המגפה המשתוללת הביאה איתה התנהלות חדשה – 'בידוד' שמשמעו 'מעצר בית' מרצון או בכפיה על ידי הרשויות. מאות אלפי אזרחים וחיילים מצאו עצמם מאחורי סורג ובריח. אני זוכר את הבהלה שאחזה בקרובת משפחתי כאשר קיבלה מסרון שמבהיר לה שגם עליה כנראה נגזר לבלות את השבוע וחצי הקרובים בבידוד. זה נראה אולי כתיאור מוגזם, אך תיאור הבידוד במילים של בהלה, חרדה, חוסר אונים חוזר על עצמו מכיוונים שונים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: טראמפ או ביידן: מי ימנה מחליפה לבית המשפט העליון?
– ״שמחה מאוד על התקופה הזו": אסתר רדא אופטימית מתמיד
– את השנה הזו אנחנו מקבלים בדממה
נראה שצריך לתת את הדעת על המשמעויות הפסיכולוגיות של תופעת הבידוד ולא רק על המשמעויות הרפואיות שלה. אקדים ואומר שאין ברצוני לגרום לאנשים לזלזל בבידוד או להפר אותו, אלא להציב הסתכלות אחרת על המצב שתאפשר התמודדות אחרת עם תקופת הבידוד.
אני זוכר שלפני שנים עבדתי במסגרת טיפולית עם קבוצה של נשים. במהלך אחת הקבוצות הטיפוליות אחת הנשים סיפרה שדודתה נפטרה. התגובה של שאר חברות הקבוצה היתה: "היא בטח היתה זקנה!". "דווקא לא", ענתה האישה, "היא בטח לא עסקה בספורט", ניסו החברות להקשות. "היא דווקא הקפידה מאד בעניין", השיבה. "אז היא לא שמרה על תזונה בריאה?". "לא ולא", ענתה. "היא היתה יחסית צעירה, בריאה, הקפידה על ספורט ועל האוכל אך כנראה שכל זה לא הספיק לה כשהמחלה תקפה".
הנשים שהיו בקבוצה חיפשו את אחד הדברים הכי בסיסיים בחיינו – הגיון ואיתו שליטה בחיים. אם אני יודע שאני אוכל בריא, עושה ספורט באופן קבוע ולא מעשן סיכויי לחלות פוחתים וזה נותן לי תחושת שליטה על חיי. אך אם אין הגיון, זה סוגר לי את האפשרות לדעת מה עלי לעשות וממילא כיצד להגיע ליעד המבוקש. זו בדיוק אחת הבעיות הקשות שקשורות לבידוד: אנשים נורמטיביים שמאודם לא עברו על החוק, פתאום מוצאים עצמם במעצר בית. זוהי סיטואציה קשה מאד שסוגרת עליהם ולעיתים כופה עליהם להיכנס לבידוד על אף שנקטו בכל אמצעי ההגנה והמניעה. לפיכך, נוצרה פה סיטואציה אישית וחברתית שמטלטלת אנשים כי היא נוטלת מהם את אחד הבסיסים בחייהם – הגיון, יציבות ושליטה.
הבידוד מנתק את האדם מהרבה מערכות חיים. אנחנו כבר לא רואים את בני המשפחה, המוכר בחנות או הרופא בקופת החולים, ועל מנת שהבידוד לא יהפוך לבדידות עלינו ליצר חיים חברתיים אלטרנטיביים ומשמעות חדשה לשהותנו עם עצמינו. לדוגמה, אתה מרים טלפון לקרוב משפחה בבידוד במטרה להעלות את רוחו אז בשיחה הראשונה הוא מספר לך מה הוא מרגיש וכיצד מעביר את הזמן בבית, אך מה יהיה בשיחה השניה והשלישית? באופן טבעי השיחות ילכו ויתקצרו כי דבר לא מתחדש בצורה משמעותית אצל מי שנמצא בבידוד. לכן, במקום זאת אפשר להפוך את השיחה למשמעותית אם נקבע מראש את תוכן השיחה: לימוד בתחום עניין משותף, ערב שירה בטלפון, אמירת תהילים משותפת, ערב נוסטלגיה על השירות הצבאי וכדו'. אנחנו עשינו ערב זום עם סבא וסבתא למשפחה המורחבת לשמוע את ההיסטוריה הצבאית והעליה לארץ. היה מרתק, אני חושב שהרבה מבני המשפחה שהיו בשיחת הזום שמעו הרבה דברים לראשונה.
זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות של שינוי שניתן לעשות בכדי להפוך את הבידוד לקל יותר ואולי אף למחדש, אך לא די בזה; הבידוד יכול גם להפוך לנקודת זינוק מצוינת להתפתחות אישית; אפשר לכתוב את הספר שתמיד חלמת עליו, להתנדב בעמותה שמעניקה שיחות תמיכה בטלפון, להגיב באינטרנט, לקרוא את כל הספרים שרצית, ללמוד מקצוע חדש או לסדר את כל המסמכים והחשבונות שמחכים שנים למיפוי וארגון. אני מאמין שאם אנשים היו מתכננים את השהות בבידוד על פי עקרונות נכונים – תכנון מרחב המחיה של המבודד, דאגה לסדר יום, יצירה, התנדבות, קשרים חברתיים אלטרנטיביים וכדו' הוא היה נראה ומרגיש אחרת, הלחץ היה יורד ושיתוף הפעולה של כלל הציבור היה עולה.
הכותב הוא ראש אגף הדרכה בארגון 'יד תמר' המלווה חולים בסרטן, בני משפחותיהם ואנשים במצבי משבר
