חובה, לא המלצה: חיתמו על הסכמי קדם נישואין

"זהו, אפשר לנשום לרווחה ולשמוח באמת, עברו שבועיים מהחתונה ואף אחד  מהאורחים לא נדבק בקורונה", כך שיתפה אותי (בשיחת זום כמובן) חברתי ע' שהתחתנה בסוף החודש שעבר. הדברים שלה מבטאים כמובן רק את אחד מהאתגרים והדאגות של חתנים וכלות בימים אלה, שעמוסים בחוסר וודאות עד הרגע האחרון לגבי מספר המוזמנים, מיקום החתונה ואפילו שאלת קיומה של החתונה עומדת בסימן שאלה. ודווקא כעת, על רקע כאוס עולמי שמטלטל את כל המערכות אני מבקשת לפנות אל הכלות והחתנים ולפרט קצת על מה שכדאי מאוד שלא ייעדר מהטו-דו ליסט שלכם, וזאת כדי להבטיח לעצמכם עתיד טוב רגוע ושלו בעולם של חוסר וודאות: חתימה על הסכם קדם נישואין ושטר התנאה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שלוש וחצי שנות מאסר: גזר הדין לקטין בפרשת דומא
– הפלסטינים הבטיחו הפגנות זעם, אבל בעיקר הפגינו ייאוש
– בוושינגטון נחצה העולם הערבי לשניים

בניגוד למדינות מערביות אחרות שבהן נישואין מסתיימים בהחלטה של בית המשפט ואינה כרוכה בהסכמת שני הצדדים, על פי ההלכה, שגם חוקקה בישראל בענייני גירושין, לא ניתן להתגרש ללא הסכמה הדדית, ובעיקר משמעותית ההסכמה של האיש. המציאות החוקית הזו מביאה ללקונה רצינית כאשר האיש לא מסכים לגירושין, בין אם מתוך נקמנות ובין אם משום שהוא מבקש להקנות לעצמו יתרון כלכלי ולסחוט את האישה בתמורה לגט.

אבל הבעיה מתעוררת גם במסגרת נישואין טובים ומאושרים כאשר למרבה הצער צצות נסיבות רפואיות שמונעות מהאיש להעניק גט לאישתו (למשל פציעת ראש בקרב או בתאונה שמותירה את האיש צמח). וכך, המצב החוקי במדינת ישראל ובהלכה, יחד עם נסיבות החיים השונות יוצרים עוולות אנושיות קשות ביותר כאשר נשים ממתינות שנים ארוכות כבולות לנישואין שהסתיימו מזמן.

לצרה החוקית-הלכתית הזו מתווספת צלע נוספת: בתי הדין הרבניים. מסיבות הלכתיות, פוליטיות ומגדריות שונות, בתי הדין ממעטים להתערב במחלוקות שנוגעות לעצם מתן הגט, ולרוב מאפשרים לצדדים "להגיע להסכמות". זה אולי יכול להישמע למישהו כאפשרות לא רעה, ובכלל "הסכמה" נשמע דבר חיובי. אבל לא כדאי להיסחף למחשבות רומנטיות: "הסכמה" בין צדדים יריבים, היא בפועל מתכונת דרוויניסטית שבה החזק מנצח, היינו: מי שיש לו יותר מה להפסיד מהעדר הגט – ישלם לצד השני כופר. הדברים גם עולים מנתוני בתי הדין עצמם. למשל, בשנים 2018-2019 מתוך אלפי תיקי גירושין שנדונים בכל שנה בבתי הדין, כמעט ולא מוטלות סנקציות על סרבני גט, אף שבידי בתי הדין הסמכות החוקית לעשות כן.

אם כן, במציאות של לקונה הלכתית וחוקית, וכאשר גם המוסד האמון על אכיפת הגירושין גורר רגליים, על בני זוג שמעוניינים לדאוג לעתידם וגם להפגין ביטחון ואהבה בקשר זה כלפי זה – מוטלת החובה המוסרית (ואפילו הדתית) לחתום על הסכם משפטי והלכתי למניעת עגינות. ארגונים שעוסקים במשך שנים בסוגיית העגינות פיתחו פתרונות הלכתיים ומשפטיים טובים מאוד לבעיה. כך, "שטר לנישואין בצדק", של "מרכז צדק לנשים" שבחלקו ההלכתי שותפים גם ארגון מבוי סתום וארגון קולך, מציע פיתרון שורשי לבעיית העגינות. ואם זה נשמע מסובך או מורכב ועוד משימה מעצבנת נוספת ללחץ שלפני החתונה, יש לי חדשות טובות: עורכות הדין של הארגונים, ובפרט ב"מרכז צדק לנשים", מעניקות שירות (חינמי) של ייעוץ והסבר על שטר לנישואין בצדק, והכי חשוב בימינו: דרך הזום.

בפתח הימים הנוראים כדאי גם להזכיר רעיון חשוב שנוגע לתשובה. מסופר בתלמוד על ברוריה, תלמידת החכמים הכמעט יחידאית בתקופת חז"ל, שגערה ברבי מאיר שמתפלל למותם של הרשעים. ברוריה לימדה את רבי מאיר ואותנו שהפסוק מתהלים "ייתמו חטאים מן הארץ" מורה שיש לייחל למיגור החטאים – המעשים הרעים (ואני אוסיף: החוקים הבעייתיים) ולא למותם של בני האדם הרשעים החוטאים. הסכם קדם נישואין ושטר התנאה מתקנים את הלקונה החוקית וההלכתית ומאפשרים חיים זוגיים צודקים ומוסריים ומונעים את פוטנציאל הרשע והעוול.

ניצן כספי שילוני היא בוגרת מדרשת עין הנצי"ב, עו"ד במרכז צדק לנשים ומגישה (במשותף) את הפודקאסט "מבקרות ברבנות".