זוכרים את מפעל "פרי גליל" שקרס והמדינה החליטה להזרים כספים להצלתו? ישבה הממשלה והחליטה שחשוב לה לתמוך במקומות תעסוקה בצפון, ובהתאם החליטה להזרים כספים למפעל המתדרדר. דמיינו כעת שהיה מגיע אזרח, ללא כל קשר למפעל או לאזור, ובעתירה לבג"ץ עוצר את הזרמת הכספים ומביא לקריסת המפעל ולפיטורי מאות העובדים. נשמע הגיוני?
החלטת בג"ץ בנוגע לעצירת הפיצויים למפוני עמונה ונתיב האבות, היא בדיוק המצב הזה – ממשלה נבחרת החליטה לטפל במצב המשפטי שכפה פינוי של עשרות משפחות. במסגרת מרחב השיקולים, הכוללים שיקולי צדק כלפי המתיישבים, עידוד התיישבות במקומות בעייתיים בעתיד, מניעה של התפרעויות במהלך הפינוי ומתן אפשרות לפינוי מרצון ושיקולים פוליטיים שונים, החליטה הממשלה כי יש לפצות את המתיישבים. לאחר שקילת כל ההיבטים האלו, החליטה הממשלה, שנבחרה על ידי רוב הציבור, על מתווה הפיצוי.
בשלב זה מגיע עו"ד שחר בן-מאיר. מדובר בעותר סדרתי שמבלה לא מעט באולמות בית המשפט ובהגשת עתירות לבג"ץ. הוא לא מייצג ציבור בוחרים ולא זכה לאמונם בקלפי, לא שוקל שיקולי בטחון, צדק או שלום הציבור, ובאופן כללי אין לו כל קשר לנושא – בשפה המשפטית – אין לו זכות עמידה. אולם במקום שבית המשפט יראה לו את הדלת החוצה בצירוף תשלום הוצאות, עצם העתירה שלו מספיקה על מנת להוציא צו ביניים כנגד המתווה ולפגוע בשגרת חייהן של עשרות משפחות.
בהשקעה של 3,000 שקלים מסוגל אדם לעצור את החלטת הממשלה (ומי יודע, אולי אפילו לבטל אותה לחלוטין בסופו של דבר), לתקוע את חייהן של עשרות משפחות ולהוביל את צה"ל והמתיישבים לעימות פוטנציאלי.
צריך לזכור ולהזכיר שוב ושוב – לבג"ץ יש תפקיד חשוב מאוד בשמירה ובהגנה על זכויות של אנשים פרטיים. אבל במקרה הנוכחי, כמו במקרים רבים נוספים, אין שום זכות כזו שנפגעת. בכל מדינה מערבית אחרת בעולם נדרש עותר להציג את הזכות האישית שלו שנפגעה, לצורך הגשת עתירה. רק במדינת ישראל יכול כל פירומן עם כמה שקלים להתערב בהחלטות הממשלה והכנסת, ולתקוע את סדר היום הציבורי.
עתירה זו, שהגיש בן מאיר, ממחישה שוב כמה חיונית הדרישה לקבוע בחקיקה את "זכות העמידה" – אותה הדרישה שנהוגה בכל העולם, ושבוטלה לחלוטין על ידי בית המשפט בישראל. רק בישראל בג"ץ מוחק את עילות הסף ומאפשר לעותרים מזדמנים ונמרצים לאפשר לו לנהל את ענייני המדינה.
על שולחן הכנסת מונחת מזה כשנה הצעת חוק שמבקשת להחזיר את זכות העמידה שנמחקה על ידי השופטים. חברי הכנסת צריכים לפעול כדי לקדם את ההצעה עד כדי משבר קואליציוני מול כחלון שכל כך דחוף להעברת התקציב, כי מה שווה ממשלה, ומה שווה תקציב מדינה, אם הציבור לא יכול לשלוט בו.
