"נתניהו הקריב את בריאות הציבור על מזבח השמירה על הקואליציה שלו", אמר אביגדור ליברמן, שר הביטחון ושר החוץ לשעבר, בריאיון לחדשות 12. "לכן כל ההחלטות בלתי חוקיות בעליל. אני קורא לציבור להתנהל לפי השכל הישר ולא לפי ההוראות. מי שמפיץ נגיף חריף יותר מהקורונה, נגיף אנדרלמוסיה ואנרכיה, הוא ראש הממשלה. הציבור הכללי לא יכול להיות בן ערובה אצל ליצמן ודרעי".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התקציב שאושר זמני, אבל מהווה חבל הצלה
– חרם אמריקני על הסרט "מולאן" בגלל כתובית הוקרה לסין
– גם במחיר השבתה: הקורונה מחייבת את האוצר לשנות גישה
אז מה היה לנו עד כה? נגיף שקוטל מאות אלפים ברחבי העולם, משגע את כולנו ומכניס אותנו למתח תמידי כבר שבעה חודשים. בנוסף: הילדים בבית יום כן יום לא, וביום שלא – הם צריכים את המחשב, והזום לא עובד, ולא אכפת להם ואין להם כוח וצריך לריב איתם על הכול. בנוסף: המצב הכלכלי, האישי והעו"שי לא יציב, בלשון המעטה. הציבור מפורד, קרוע, תהומות נפערים בין המגזרים, האשמות פוצעות. בנוסף: גל חום מעיק, מזיע, בלתי נסבל, ואם איתרע מזלכם ונאלצתם לצאת לרחוב המהביל תיאלצו לעטות מסכה בתוך הקדרה הזאת. צריך רק גפרור כדי להצית את שלהי הקיץ הזה. מספיק גפרור טיפש אחד כדי לשרוף יער שלם.
אבל אביגדור ליברמן אינו טיפש. הוא פוליטיקאי משופשף, מחושב, קר מזג, שקול מאוד. הוא לא מהמתפרצים, מהמועדים בלשונם, מהמתנצלים בדיעבד. הוא יודע מה הוא אומר, מתי ולמה. אז בואו ניקח את קריאתו לעיל ברצינות הראויה.
את נגיף האנרכיה לא זרע ליברמן, הוא רק זיהה אותו, עדר, זיבל ברוחב לב והשקה. נתן לו אור ירוק לצמוח, כמו שיח אפונה משוגע, ולכסות את הבית עד שיקרוס. מה אכפת לו. אחריו המבול. והוא זיבל יפה, בחופשיות, בדברים שיש להם קשר רופף עם המציאות, וקשר עבה עם הקשיים האמיתיים והלגיטימיים של הציבור.
האופורטוניזם של ליברמן הוא נושא שיש ללמוד במכללות למנהל ציבורי ופוליטיקה, והאמירה האחרונה היא דוגמה מצוינת לו: אין ציבור המתעב אותו יותר מהציבור הערבי, פרט, אולי, לציבור החרדי. שם וגם שם שיעור התחלואה נוסק, והממשלה מחליטה, בצעד קוסמטי למדי, על סגר לילי בערים אדומות, שרובן ככולן מיושבות בידי שני המגזרים הנ"ל. ועדיין, למרות האיבה בין שר הביטחון לשעבר לערבים ולחרדים, יום אחרי הקריאה למרי מחד והוראת הסגר מאידך יוצאים ראשי הערים האדומות וקוראים בגלוי לסרב להחלטות הממשלה. והערים שוקקות כשיורדת החמה, כמדי יום. אולי הם לא עושים את זה כי ליברמן אמר, אבל אין ספק שאמירתו תרמה להלך הרוח ברחובות, בישיבות ובחתונות.
שעות מעטות אחרי דברי השר לשעבר, נשיא ארגון העצמאים אומר בלי שקולו ירעד: "איבדנו אמון בממשלה, הזלזול הזה ימיט אסון על כלכלת ישראל. בעלי העסקים לא יסגרו את העסקים שלהם בסגר נוסף". הרי שר בכיר לשעבר אומר דברים כאלה ולא עושים לו כלום, כמו למשל להעמיד אותו לדין על המרדה. וראש עיריית נצרת עלי סלאח מצהיר ברדיו, בקול, בלי להתבלבל: "הערב נצרת תהיה פתוחה כרגיל". ויו"ר סיעת יהדות התורה ח"כ יצחק פינדרוס קרא ב־ynet לראשי מוסדות חינוך בערים אדומות להמשיך לפעול למרות ההוראות. "מי שיכול – שיפתח את בתי הספר. ההתנהלות הזאת לא הגיונית והציבור לא מסוגל להבין איתה. היא גם גורמת לאנרכיה".
ליברמן פתח את השער וכל השוורים יצאו בריצה, דם בעיניים. איזו מנהיגות, איזה חזון. והם מסתובבים בשוק והופכים דוכנים, ופוגעים בכל הנקרה בדרכם, כי קורונה, כי כלכלה, כי עצמאים, כי הממשלה מזגזגת, כי חם. כמה קשה להרגיע, למתן, לדרוש מכולם ערבות ואחריות. לעזאזל עם כל זה. קל יותר לפתוח את השער. התוצאה מיידית וכל כך מספקת.
מה האינטרס של ליברמן לגרור אותנו לאנרכיה? "ככל שיהיה רע יותר – יהיה יותר טוב", אמר לנין, והתכוון לכך שככל שמצב הפרולטריון יורע, כך ינקוט מהר יותר צעדים חריפים יותר כדי לשפר אותו. הפיכה, למשל. לנין אמר וליברמן הקשיב. כי הוא יעשה הכול, כולל הכול, כפי שאנחנו רואים באמירתו האחרונה, כדי להפיל את נתניהו. בדם ואש, אם צריך, בנגיף ובאנרכיה, בבריקדות ברחובות ובכאוס כללי. גפרור אחד לחבית הנפט הזו והכול מתפוצץ. הוא כבר רכב אל מחוץ לעיירה, עם חיוך דק וגבעול עשב בפיו, וישוב כשיתפזר העשן לאסוף את הפירות החרוכים.
