יומיים שלמים ישב קבינט הקורונה ודן בדרכים להחמיר את הסגר השני, אחרי שנתוני התחלואה זינקו לרמות מבהילות. בכל מדינה נורמלית הדיון היה בריאותי נטו, מקצועי, רציני, מבוסס על שיקולים ונתונים של מומחים לבריאות הציבור ומחלות זיהומיות מתפשטות. בסופו של דבר היו מתקבלות החלטות שכל הציבור היה שלם איתן ונכון לבצע אותן ללא סייג, כי הרי משרד ראש הממשלה ומשרד הבריאות רוצים את טובת האזרח, ואם נשמע להם – נציל את עצמנו ואת המדינה מהמגפה הקשה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: אור השמש מחטא: להחליף את התפיסה החברתית בימין
– "טיפלנו ביותר מדי קורבנות": קברני הקורונה מדברים
– נלחמים על שטחי C: המנהל הרס בנייה פלסטינית ליד נגוהות
אבל אנחנו מדינה מטורפת. הדיון בקבינט הקורונה נמשך תשע שעות ביום שלישי, ובסופו הוקמה ועדה בין־משרדית שתגבש מתווה לקראת המשך הדיון ביום רביעי, רק מפני שראש הממשלה מבקש להסיר את ההפגנות הרועשות שמתקיימות נגדו וסמוך לביתו. הבעיה האישית והמשפטית של נתניהו טיפסה שוב לתוך מעגל ההחלטות לטיפול במגפת הקורונה. ביום רביעי כבר הפכה הישיבה להתכתשות פוליטית המונית רק סביב נושא אחד – ההפגנות בבלפור. נתניהו דיבר על סגר כללי, רק שהמפגינים לא יניפו מולו את השלטים "מנותקים נמאסתם".
ראש הממשלה וכל שרי הקבינט מתזזים רק סביב העניין הזה. השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, שצריך להשקיע את כל זמנו במלחמה באלימות ברחובות ובתוך המשפחה, בזבז ימים ושעות רק כדי לאתר איזה משפטן מטעם, שיגבש חוות דעת שאוסרת הפגנות, בניגוד לעמדה של היועץ המשפטי לממשלה ובניגוד לחוק הקורונה. היועץ מנדלבליט ושרי כחול לבן התנגדו וחוות הדעת לא הוגשה כלל. השר דרעי איים להתפטר כי הוא לא יכול להסביר לציבור המתפללים בחג למה למפגינים מותר להגיע בהמוניהם לירושלים, ואילו להם אסור להתקהל. העם שומע את הקולות ולא מאמין. אחר כך מצפים ממנו למשמעת בסיסית בסגר.
בנימין נתניהו המיט את כל הצרה הזאת על עצמו ועל כולנו. במשך השנתיים האחרונות כל סדר היום הלאומי משועבד לצרכים שלו, כמו ההפגנות מול הבית בבלפור. אנחנו נעים מבחירות לבחירות, ועוד היד נטויה, רק מכיוון שראש הממשלה לא מצליח להשיג רוב של 61 חברי כנסת, שבאמצעותם יעביר חוקים שיעכבו את המשפט שלו. גם כשהוא מצליח להרכיב ממשלה, נתניהו לא בוחר בהכרח את השרים המתאימים, אלא את אלה שישרתו טוב יותר את ענייניו האישיים והמשפטיים. המינויים שלו הם לפי קריטריון בג"ץ והמלחמה בשלטון החוק. אמיר אוחנה, מירי רגב, דודי אמסלם, יריב לוין, מיקי זוהר, שלמה קרעי, אסנת מארק וכל האחרים. מי שנחוש ובוטה יותר – מתקדם יותר.
