אחד הדברים שמאפיינים חברה בריאה, ובמיוחד חברה דמוקרטית בריאה, הוא תחושת האחריות. אזרח במדינה דמוקרטית הוא לא ניצב בהצגה, הוא חלק מהסיפור. כאשר המדינה נקלעת למשבר הוא מבין שתפקידו הוא להיות חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. משום שהמדינה איננה "שייכת" לממשלה, המדינה היא של כולנו. כלל הציבור נהנה כשהיא משגשגת ונפגע כשהיא, לא עלינו, מתדרדרת. אבל משהו בחברה שלנו, למרבה הצער, קצת חדל לתפקד.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מבוכה גדולה ושמה דנה ויס
ארגון הבריאות העולמי מזהיר: מקרי המוות באירופה ימשיכו לעלות
יפה ושונה: ארוחת חג מושלמת בחמש מנות
אין ישראלי שלא מבין שמדינת ישראל נמצאת בנקודת הזמן הנוכחית בבעיה גדולה במאבק בנגיף הקורונה. אפשר היה להכחיש את זה הרבה זמן, אבל בשלושת השבועות האחרונים כבר אין אפשרות שלא לראות את זה. רמות התחלואה בקורונה הן כאלו שהמערכת לא תהיה מסוגלת להתמודד אתן בצורה סבירה לאורך זמן, ולכן אם אנחנו חפצי חיים, במובן הכי פשוט של המילה, אין מנוס מלפעול.
אולם, אם להתרשם מהאופן שבו מגיבים הישראלים בשבועות האחרונים למצב, נראה שרבים מהם סבורים כי מדובר אכן בבעיה, אולם זו בעיה של מישהו אחר. בעיה של הממשלה, בעייה של משרד הבריאות, בעיה של ממונה הקורונה פרופ' גמזו או אולי של צה"ל ומערכת הביטחון. אחרת קשה להבין את האופן שבו השיח התקשורתי והציבורי מגיבים להחלטות שהתקבלו בנושא. כולם מבינים שצריך לעשות צעדים משמעותיים כדי להיאבק בהתפרצות , אבל אף אחד לא מוכן שהצעדים הללו יהיו "על חשבונו". כאילו אפשר להתמודד עם המגיפה רק "על חשבון הממשלה".
לא מדובר רק בסוגייה כלכלית מכיוון שהמחירים עליהם מדובר אינם רק כלכליים. צורת המחשבה שעולה מהשיח הציבורי בנושא היא שאם הממשלה איננה מממשת כראוי את אחריותה, הרי שלנו האזרחים אין שום סיבה להתנהג באופן אחראי. זאת בשעה שההיגיון אומר בדיוק הפוך: אם הממשלה איננה מספיק אחראית כל אחד מאיתנו חייב לנהוג הרבה יותר באחריות, משום שקריסת מערכות לא תפגע בממשלה, היא תפגע בכולנו.
במציאות הנוכחית כל קבוצת לחץ, כל סקטור וכל מגזר נלחמים על מנת לדאוג שהמאבק בקורונה לא יהיה על חשבונם. גם שרי הממשלה לא מתנהגים כמי שאמורים לנהל את המדינה אלא כלוביסטים של הבוחרים שלהם או של התחום שעליו הם הופקדו. התוצאה תהיה שאנחנו נהפוך לאותו אחד שגם אכל את הדגים המסריחים, גם קיבל מלקות וגם גורש מהעיר. ובהשאלה, אנחנו גם ניכנס לסגר שיגרום לכולנו קושי רב ויפגע במדינת ישראל כלכלית, גם נסבול תקופת חגים קשה, וגם הסגר ילך ויתארך כי האפקט שלו יהיה יעיל הרבה מהנדרש.
הסיבה פשוטה: בעקבות ההתנהלות הציבורית, הן הרשמית והן המעשית, נראה שה"סגר" הבעל"ט יהיה יותר חורים מאשר סגר. כאשר כל קבוצה ומגזר עסוקים בלהחריג את העניין שלהם, אלו בתפילות ואלו בחנויות, התוצאה היא יעילות פוחתת והולכת. כל זה מצטרף לתחושה שבעצם אף אחד לא מתכוון באמת לציית להוראות הסגר שכן התקבלו. למשל, בכל הנוגע להתנהלות בחגים, כולם מחפשים קומבינות כדי לעקוף את ההנחיות. והנה קיבלנו מתכון בטוח לסגר שייכשל, פגיעתו תהיה רעה ותועלתו מועטה.
לצד חוסר האחריות הכללי יש גם את התיאורטיקנים בשנקל. הרשתות החברתיות מלאות מהם. מכחישי הקורונה מחד, ששום מציאות לא משנה את דעתם, וגם אחרי למעלה מאלף נפטרים בפחות מחצי שנה הם ממשיכים לדבר על "שפעת", ומפיצי ההיסטריה מאידך. אנשים שלא סיימו תואר ראשון בביולוגיה אבל יודעים כבר לספר על נזקי הקורונה 20 שנה אחרי ההדבקה ולהפחיד את הציבור בתסריטי אימה תלושים מהמציאות, על סמך קריאת "מחקרים" מפוקפקים ברשתות החברתיות. אלו גם אלו פוגעים במאבק השפוי במגיפה.
אם אנחנו האזרחים לא נתאפס על עצמנו, ניקח את האחריות לידיים, ניתן לפרופ' גמזו והממונים על הנושא לעבוד ונתנהג בעצמנו באחריות, אף אחד לא יציל את המצב במקומנו. המדינה הזו היא שלנו, לא של אף אחד אחר. לא של ביבי ולא של גנץ, לא של אדלשטיין ולא של גמזו.הגיע הזמן שנפסיק להתנהג כמו ילדים בכיתה שהמורה סובבה בה לרגע את הראש לכיוון הלוח כי את הדייסה שנבשל כאזרחים נהיה אנחנו אלו שנאכל.
