אמנון טיטינסקי מהסדרה המוקומנטרית "קופה ראשית" הוא הקצנה גאונית של טיפוס ישראלי שכולנו מכירים. טיטינסקי, המגולם בכישרון רב על ידי דב נבון, הוא איש נרגן שהעיקרון המקודש ביותר בעולמו הוא לא לצאת פראייר. אלא שבאופן אירוני, דווקא הדחף הזה הוא שמכשיל את טיטינסקי פעם אחר פעם. כך למשל בעונה השנייה של הסדרה מתברר שהוא החמיץ את אהבת נעוריו מפני שהתעקש בקמצנות בלתי נתפסת שתחזיר לו תקליט שקנה לה במתנה, לאחר שהפטיפון שלה התקלקל והוא הסיק שאין לה עוד צורך בו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם אלוהים הפך לימני?
– תסכול עמוק ברחוב הפלסטיני בעקבות ההסכמים: "בגידה ועלבון"
– "איך אוכל שלא להשמיע קול?"
בפרק הסיום של העונה השנייה, עוד ועוד לקוחות מחקים את התנהגותו של אותו אמנון, והמנהלת מתחילה לחשוד שהאמנונים מתרבים. בתקופה האחרונה אני חושש שחזון הבלהות הזה מתממש במדינת ישראל. האמנונים צצים כפטריות אחרי הגשם בשיח הציבורי סביב מגפת הקורונה, ודומה שהתופעה יצאה מכלל שליטה.
רק לפני רגע אוהדי הספורט התלוננו על כך שבאולמות התרבות מאפשרים כניסת קהל, ועכשיו אנשי התרבות הם שמלינים על כך שענפי הספורט ממשיכים לפעול גם בזמן הסגר. כולם מצביעים על אחרים, רוקעים ברגליים וצועקים כמו ילדים כמה המצב לא הוגן; כולם מחפשים אנשים בשר ודם שאפשר להאשים אותם בתוצאות אסון הטבע שנחת עלינו.
המפגינים מול בית ראש הממשלה ברחוב בלפור מנצלים את הרשות שיש להם להפגין, ולא עוצרים לחשוב לעומק האם העובדה שיש להם רשות להפגין פירושה שזה גם הדבר החכם וההגיוני לעשות. ימנים שמקנאים במפגיני השמאל מאשימים אותם בהתפוררות הסולידריות החברתית, כאילו אם המפגינים לא בסדר זה נותן לאחרים הכשר לנהוג כמותם. שונאי נתניהו מצביעים בתגובה על יועץ ראש הממשלה שעל פי החשד הפר בידוד, וחוזר חלילה.
התומכים בתפילות הצביעו על ההפגנות ורצו גם, במקום לנהוג באחריות ולוותר. קבוצות של חרדים זיהו את הפרצה בחוק והכריזו על הפגנות מאורגנות בערים שונות, במטרה לעקוף את הסגר. עוד לפני כן, נציגי המפלגות החרדיות חיבלו בתוכנית הרמזור מטעמים קטנוניים, ובמקום לעודד איסור גורף לטיסות אומן הפכו את הנושא לסוגיה שיש לדון בה.
נבחרי הציבור, שלא הפסיקו לריב וצפצפו בעצמם על ההנחיות בהזדמנויות שונות, הם רק תמונת מראה לתופעות שקיימות בציבור. אין ספק שחסר כאן מבוגר אחראי, אבל זה לא מסיר את האחריות האישית המוטלת על כל אחד ואחת. גם אם הממשלה כשלה בהתנהלותה, זה לא אומר שיש היתר לעבור על ההנחיות.
הסגר עוד לא החל וכבר המוני ישראלים חישבו איך לעקוף אותו, איך לתחמן, איך למצוא את הפרצה. אף אחד לא רוצה שידפקו אותו, וכל אחד משווה את מצבו לזה של אחרים. הצרה היא שבדיוק כמו במקרה של אמנון טיטינסקי, מי שנדפק בסוף מהרצון העז של הישראלים לא לצאת פראיירים הם הישראלים עצמם. הנגיף אף פעם אינו מתחשב בתחושת הצדק המזויפת שלהם.
