גילוי נאות: אני מכהן כרב קהילה בישראל , אוהב מאד את התפילות הקהילתיות וחושב שגם מבין את חשיבותן. כמו כן, לא מעט פעמים אני מעריך את מאבקיהם של פולטיקאים מן הציבור הקרוי 'חרדי' – שנלחמים על מקומם של המסורת וקדשי ישראל. אבל הפעם אני מקווה שבהורדת הידיים הזו הם לא ינצחו.
אמנם תרחיש אחד של ניצחון – יכול להיות טוב לנו. כי אם מחמת הסימטריה הזו יצמצמו או יבטלו את ההתקהלויות המצופפות והמצפצפות – הקטנו את התפשטות המגפה. ולא צריך להיות אפידמיולוג כדי להבין את האמת הפשוטה הזו.
כתבות נוספות בתאר מקור ראשון:
– יותר מ-50 מיליון דולר בשנה: התורמים המפתיעים של אונר"א
– בעקבות השלום בין ישראל למפרץ, הפשרת יחסים בין פת"ח לחמאס
– בבית, בכיף שלכם: פינוקים לימי הסגר
אבל בתרחיש אחר של הפסבדו-ניצחון הזה , אנו עלולים להשאיר את ההתקהלויות בתי הכנסת רק כדי שגם ההפגנות יישארו על מקומם ולא ירצו לעשות איפה ואיפה. במקרה הזה אין לי ספק שהפסדנו ובגדול. הפסדנו פעם אחת, בגלל שבמקום לצמצם את הסיכון במה שאנו יכולים לצמצם – הגדלנו אותו. הפסדנו פעם שניה, כי מהמהלך הזה עלול עוד מישהו לחשוב שהטיעון הסימטרי הזה מחזיק מים. והוא לא!
הכשל הלוגי
הטיעון הזה היה יכול להיות נכון אם העובדה שמערכת המשפט והממשלה מאפשרות את קיום ההפגנות הייתה עדות לכך שאין סיכון להדבקה בסיטואציות אלה – או אז הייתה קמה וגם ניצבה טענת קל וחומר שאין עליו תשובה: אם הפגנות פרועות מהמקפצה לא פוגעות בבריאות גם התקהלויות לשם תפילה לא יפגעו (אמנם מאן דהו יכול לנסות להפריך את הקל וחומר באומרו: "הפגנות במקום פתוח ותפילות במקום סגור" אך גם כנגדו יש לענות כי זה לא מסביר מדוע במתווה התפילות יש מגבלות גם על מקום פתוח ובהפגנות לא. ועוד הפגנות חמורות כי לפי כל הסיקורים התקשורתיים הם צפופות ודביקות הרבה יותר מהמניינים המוקפדים עם המקומות המסומנים וחומרי החיטוי וכו')
אבל כיון שכל נער ונערה עם ראש על הכתפיים כיום כבר מבינים שיתכן שהמערכת לא מונעת הפגנות לא בגלל שהיא חושבת שאינן מדבקות (שהרי אפילו אם יש מחלוקת בין החוקרים, למדנו כבר במקומות רבים: "יש ספק – אין ספק" במיוחד בתחום של סכנת חיים) אלא מסיבות אחרות, כמו אלו ששמעתי בתקופה האחרונה מאנשים שונים , ולענייננו זה לא כל כך משנה.
אם ההפגנות ממשיכות להתקיים כי אין כח למשטרה להתעמת עם מפגינים, או כי אין עניין לביבי להיתפס כאויב הדמוקרטיה, או כי אי הגבלת ההפגנות תסכן את שלטונו של ביבי ולכן והיא מוצדקת בכל מחיר, או כי דת הדמוקרטיה (לפחות כשהיא משרתת אג'נדות מסויימות. ראו מגבלותיו של אהרון ברק להפגנות בעבר) עליונה על הדת היהודית, ואם אכן השיקולים הנ"ל משתתפים במשחק הציבורי המלוכלך הזה – אזי טיעון הקל וחומר מאבד מעוצמתו הלוגית.