אני מציע לבטל את כתב האישום לחלוטין אם נתניהו מוכן לצאת. לא חנינה ולא עסקת טיעון. הוא יוכל לומר כי לא דבק בו רבב פלילי ואולי יחזור לפוליטיקה אחרי כמה שנים
על הדרך נתניהו מפרק את כל הנקרה בדרכו. הוא רב בעצמו עם מערכות החוק והמשפט ועושה לכולן דה־לגיטימציה שיטתית – והיא מחלחלת לדור הצעיר, שמתרגל לדעת שרשויות המדינה מושחתות ולא ראויות לאמון. את הנזקים החינוכיים והאזרחיים הכבדים נוכל לתקן רק בעוד דורות, אם בכלל. נתניהו מחלק את הציבור לפי צרכיו, מי לנו ומי לצרינו. החברה הישראלית על כל חלקיה מתרוצצת סביב כתב האישום של נתניהו: כן אשם לא אשם, כן משפט לא משפט, כן בחירות לא בחירות. אנחנו ברעידת אדמה שלא נפסקת. אפילו ברגע זה מתקיים עימות קשה שלא לצורך בין המפגינים ובין המתפללים. כל אחד נגרר להאשים את האחר בהתקהלות מיותרת, בימים שבהם אנחנו צריכים רק אהבה ואחדות שורות. ראש הממשלה נהנה כמובן לראות את העימות שעובד לטובת האינטרס שלו לסלק את המפגינים מכיכר פריז. בסוף הוא גם יצליח.
תחושת עליונות מזיקה
פעמים רבות כתבתי כאן כי כתב האישום נגד נתניהו הוא בעייתי. הסעיפים הם תקדימיים והתפירה לעיתים גסה ואישית. אבל דבר אחד ברור: בנימין נתניהו לקח מתנות. לקח מתנות, נקודה. גם אם לא במאות אלפי שקלים, אז בעשרות אלפי שקלים; נתניהו ישב עם נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, וביקש לעשות איתו עסקת שמור לי ואשמור לך נלוזה; נתניהו גם נתן הטבות לאלוביץ'. אז נניח שהמעשים הללו, המתנות, העסקאות המפוקפקות, הרגולציה וכו' לא מצדיקים כתב אישום, אבל יש כאן כתם מוסרי ופגם ערכי שבגללם נתניהו אינו ראוי להיות ראש הממשלה.
שורה של פובליציסטים חשובים בימין, ביניהם גם עורך העיתון חגי סגל, קראו בזמן האחרון לעשות עם נתניהו עסקת טיעון, כדי שישחרר את המדינה מאחיזתו. הם ערים לכאוס הלאומי והחברתי החמור שהוא גורם, גם אם תמכו בו לאורך שנים. האסימון ירד בטיפול בקורונה. בתחילת הדרך נהגו נתניהו וממשלתו ללא דופי במלחמה בנגיף, וקיבלו את ההחלטות הנכונות, וגם זכו לאמון מקסימלי של העם. אבל מאז נתניהו לא שם. הוא במקומות אחרים. אולי בתוך המשפט שלו. אנחנו מתקרבים במהירות למצב שבו אחד מתוך 100 אנשים (!) במדינה הזאת יהיה חולה קורונה. בבוא היום אנחנו נקים כאן ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק לעומק מה קרה כאן בין הגל הראשון לשני, ואיך הגענו למצב חירום לאומי שגם ממנו לא בטוח שתצמח הישועה.
חגי סגל, עקיבא נוביק, קלמן ליבסקינד, עוזי ברוך ואחרים בימין מציעים לקדם עסקת טיעון עם נתניהו. הוא יפרוש לביתו בקיסריה עם הצלחות מדיניות כבירות ויודיע כי הקריב את עצמו למען המדינה, כותב סגל. אני מציע לבטל את כתב האישום לחלוטין אם נתניהו מוכן לצאת. לא עסקת טיעון ולא חנינה. נתניהו יוכל לומר כי לא דבק בו רבב פלילי מעולם ואולי יחזור לפוליטיקה המקומית אחרי כמה שנים של חשבון נפש, מנוחה, קריאה, הרצאות וכל מה שהוא רוצה לעשות בגיל 71. אני מכיר את נתניהו לא רע. תחושת העליונות שאליה המריא בשנים האחרונות, לא עשתה איתו ואיתנו חסד. כדאי לו ולסובביו לנחות קצת, להירגע. אחרי הפרישה הקודמת שלו הוא חזר איש אחר.
ביטול כתב האישום שווה את המחיר שהמדינה משלמת בכל יום על החיים עם המנהיג שמכוון אותה כרצונו, ולוקח את המדינה לאבדון בגלל השטויות שעשה. מה שקרה באמצע השבוע בקבינט הקורונה, הוא רק דוגמה לפארסה שבה אנחנו נתונים. "אנחנו שבויים בידי המפגינים", אמרה בישיבה השרה מירי רגב. לא מדויק. מה שנכון לומר הוא שאנחנו שבויים בידי נתניהו, ואנחנו לא הולכים להשתחרר ממנו כל כך מהר.
