מה הדבר הכי רע שקרה לנו בשנה החולפת? משבר המשילות, לא הקורונה. הוא היה בעיצומו עוד בראש השנה החולפת, וצפוי להימשך לתוך עומק תשפ"א; כנראה אף להחריף. ישראל עלולה להיקרע בין ראש הממשלה שלה, ראש הממשלה החליפי ומערכת המשפט. בוקר אחד נתעורר ולא נדע מי מנהיג אותנו. היועץ המשפטי יכריז על נבצרותו של בנימין נתניהו ממילוי תפקידו כראש הממשלה, נתניהו יסרב להכיר בהחלטה, והציבור יתחלק בין אלה שיתמכו בהתלהבות ביועץ ובבג"ץ ובין אלה שיתנגדו בתוקף. הרמטכ"ל יצטרך להחליט אצל מי הוא עובד – בנימין נתניהו או בנימין גנץ.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סגר הישראבלוף: שגרה עם הגבלות לא תעצור את הנגיף
– "חיזבאללה יכול לירות, אבל הוא מורתע": דובר צה"ל בריאיון
– בוושינגטון נחצה העולם הערבי לשניים
על תיקי נתניהו, שבגללם הגענו הלום, כבר הוכברו פה די והותר מילים. לעניות דעתי, מוטב היה אילו חל פה החוק הצרפתי שדוחה הגשת כתבי אישום נגד מנהיגי האומה עד לפרישתם מתפקידם, אבל החלב הזה נשפך מזמן. כתבי האישום הוגשו ביום שבו הושקה בבית הלבן תוכנית השלום של טראמפ, ונתניהו היה בשיא תהילתו בימין. היועץ המשפטי סבר שאם ימתין יומיים־שלושה נוספים הימין יתקומם, ולכן מיהר לשגר שליח עם מעטפה עבה לבית המשפט ממול. לכאורה צריך להמתין עכשיו בהכנעה להכרעת השופטים, בעוד שנתיים לפחות, אך מחיר ההמתנה עשוי להיות בלתי נסבל. כל יום שיעבור יהיה עוד יום של חיכוך בין שני הצדדים.
נתניהו ימשיך לתקוף בסערה את מערכת המשפט, מערכת המשפט תשיב מלחמה, ובין שניהם – כמאמר המדרש – תאבד הנערה ההיא. שאריות לכידותנו וההכרה בסמכות השלטון יתמוססו לגמרי. כבר היום איננו רחוקים מכך, כפי שאפשר לראות בחוצות בלפור מדי מוצ"ש. שנאת המפגינים העזה לנתניהו, והשנאה העזה של אוהדי נתניהו כלפי המפגינים, גוררת אותנו להתנגשות פנימית חסרת תקדים שעוד נתאבל עליה ימים רבים. בהיעדר מבוגר אחראי, ספק אם נצליח להיחלץ ממנה.
המוצא הסביר האחרון הוא עסקת טיעון או חנינה. כבר דובר בהן בשנה האחרונה, רק דובר. גישושים ראשוניים ובוסריים הסתיימו בלא כלום. נתניהו לא הציע מאומה למנדלבליט, ומנדלבליט לא הציע לו. ככל הידוע, גם הנשיא ריבלין התמהמה לנקוט יוזמה בנדון. כך נגררנו השנה למערכת בחירות שלישית, שאף היא לא הביאה להכרעה, ועוד היד הפלגנית נטויה. אלא אם כן ריבלין, נתניהו ומנדלבליט יתעשתו על פי תהום ויסגרו עניין. בסתר ליבם שלושתם רוצים בכך.
נתניהו יפרוש לקיסריה אך יוכל להתנחם בהסכמים המדיניים החשובים שעליהם חתם השבוע, פיצוי מה על הריבונות שלא הצליח להחיל ועל הקורונה שהתקשה לבלום. הוא יוכל לטעון שהקריב עצמו למען ישראל. מנדלבליט ישיל מעליו את עננת אשמות הימין כאילו תפר תיקים לאיש החשוב במדינה. עסקת טיעון או חנינה יוכיחו לכאורה שהיו דברים בגו. הנשיא ריבלין יסיים בקיץ את שבע שנות כהונתו בידיעה שהציל את ארצו מאסון.
והעיקר: עם ישראל ירוויח. אפילו הימין, שלכאורה יפסיד, ירוויח. הרי בשנתיים־שלוש האחרונות הוא עסוק בעיקר במגננה ובהישרדות. זה עתה החמיץ את הריבונות, לאחרונה איבד ביום אחד את משרד המשפטים ואת משרד הביטחון, שופטי בג"ץ עושים שפטים בדברים היקרים לליבו, ואין לו שמץ השפעה על תאגיד השידור הציבורי. מצד אחד הוא מתוסכל קשות למראה הפגנות בלפור, מצד שני אנוס להודות שמנהיגו הנבחר כשל במערכה בנגיף הקורונה ובמידה רבה בקורונה הכלכלית. הקרע בעם הוא גם מקור סכסוך קשה בין הימין לעצמו. עד מתי?
עד שהנשיא, היועץ וראש הממשלה יאזרו אומץ, ילבשו ענווה, יגלו אחריות, ויחתמו על הסכם שלום עתיר ויתורים שיגאל את המדינה המעונה הזו מאסונות תש"ף ומסיוטי תשפ"א. הוא חשוב פי כמה מהשלום שנחתם השבוע בבית הלבן.
