הדיון הציבורי שהתפתח השבוע בדבר הבסיס המוסרי לגיוס עדי מדינה הוא ארוך שנים, ותחילתו עוד בראשית התהוות המשפט הבריטי. המקור לעדי המדינה בחוק הישראלי, כירושה מהחוק המנדטורי.
חשוב להזכיר: על פי חוק פקודת הראיות אין להסתמך על עדותו של עד המדינה בלבד, ונדרשות ראיות תומכות. עדותו של עד מדינה תביא להרשעתו של שותפו לעבירה, רק אם ישנה תמיכה הנחשבת תוספת ראייתית בדרגה הגבוהה ביותר. מדובר בראיה הנושאת אופי עצמאי ומסבכת את הנאשם בעבירה, מעבר לעדותו של עד המדינה.
מצדדי הפרקטיקה של גיוס עדי המדינה טוענים כי ישנם דפוסי עבירות שכמעט אי אפשר להרשיע בהם ללא עד מדינה. לולא שבירתו הראשונית של שמואל דכנר ולאחר מכן שבירתה של שולה זקן, משולש הפשיעה שבקודקודו ניצב אהוד אולמרט לא היה ניתן לפיצוח. פשעים מתוחכמים כמו שחיתות שלטונית או פעילות של משפחות פשע, נעשים במעגל קטן של יודעי סוד שומרי אמונים. שתיקתה של החבורה מותירה את רשויות האכיפה קצרות יד ומוגבלות מאוד. אפשר לבצע האזנות סתר, לתפוס מחשבים ומכשירים סלולריים ולהפעיל תרגילי חקירה שונים לאיסוף ראיות, אולם ככל שהפשע מאורגן, מתוחכם ומצומצם יותר בהיקף מבצעיו – כך בניית תיק ללא עד מדינה קשה יותר. זו הסיבה, בין השאר, ששופטי בית המשפט העליון כינו לא אחת את הפרקטיקה כ"הכרח בל יגונה".
אין כיום נתונים אמפיריים בנוגע לשימוש של רשויות האכיפה בעדי מדינה, אולם ההתרשמות היא שמדובר במגמת עלייה. כמעט כל תיקי החקירה הגדולים של השנים האחרונות, בין אם תיקי שחיתות ובין אם פשיעה חמורה, פוצחו בעיקר באמצעות גיוס של עדי מדינה. אם בעבר נהוג היה להשתמש בפרקטיקת עד המדינה רק בתיקים סבוכים בעלי אינטרס ציבורי גבוה, הרי שלא מכבר נחתם הסכם עד מדינה עם האמרגן של הזמר קובי פרץ על מנת להרשיעו בעבירות מס.
בנאום שנשא השבוע בכנס שדרות הסביר מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך את המסר ההרתעתי שמעביר הגיוס של עד מדינה: "כל אחד יודע שלא פשוט לעשות פשיעה ולחשוב שאתה מוגן מפני מישהו שהופך את הגב אליך. לכן ייזהר כל אדם מהמזכירה שלו ומנהגו. השחיתות הציבורית חמקמקה מאוד וקשה מאוד להוכחה, ולכן אנשים לפעמים מרגישים מוגנים ומרגישים שאין באמת איום, ובעיקר משתדלים לא להשאיר חתימות דיגיטליות סביבם… כאשר המעטפת הקרובה שלך יכולה להתהפך, כל אחד לוקח את הדבר הזה בחשבון, ומבחינתנו הכי חשוב שאנשים יעשו פחות עבירות, כי בסופו של דבר 'שוטר מבפנים' הוא השוטר הטוב ביותר".
ואולם, גיוס עד מדינה עלול להעביר גם את המסר ההפוך. לאמור, אם בכוונתך לבצע עבירת שחיתות שלטונית או להיות שותף לה, דאג שלא להיות הבכיר ביותר במעגל הפשיעה, וכבר בתחילה אסוף ראיות מפלילות נגד הבכיר. בבוא היום תוכל למכור אותן לרשויות התביעה תמורת חסינות והימלטות מן הדין.
פליליסטים ותיקים מספרים כי בעבר נהגו עבריינים להחביא גופות בדיונות ראשון־לציון או בפרדסי מושבים. המשטרה הייתה חסרת אונים, ותיקי הרצח נותרו פתוחים. כשהמשטרה הייתה שמה ידה על אותם עבריינים בגין פשעים אחרים שביצעו, הם היו מספקים לה מידע על מיקום הגופה תמורת חסינות. בתקופת עדנה ארבל כפרקליטת המדינה חדלו פסקו הרשויות לערוך את הסחר־מכר הזה, ותופעת החבאת הגופות פסקה אף היא.
אך למה ללכת רחוק; מדוע הקליטה שולה זקן את אולמרט במשך שנים? מדוע שמר ארי הרו הקלטות של נוני מוזס ובנימין נתניהו? מדוע הקליט יזם הנדל"ן דרור גלזר את ח"כ דוד ביטן? מדוע הקליט מיקי גנור את מפקד חיל הים לשעבר אליעזר מרום, את דוד שמרון ואת אבריאל בר־יוסף? השבוע פורסם כי ניר חפץ אוסף כבר תקופה ארוכה חומרים מפלילים נגד משפחת נתניהו ומחביא אותם מחוץ לביתו כדי שלא ייתפסו ביום מן הימים בידי המשטרה, וכדי שיוכל לעשות בהם שימוש כקלף מיקוח. מתברר כי המסר של השימוש בעדי המדינה הוא כפול, ושהגופות של אתמול הן ההקלטות והמסרונים של היום.
המאמר המלא יתפרסם בסוף השבוע במוסף יומן של מקור ראשון
