משימת השנה: הגדרת סדר העדיפויות הכלכלי בישראל

נדמה שעברה יותר משנה מאז ראש השנה הקודם. ארוחות החג המשפחתיות התחלפו בריחוק חברתי, והתפילות החגיגיות בקפסולות באוויר הפתוח. כשאמרנו בראש השנה שעבר "מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר, מִי יֵעָנִי וּמִי יֵעָשֵׁר, מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם", לא תיארנו לעצמנו שכל החלקים נאמרו עלינו ממש, והכול בתוך אותה שנה. מראש השנה האחרון התהפך עולמנו ב־180 מעלות, והוא ממשיך להסתחרר. את שנת תש"ף פתחנו בשיא לאומי היסטורי במישור הכלכלי: האבטלה הייתה בשפל, ההשקעות בשיא, הצמיחה הייתה גבוהה, השכר הריאלי עלה, ויוקר המחיה ירד. אנחנו מסיימים אותה בצניחה דרמטית של כל המדדים הלאומיים, ובחוסר ודאות ומצוקה במשקי בית רבים. "בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ", המילים בהמשך אותו פיוט, מעולם לא נשמעו רלוונטיות יותר.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מנהלי בתי חולים: המדינה לא ערוכה לגל תחלואה בחורף
– הסדרה "רבנו" מזכירה לנו שברסלב זה לא רק אומן
– סליחה, آسف

במאות אלפי בתים בישראל נדרשים להדק את החגורה ולהגדיר מחדש את סדרי העדיפויות. רק מדינת ישראל מסרבת לעשות זאת, ובמקום תקציב מדינה שמתחשב בנסיבות החדשות המציאה ממשלת ישראל פטנט חדש לכבוד החגים: קופסאות קורונה. בשנה רגילה הממשלה מגבשת תקציב שמגדיר מה יהיו הוצאותיה, והכנסת מאשרת אותו. מרגע זה החוק אוסר עליה לחרוג מהתקציב המוגדר ולהקצות כספים בלי מקור תקציבי. במקרה של אירוע חריג ובלתי צפוי כמו מלחמה או משבר גדול שדורשים משאבים מיוחדים, היא יכולה לעשות זאת באמצעות "קופסה" חוץ־תקציבית. כך נעשה ברגע שהכתה בנו המגפה, ופעולות דומות נעשות בכל העולם בשמות כמו "חבילות סיוע" או "תקציב חירום". כך הופנו תקציבי ענק לתגבור מערכת הבריאות, למערכי החינוך והרווחה, ולפריסת רשת ביטחון למובטלים, עצמאים ועסקים.

אלא שבישראל, שלא כשאר המדינות, חודשים ארוכים לאחר שהקורונה פרצה לחיינו עדיין לא הייתה ממשלה ולא היה תקציב. ההוצאה הבלתי מתוכננת של הקורונה הוגדרה כ"קופסה" מחוץ לתקציב, עד שהממשלה שתקום תעשה את עבודתה ותבנה תקציב. אלא שגם הממשלה החדשה לא הצליחה להגיע להסכמות, והצרכים לא נגמרו בהוצאה חד־פעמית אחת גדולה. שיטת הקופסאות החלה להתרחב: קופסה לתוספת לתקציב הביטחון, קופסה למענקים לאזרחים, קופסה למערכת החינוך לקראת פתיחת שנת הלימודים, קופסה לתשתיות. פתרון חריג הפך להתנהלות של קבע. זהו תוצר של המבוי הסתום הפוליטי וממשלת החידלון, אבל מהרגע שהוא קיים על השולחן – הממשלה התמכרה אליו וספק אם ממשלות עתידיות יימנעו ממנו.

הכסף לקופסאות לא מגיע יש מאין: הוא מגיע מהלוואות שאותן תצטרך הממשלה להחזיר. הערכת בנק ישראל מהשבוע מציבה את הגירעון של מדינת ישראל על כ־180 מיליארד שקלים. ראש הממשלה טוען שהריבית על ההלוואות נמוכה, ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו הוצאות גדולות. זה נכון, אבל הריבית עלולה לעלות משמעותית. אם מדינת ישראל תמשיך להתנהל בשנה הקרובה ללא תקציב ועם הוצאות גבוהות, הכנסה פוחתת ומצב כלכלי ופוליטי רעוע – דירוג האשראי שלה ירד, והריבית על ההלוואות תעלה.

הגדרת תקציב היא האתגר החשוב ביותר של הממשלה לשנה הקרובה, ומוטב שלא תמתין עד אמצעה כדי לבצע אותו. בכל בית בישראל עורכים את סדרי העדיפויות בשנה המורכבת שעומדת לפתחנו, ראוי שהממשלה תעשה זאת גם היא.