בראש השנה אנחנו מתפללים למלך הקדוש, אבל קשה לנו, היום, להבין מה זה בכלל מלך. השנה למדנו להבין לפחות את הצד השני – מה זה כשאין מלך: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "חיזבאללה יכול לירות, אבל הוא מורתע": דובר צה"ל בריאיון
– דעה: סגר הישראבלוף: שגרה עם הגבלות לא תעצור את הנגיף
– רצון הילד או החוק: כיצד קובעים מי יגורש מהארץ
ספרי נביאים ראשונים מיטלטלים בין שתי רעות: בין שלטון חזק מדי, שדוחק מחיינו את מלך מלכי המלכים, לשלטון חלש מדי, המביא לאנרכיה. ספר שופטים מלמד אותנו את מחיר האנרכיה. הוא נחתם בזוועות של פסל מיכה, פילגש בגבעה ומלחמת אחים: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. לשם מידרדרת חברה שאיבדה את האמון במנהיגיה ובעצמה.
אנחנו חיים היום במציאות של ספר שופטים: איש הישר בעיניו יעשה. אזרחים רבים מזלזלים בהוראות השלטון, ופוליטיקאים רבים מתאמצים להצדיק את הזלזול הזה. הקורונה תפסה אותנו בזמן ניסוי פוליטי כושל: בחירות סדרתיות כשיטת ממשל. לצומת אחד התנקזו משבר בריאותי, משבר כלכלי, קריסה פוליטית וטינה חברתית. אנחנו בכי רע, אוכלים את ההון הכלכלי שיצברו נכדינו ואת ההון החברתי שצברו אבותינו, ועוד נשלם בריבית את המחיר של שניהם. קשה לראות חיסון או תרופה למצבנו החברתי.
ההנהגה איבדה את אמוננו. אין ראש לבני ישראל. אבל יש ראש לשנה. הכינוי "ראש השנה" אינו מובן מאליו. נסו לתרגם אותו לאנגלית, ותראו כמה הוא נשמע חריג. העברית מתעקשת שלשנה יש ראש: לזמן יש משמעות, למאורעות יש פשר. גם אם איננו יודעים לפענח את הפשר הזה, אנחנו יודעים שכל זמן הוא אתגר ושליחות, שכל שעה יכולה להפוך לשעת ישועה, אם נרצה ואם נעשה.
ספרי הנביאים הראשונים מלמדים אותנו שכאשר אין הנהגה יציבה, עם ישראל נשען על מעשי יחידים שלא ויתרו על המאבק למשמעות ולישועה: רות שאינה נוטשת את חמותה הזקנה, בועז הגומל חסדים לעניים, אלקנה המתעקש לעלות לרגל ולעשות נפשות לה', חנה שאינה מוותרת על תפילה.
אין לנו אדם שנוכל לשאת אליו עינינו, מלמטה למעלה. לכן נישא עינינו עוד יותר למעלה בראש השנה הזה. נדחפנו השנה אל מחוץ לבתי הכנסת שלנו, ומעל ראשנו בימים הנוראים האלה נמצא רק שמיים. אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. חדש עלינו שנה טובה.
