמו העדויות.
דווקא במקרה הזה לפחות אני לא ראיתי בטוויטר יותר מדי ציוצים תומכים, ולפחות פה, לא ראינו כמעט פוזיציה. גם סוג של נחמה. חלק מהציוצים התייחסו בזלזול וגועל לתגובות המחבקות בפייסבוק, חלקם התייחסו בזלזול לעיתוי ההתנצלות כבקרת נזקים.
עוד לפני הפרסום של הסיפורים המזעזעים של ניצול הקטינות, הפיד מעורר מדי פעם התייחסות לנושא החפצה וניצול גוף האישה למטרות שונות ומשונות. הנה שלוש דוגמאות למחשבה על האווירה, התרבות והסתירות שכל מי שחי פה נתקל בהן:
יפה, לא ביקשו בלונדיניות ולא שדופות. מופתע שלא נקבו גם בשנת ייצור pic.twitter.com/HdYStTbaMP
— עומר בבאי omer babai (@omerbabai) September 8, 2020
והיה גם את הסרטון הזה, שחילק בין גברים שמאוד הזדהו לכאלה שביקשו לא להכליל אותם בניצול נשים רק בגלל שהם גברים:
בסרטון הבא תראו גברים אמתיים מדברים ולא עלובי נפש עם צורך חולני בשליטה וכוח.
נראה אתכם גברים מרטווטים את זה.
יוצרים (בלי טוויטר): נדב סלור, מרדכי בראונשטיין ויעל רפפורט.#זו_בעיה_שלי pic.twitter.com/fvauNG2iQB— Yossi Zabari (@YossiZabari) September 8, 2020
משהו קטן וטוב
התקופה המטורפת הזו שאנו חיים בה, עם משברים קואליציוניים, מגפה עולמית שלא עוזבת, משברים כלכליים ומריבות בלתי נגמרות בין כולם גורמת לך לפעמים למצב שאין מילים. וכשנגמרות המילים אפשר פשוט להגיד סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושי.
ביצוע חמוד של נטע ברזילי ללהיט של דיסני מהסרט הקלאסי "מרי פופינס" שישכיח לכמה דקות את כל הצרות.
Betcha've never heard "Supercalifragilisticexpialidocious" performed like THIS before! ?
Rock on, @NettaBarzilai. We're OBSESSED. #DisneySingalong ? pic.twitter.com/c71nOfJB9J
— Disney Music (@DisneyMusic) September 2, 2020
