פרופסור רוני גמזו נחוש לסיים את תפקידו בראשון בנובמבר ולחזור לניהול בית החולים 'איכילוב'. פרויקטור הקורונה התמנה לזמן מוגבל שעומד להסתיים בעוד כ-חודש והוא הודיע הבוקר (ב') כי איננו מתכוון להמשיך בתפקידו מעבר לכך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "לא יודעים איך לאכול אותי – ערבי פעיל למען ישראל"
– חצי שנה בקריה, שלוש מטרות מרכזיות: נפתלי בנט מסכם קדנציה בביטחון
– "טעים יותר מהמנגו בהודו": הפרי שמאיים על הגמוניית התפוז
אין ספק שגמזו עייף. הוא לא ישן מעומס עבודה ומעומס האחריות המוטלת על כתפיו. היקפי התחלואה העצומים והעלייה האקספוננציאלית מדירים שינה מעיניו. הוא מותש מההתמודדות עם מכחישי הקורונה, חלקם מבין שורות הכנסת וממובילי דעת קהל שטוענים כי אין בכלל מגיפה והכל קנוניה פוליטית.
בראיונות לתקשורת הסביר כי הוא חוטף מכל כיוון. החרדים עשו על גבו קמפיין של אדם גזען ואנטישמי. השמאלנים עשו עליו קמפיין שהוא ביביסט והימנים טוענים שהוא שמאלן כי לא עוצר את הפגנות ההמונים בבלפור.
מאז שכח הגל הראשון, שמונה בכירים במשרד הבריאות נטשו את המערכה והרימו ידיים. גם אם הוא לא האיש המושלם לתפקיד פרופ' רוני גמזו הוא התקווה היחידה שלנו כעת לניהול המשבר
גם אלו שמינו אותו לא עשו כמעט דבר על מנת לסייע לו להצליח. חישקו אותו שוב ושוב, איפשרו לכלי התקשורת ולחבריהם בממשלה ובהנהגה לעלוב בו, לצלוב אותו ולתקוף אותו לציטוט ושלא לציטוט. על אף שסברתי כי תוכנית הרמזור כושלת וחסרת סיכוי ליישום במדינה כל כך קטנה, קשה להאשים את גמזו בכישלונה והאמת היא שלא הצלחנו אפילו לבחון אותה בפועל. במשך שבועות שרי הממשלה מיסמסו אותה ועשו הכל כדי שלא תתבצע. אפילו להיכשל לא נתנו לה.
האמת היא שלא הייתה לגמזו דרך להתחמק מהמלכוד הזה. מצד אחד הוא נעתר לשר ההיסטוריה והסכים ללא שאלות ותנאים להיכנס לנעלי הפרויקטור הלאומי. מצד שני, כשמתברר שהציבו אותך בחזית, אין לך את הפריווילגיה לפרוש. אזרחי מדינה שלמה נושאים עיניהם אליך.
חזרה לטיפול במגפה. יש אנשים שמשימה קשה ובלתי אפשרית מפחידה ומרחיקה אותם, ביחידי סגולה היא נוטעת להט ואתגר. לרוני גמזו יש אגו, הוא ממשיך בתפקיד בגלל האתגר וזה לא רע בכלל. למרות שיש לא מעט בממשלה שהיו שמחים לראות מכתב התפטרות בחתימתו הוא לא מוכן להתקפל ולוותר. הוא לא ייתן להם את התענוג בכך ולמרות שהרעיון על הרמת ידיים עבר במוחו אינספור פעמים, הוא לא מוכן לומר שנכשל. הציוני הנלהב ואוהב המדינה שקיבל על עצמו תפקיד לא יעזוב אותו עד היום האחרון שסוכם. אבל חובה על הממשלה להאריך איתו את החוזה.
מאז שכח הגל הראשון, שמונה בכירים במשרד הבריאות נטשו את המערכה והרימו ידיים. לא רצו להיות חלק ממסע הלוויה. משה בר סימן טוב, 'הפנים' של המערכה בקורונה היה הראשון לעזוב כשהבין שהעסק לא מנוהל. האחרון שבהם הוא אבי בן זקן, סמנכ"ל בכיר וראש המינהל לפיתוח תכנון ובינוי מוסדות רפואה, שהודיע על פרישתו כפי שפורסם בכלכליסט הבוקר (ב').
מגפת הקורונה המתעתעת, הקולות השונים בקרב הציבור, הייאוש וחוסר האמון נתנו אותותיהם והפכו את בעלי התפקידים החשובים הללו למטרות חיות שלא יכולות להגן על עצמן ולהוביל מדיניות מקצועית. הפכו את הטייטל המכובד לכפוי טובה ומתיש.
גם אם הוא לא האיש המושלם לתפקיד וגם אם יש ביקורת עליו מבית ומחוץ, פרופסור רוני גמזו הוא התקווה היחידה שלנו כעת לניהול המשבר. האמון בפוליטיקאים אבד ובכירי משרד הבריאות עייפים ולא מסוגלים לנהל את המשבר במקביל לניהול ענייני משרד הבריאות שעל סדר היום.
תחזיות מומחי האוניברסיטה העברית בירושלים, שנחשבות למדויקות ורציניות העריכו בסוף השבוע כי מדינת ישראל פספסה את הרכבת ואנחנו במדדי תחלואה מהגבוהים בעולם ואפילו סגר ספק יעצור את ההידרדרות הזאת. גמזו חייב להישאר בתפקיד ולהמשיך לנסות ולנווט את הספינה, כי הפוליטיקאים שמנהלים את המשבר הרפואי החמור והגורלי ביותר בתולדות ישראל מנווטים אותה בכלים פוליטיים צרים. משל ליורד הים שספינתו טובעת אבל לא מוכן לקפוץ ממנה רק כי לא הספיק לארוז את המזוודה שלו וללבוש חליפה.
רגע לפני התפרצות מחלות החורף ובשיא התחלואה בישראל ועם הערכות של מעל 2,000 נספים במגיפה ביום אין לו כל ברירה אלא להמשיך בתפקידו. אסור לו לעזוב. פרישתו הצפויה תהיה חרפה. גמזו, תישאר.
