בעקבות הכתבה ששודרה בשבוע שעבר בחדשות 12 על חברת אטנגו והטעיית הצרכנים המיוחסת לה לכאורה, עלתה שוב המחלוקת האם יש אלטרנטיבה לטיפול תרופתי להפרעת קשב. ציבור ההורים והמורים שומע חדשות לבקרים על שיטות טיפול אלטרנטיביות לטיפול התרופתי בילדים עם הפרעת קשב, כאשר כל העת שומעים ביקורות קשות על השפעות המיוחסות לטיפול התרופתי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הוכחה אדומה: דרך מעולה להעביר זמן, בלי ציפיות גבוהות
– רכיבה על אדי התהילה: ההפתעה של יהונתן גפן
– בלדה לסוכן כפול: מה גורם למרגל לבגוד בשולחיו
כדי לעשות סדר אסביר תחילה על הבחנה חשובה בין בעיות קשב לבין הפרעת קשב, וכך נוכל להראות שאין באמת מחלקות בין הגורסים. בעיות קשב, או בשמם המקצועי 'קשיי קשב', הינם אוסף מגוון של קשיים בוויסות יכולות הקשב. תלמידים וסטודנטים המתארים קשיי קשב מדווחים על הנמכה בתפקודי הקשב והריכוז המתבטאים לעיתים בקושי בלימודי, אי-שקט (היפראקטיביות) ואימפולסיביות.
אחד מקשיי הקשב השכיחים ביותר הוא הפרעת קשב, המוכרת בקיצור הקליני ADHD. ההפרעה מוגדרת בספרות הרפואית כתכונה גנטית-התפתחותית וכרונית. היא נובעת משינוי הולכתי בין רשתות עצביות במוח האחראיות על הוויסותים השונים הפועלים בגוף, ויסות חושי, נוירולוגי, רגשי, והתנהגותי. כתוצאה מכך, בקרב הסובלים מהפרעת קשב מערכת עצבים עובדת בצורה תגובתית לגירויים. הפרעת קשב מתוארת באמצעות קריטריונים קליניים משלושה תחומי תפקוד: מוסחות, היפראקטיביות ואימפולסיביות.
מנתונים המתקבלים ממרפאות בישראל, שמתאימים לנתוני מחקר מהעולם המערבי, רק אחד מכל ארבעה ילדים המתארים קשיי קשב מתאים לאבחנה של הפרעת קשב. הסטטיסטיקה מלמדת כי 40% מבעיות הקשב נובעים מהרגלי למידה לקויים, ובכלל זה הרגלי שינה, הרגלי אכילה, שהייה ממושכת מול מסכים ועוד. כ-25% מבעיות הקשב נובעים מגורמים רגשיים כמו חרדה, ורק 35% מהקשיים נובעים מגורמים אורגניים. אך גם בקבוצה זו מקובלת הבחנה בין גורמים ראשוניים בהם בעיות הקשב מביאים להפרעת מהווה כ-25% מכלל בעיות הקשב. עוד בקבוצה זו בעיות אורגניות המוגדרות כמשניות, כלומר, גורם שהתוצאה שלו היא פגיעה בקשב. קבוצה זו מהווה כ-10% מכלל המתקשים בקשב. מחלוקה זו ניתן לראות שרק 25% מבעיות הקשב נובעים מהפרעת קשב.
ההבחנה בין קשיי קשב והפרעת קשב חשובה. שכן הטיפול התרופתי בממריצים -ריטלין, אטנט ונגזרותיהם- יעיל לתלמידים הסובלים מהפרעת קשב. זה לא הטיפול הנכון לתלמידים הסובלים מקשיי קשב. הטיפולים המבוססים על אימון מוחי או נוירו-פידבק יכולים להיות יעילים לקשיי קשב, ולהקל על התפקוד של תלמידים עם הפרעת קשב – אך הם לא יכולים להוות תחליף לטיפול תרופתי.
חשוב לזכור כי אבחון הפרעת קשב מתבצע בהליך רפואי הכולל בדיקת רופא, הערכה רגשית וניתור תפקודי באמצעות שאלונים. בדיקות המחשב מוגדרות כתומכות החלטה, ומסייעות לרופא לקבוע כיצד לבנות את תוכנית הטיפול במטופל. לכן חשוב להשקיע באבחון מקצועי ומעמיק. עפ"י קריטריונים קליניים, יוכל הרופא לקבוע מה הגורם לבעיות הקשב אצל המטופל, וכיצד רצוי לטפל בהם. אנחנו תמיד מטפלים בילדים עם הפרעת קשב, ולא בהפרעת קשב של הילדים.
הטיפול בילדים עם הפרעת קשב כולל ארבע רבדים בטיפול. הדרכה, כי זו הפרעה כרונית שצריך להכיר את השפעותיה, כדי ללמוד לחיות איתה. טיפול תרופתי, הטיפול סימפטומטי ונועד להקל על התפקוד של המטופל, הוא לא מרפא אותה. טיפול פסיכולוגי תומך, כדי לעסוק ברבדים הרגשיים של התמודדות עם הצרכים של המטופל. רפואה משלימה, תחומי ריפוי משלימים, חלקן מבוססי תזונה, חלקן מבוססי מגע וחלקן מבוססי טכנולוגיות מחשב לאימון המוח.
לסיכום, אין מחלקות בין התומכים בטיפול תרופתי לבין התומכים ברפואה משלימה כהתערבות לריפוי ובלבד שכל אחד מהם מתמקד בחלק הראוי לו. בעוד הטיפול התרופתי מקל בתסמינים של בעיות הקשב, הרפואה המשלימה -על כל גווניה- מטפלת באדם. אם הגורם לבעיות הקשב אינו אורגני-כרוני, הרי שאפשרות ההחלמה באמצעות רפואה משלימה למטופלים אלו גבוהה. אם הרקע לבעיות הקשב הינו הפרעת קשב – אז הרפואה המשלימה יכולה להקל על התפקוד של האדם.
