כנסת ישראל רעשה השבוע סביב השאלה: מי היה הגיבור שדאג לתקצב את מפעלי הציונות הדתית למרות שמפלגת ימינה נמצאת באופוזיציה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נתניהו לא מבין: הצייצנים אף פעם לא יהיו מרוצים
– "נוטשת את פלסטין": הרש"פ מאיימת לפרוש מהליגה הערבית
– "צוות קו כחול הם עובדי ציבור מסורים, לא הכתובת לטענות"
יו"ר הבית היהודי רפי פרץ מיהר לברך ולהודות על כך שדרישותיו התקבלו, אחד מיועציו אף מיהר לדרוש בקבוצה מגזרית שארגון מפעלי הציונות הדתית יודה לכבוד השר בשם ובמלכות. לאחר מכן היו אלה אנשי ראש הממשלה שדרשו להכיר בעבודה שהליכוד פעל כדי להשיג את מאות המיליונים בהיעדר תקציב וכספים קואליציוניים.
בעוד שני אלה מתווכחים, נכנסו אנשי ימינה ובתוכם האיחוד הלאומי לדרוש הכרה במאמצי האין קץ שהשקיעו כדי להביא את הכספים המיוחלים ליעדם, ועוד מספסלי האופוזיציה. וכל הזמן הם מבקשים להזכיר ולשאול את השאלה שאין עליה תשובה ודאית: אם הם לא היו לוחצים, האם בליכוד היו מתאמצים?
עוד קודם לכן, ח"כ אופיר סופר מימינה דרש לקבל לידיו ועדה דומה לצורך בדיון תשלומי ההורים בחינוך הדתי מיו"ר הכנסת יריב לוין ובמקביל מיו"ר ועדת חינוך רם שפע אך התשובה איחרה להגיע. סופר ניסה לקבל את הוועדה לידיו במקום תפקיד סגן יו"ר הכנסת שנתקע בידי הליכוד גם כן כבר חודשים ארוכים, אך הופתע לגלות דרך פנייה שלנו שהוועדה שביקש כבר עברה לידיה של ח"כ מכחול לבן.
ולבסוף יש בשורה לציבור הדתי גם מצדו של כחול לבן: ח"כ תהלה פרידמן תקבל בשבוע הבא את ועדת המשנה של ועדת החינוך לטיפול בענייני החינוך הדתי כולם ותהפוך להיות הכתובת הרשמית של אנשי החמ"ד כל עוד הכנסת לא תתפרק.
בקיצור, למעט חברי הכנסת הערבים והחרדים, הציונות הדתית, מתברר, חבה תודה גדולה למחצית מכנסת ישראל כמעט שסייעה לה בהשגת תקציבי המגזר בחינוך. אם זה לא היה ציני, אפשר היה לומר שלא היו ימים טובים יותר לציונות הדתית, מאשר הימים שבהם נציגיהם הרשמיים יושבים באופיזיציה והיחיד שבקואליציה לא מחזיק בכוח אלקטורלי השווה למנדט.
בליכוד אגב, אומרים שאפשר ללכת צעד קדימה ופשוט להודות בכך שברגע האמת הליכוד, הלא מגזרית, ונתניהו בראשה, היא ששילמה במזומן את התחייבויותיה כלפי המגזר.
הבוקר זה עוד היה כמעט אידיאלי, אחרי ישיבת הממשלה הלילית במסגרתה אושרו 225 מיליון השקלים לציונות הדתית על ענפיה השונים – החמ"ד, זהות יהודית, גרעינים תורניים, ישיבות גבוהות ותוכניות לימוד ביהדות, התודות הופרחו לאוויר לכל מי שחפץ בכך. אבל כעבור שעה קלה בלבד זה הפך למלחמת קרדיטים. כל דובר התקשר לוודא שיצוין שהח"מ בלבד הוא שיקבל את הקרדיט על הכספים שהועברו ליעדם ולא יעזור בית דין או עובדות חלילה.
דרישתו של ח"כ מתן כהנא התקבלה, לחציו של הרב פרץ השפיעו וכמובן הצעתו של ח"כ סמוטריץ' התקבלה. בליכוד הבינו מאוחר מדי את גודל הברוך ורק לקראת שעת צהריים הפעילו את מערך הדוברות שלהם כדי להבהיר מי באמת ישב בחדרי הדיונים על התקציב ואפשר את העברת הכספים. בין היתר עשו זאת השר זאב אלקין שהופקד על הנושא מטעמו של נתניהו וח"כ מיקי זוהר ואכן בהודעות התודה של אנשי החמ"ד ומנהלי רשתות החינוך הכתובת הייתה אחת: ראש הממשלה.
מלחמות הקרדיטים הן כמובן רק תסמיני מערכת הבחירות שאנחנו נמצאים בעיצומה. נתניהו נגד בנט ו-20 מנדטיו בסקרים והבית היהודי במאמצי החייאה אחרונים לפני הוצאת תעודת הפטירה הסופית.
הרב פרץ, שמקורות יודעי דבר מספרים כי הוא מבין שהגיע לסוף דרכו הפוליטית, מנסה לפחות לרשום מעט הישגים על שמו עם קריסת המפלגה אותה קיבל להוביל לפני שנה וחצי.
נתניהו מנסה להוכיח שלמרות הזגזוגים ברמת ההתיישבות, הליכוד הוא הבית למצביעים הסרוגים, ובאמת היום שמעתי לראשונה אולי על מאמצי ההתפקדות של הגרעינים התורניים לליכוד, מי שהיו מייצגיו הבולטים של הבית היהודי-האיחוד הלאומי בשטח. ובימינה מנסים להוכיח שלמרות שהם באופוזיציה הם חיוניים להישרדות התקציבית של הציבור העומד מאחוריהם.
שמונה מנדטים בקירוב שווה הציונות הדתית, מי שהספידו את כוחו של הציבור בפוליטיקה – הבינו החודש כמה הם טועים. ממאמצי החיזור – ייהנה כמובן הציבור.