לעשות מה שנכון, מבלי לסור ימין ושמאל
לכן בשעה קשה זו, עת שיעורי התחלואה מרקיעים ושוברים שיאים שליליים מיום ליום, להבנתי הדלה, אנו רבני ישראל צריכים לומר בקול צלול וברור: אם ההתקהלויות של התפילה מסכנות חיי אדם – צריך למנוע אותן כי זה הדבר הנכון לעשות! לא ביבי יסגור את בתי הכנסת, כמו שקרה ברוב המקומות בגל הראשון. אנחנו צריכים להוביל לסגירתם.
נכון, זה מאד מתסכל לראות את ה'איפה ואיפה' הנהוגה בהנחיות הקורונה. וגם זה ערך יהודי שצריכים אותו לזעוק הרבנים, וטוב שאמר אותו הרה"ר לראש הממשלה השבוע. אבל מן הבחינה הנורמטיבית הלכתית מעשית גם אם יש אוכלוסיות הנוהגות בחוסר אחריות כלפי סיכוני הקורונה – אנחנו לא נצטרף לחגיגה המפוקפקת הזאת במעטה של טלית התפילה.
אולי נכון יותר שנשאיר לנציגי הציבור הדתי והאמוני לחשוף את מערומי הצביעות השלטונית המגלים שחופש ביטוי, חיי אדם, זכויות הפרט (שכני בלפור האומללים) הם ערכים קדושים רק כאשר הם משרתים את האג'נדה הנכונה.
אנו הרבנים נכריז מעל כל במה אפשרית את ערכי הנצח של העם היהודי לדורותיו, ערכי התורה הקדושה, ומכוחם של אותם ערכים נקבל בכאב גדול הכרעה לסגור את בתי הכנסת (אם יש צורך אמיתי כזה) כי ביטולם הוא קיומם!
לא מפיהם אנו חיים
את האמת הגדולה האומרת ש"כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא" שאבנו מן התורה והמסורת היהודית והיא תישאר לעד המצפן העיקרי של הכרעותינו והמוסריות, בין אם הם מתיישבות עם הגיונות מאן דהוא במגדל השן המשפטי בפרודת זמן היסטורית כלשהיא ובין אם לא.
אם ההכרעה הרבנית ההלכתית בהתבסס על המחקר המדעי הקיים, מגיעה למסקנה שאין סיכון ממשי בקיום מנייני תפילה ביום כיפור תוך שמירה על הכללים אזי יתכן שאין הכרח לבטלם, אבל אם ההגיון המוסרי ההלכתי מורה להימנע מהתקהלות בתפילות, זו אמת שמעולם לא הייתה מושפעת ולא צריכה להיות מושפעת משאלות של אינטרס ופוזיציה. ונשמור אותה טהורה ואמיתית כזאת גם אם נצטרך לנשוך את השפתיים לנוכח ההפקרות הנוהגת בהפגנות. המחויבות המוסרית שלנו כאנשים מאמינים אינם תלויה במידת האחריות שמגלים או לא מגלים אוכלוסיות אחרות בעמנו כרגע. כי לא מפיהם אנו חיים.
אין לי בעיה שנציגיי שומרי התורה והמצוות בכנסת ובממשלה ישתמשו בעקרון הסימטריה הזה כדי לצמצם סיכון חיי אדם בהפגנות, ואפילו כדי לחשוף את הצביעות המוסרית של קבוצות כאלה ואחרות. אבל אני מצפה מאותם נציגים הזו שבשום אופן לא ישתמשו בטיעון הסימטרי ככלי לשימור ההתקהלויות ביום הכיפורים בבתי בכנסת בכל מחיר. לא רק בגלל חובתנו לשמירה על חיי אדם אלא גם בגלל חובתנו להבהיר שנקודת המשען הארכימדית של המוסר המשפטי ההלכתי איננה הלגיטימציה המשפטית החילונית או דעת הקהל, אלא תורת ה' תמימה והיא אשר מחייבת אותנו להוביל את קדושת החיים, קדושתו של יום כיפור וקידוש שם שמים גם יחד.
אולי התובנה שניסיתי להעלות כאן על במילים הללו נאיבית וחלשה ברמה הפוליטית, ואכן אני חושב שכפוליטיקאי אין לי הרבה סיכוי, אבל כרבנים – מחובתנו לפרסמה.
