פקודת השירות המשותף הייתה נושא בוער בתקופתו של הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט. בניגוד לשני קודמיו שהשאירו את הפקודה במגירה כמעט עשור, בא איזנקוט והחליט להוציא ולחדד אותה. הוא עצמו לא המציא דבר – רק הדליק את הניצוץ. במשך שנים הפקודה הייתה כתובה אבל מעולם לא נדרשה למימוש. איזנקוט רצה לעשות את עבודתו אבל שכח לרגע שבמדינה שבה החברה מפולגת ולעיתים אף בוערת, הנהלים יתקבלו בזעם וסערה. וכצפוי, תסריטאי טוב הציב את הסוגיה הבוערת בצורה הכי מוחצנת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ללא מחסה ואספקה: חסידי ברסלב מעוכבים בגבול אוקראינה
– הליכוד ידחו את ההצבעה על ועדה לבחינת תיקי נתניהו
– מתוך אחריות הדדית: ההפגנות בבלפור צריכות לעבור שינוי
סצנת השירות המשותף בסדרה "תאג"ד" רצתה מאוד ללבות שיח על הדרת נשים, אולם בעקבות האירועים לאחריה, נראה שהאפקט היה הפוך. סביב הקטע התעוררה סערה, שהגיעה לשיאה עם מכתב שנשלח בחודש שעבר לרמטכ"ל אביב כוכבי בגנות דובר צה"ל שאפשר שיתוף פעולה עם הסדרה. אולם כוכבי הבהיר בשתיקתו כי עם כל הכבוד לזעם ברשתות החברתיות, בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה התפקיד האחרון של דובר צה"ל הוא לבדוק תסריטים של יצירות ישראליות ולאשר שיתופי פעולה על בסיס הנוחות של המערכת.
אם תשאלו את דובר צה"ל תא"ל הדי זילברמן, סביר להניח שגם הוא לא אהב את הסצנה המדוברת. "כל הבנות שרוצות להיכנס למים עושות את זה עם חולצה ומכנסיים", מכריז בנחרצות מפקד הפלוגה בגדוד הצנחנים שבמקרה הוא חובש הכיפה. "למה?" שואלת בפליאה אחת החיילות. "לכבד את החיילים הדתיים", מבהיר המ"פ. החיילת, שכאילו ידעה בדיוק איזו תשובה היא הולכת לקבל ענתה בתשובה משלה שכבר הייתה מוכנה בקנה: "מי שזה לא מתאים לו שיעצום עיניים". בנקודה הזו קורים שני דברים: האחד – הבמאי עושה קלוז אפ על חמישה חיילים חובשי כיפה שפניהם הזעופות אומרות הכול. מנגד – קבוצה גדולה של חיילים מריעה לחיילת הנחושה שנדמה כי זו היא שעוד רגע תכתיב למ"פ את הנורמות החדשות של פקודת השירות המשותף.
שימו לב שנושא השירות המשותף לא צף באוויר כבר כמה חודשים טובים, ולא בכדי. עם כניסתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי לתפקיד – גם הפקודה חזרה למגרה. יש פקודה, יש אכיפה, אבל לא הופכים את הנושא לסיפור המרכזי. האם אוכפים בצה"ל את גילוחי הזקנים? התשובה היא כן במקרים בודדים ולא יותר. לא מתעקשים על זה יותר מידי. רבנים בצה"ל מודים כי השיח השתפר וגם הקשב והסמכות חזרו אליהם, ועדיין פה ושם יש כמה מקרים בודדים של חיכוכים בנושא.
תתפלאו, אבל בסופו של דבר הקטע הזה בתאג"ד עשה שירות מעולה לציונות הדתית. התסריטאים שביקשו להקצין את הצד של חובשי הכיפות לא האמינו כמה צופים כעסו על מה שהם ראו. מחאת נשות חובשי הכיפות לובשי המדים שהובילה למכתב לרמטכ"ל נגד התנהלותו של דובר צה"ל הייתה צודקת, אך הופנתה למקום הלא נכון. זה לא תפקידו של הדובר להכתיב תסריטים, בטח שלא לאשר אתרי צילום על פי הטקסטים של השחקנים. תפקידו של דובר צה"ל הוא לאפשר ליוצרי אמנות להיכנס לבסיסי צה"ל, כחלק מרכזי בחברה הישראלית.
במדינה שחופש הביטוי הוא ערך עליון בה, אסור לצה״ל בשום צורה להכתיב את התרבות. להפך – צה״ל חייב לפתוח צוהר לשיח ואף לעודד אותו גם בתוך היחידות. כי הדרך להסביר לחיילים חילוניים את הסיבות להתחשבות ברגשותיהם של חובשי כיפות מתחילה בשיח, לא בפקודות ברזל שקודם כל צריך לכבד אותן. גם כשנותנים לחייל את הוראות הפתיחה באש, קודם כל מסבירים לו את ההוראות ורק אחר כך נותנים לו את הרובה.
ביום שדובר צה״ל יאשר או יפסול צילומים בבסיס צבאי על בסיס אישור של התסריט, יהיה אפשר לסגור אותו.
