מזג האוויר הכמעט קיצי שליווה במוצאי שבת את פמליית ראש הממשלה ואת משלחת העיתונאים שהצטרפה אליו לטיסה, נשכח לחלוטין עם נחיתתו בוושינגטון למחרת. וושינגטון קיבלה את פניו ואת פנינו בסבר פנים קפואות ובטמפרטורה הנושקת לאפס. בכל זאת, נתניהו עצמו המשיך להקרין חמימות וחיוניות. ניכר היה כי הוא מתאמץ לשמור על נונשלנטיות, ולהוכיח שחקירותיו המתעצמות אינן פוגעות בתפקודו. אנשיו סיפרו לנו כי כלל לא טרחו להעירו בלילה כדי לעדכנו על הסכם עד המדינה שנחתם עם נאמנו עד לא מכבר, ניר חפץ.
נתניהו התקבל בחיבוקים בוושינגטון הרשמית, ממש כך. יום לפני הפסגה עוד הספיק להיפגש עם נשיא גואטמלה ב'בלייר האוס', שהודיע כי יעביר את שגרירות ארצו לירושלים ביום העצמאות הקרוב.
הפגישה עם הנשיא טראמפ, שנקבעה תוך כדי תנועה לאחר שראש הממשלה הוזמן לנאום בוועידת איפא"ק, באה לו בול בזמן. יותר מתמיד, נתניהו נחוש להראות שהוא היחיד שמסוגל לטפל בסוגיות הביטחוניות של ישראל, ושאסור לוותר על הידידות הנדירה שרקם עם הממשל האמריקני. בכניסה לבידוק הבחנתי בהפגנה דלילה של כמה עשרות אנשים נגד "הכיבוש", שנראה כי התארגנה רק למען הפרוטוקול. למפגינים אין סיכוי מול שילוב הידיים טראמפ־נתניהו.
בשלב ההצהרות הודיע טראמפ כי הוא אכן בודק את האפשרות לבקר בירושלים לקראת העברת השגרירות, אך הסוגיה הבוערת באמת שעמדה על הפרק בשיחת שני המנהיגים הייתה התפשטות השפעתה של איראן במזרח התיכון, וסכנת הנגישות שלה לישראל בעקבות חדירתה לסוריה וללבנון ואיום הטילים המונחים. האם ארה"ב אכן תיסוג סופית מהסכם הגרעין? תהו כולם. התשובה הגיעה בנאומו של סגן הנשיא מייק פנס בוועידת איפא"ק. פנס הצהיר בנחרצות: "אם הסכם הגרעין לא יתוקן בחודשים הקרובים, ארה"ב תיסוג ממנו".
לאחר הפגישה עם טראמפ קיים נתניהו תדרוך עם העיתונאים. גם שם, סביב השולחן האליפטי שהוקצה לנו בבלייר האוס, הוא הפגין סבלנות נדירה לשאלותינו ואפילו נתן לנו להתפרץ לתוך דבריו, אך במקביל היטיב להדוף את רוב הניסיונות לחטט בענייני החקירות. "עוד שישים יום הנשיא צריך לקבל החלטה חשובה בעניין הסכם הגרעין", הצהיר, "ואני חושב שהוא מתעניין מאוד בהערכות שלי בנושא. אמרתי לו את דעתי – או שמתקנים אותו לגמרי, או שמבטלים לגמרי". נתניהו סיפר כי ישנן מדינות נוספות שישראל דנה עמן על העברת השגרירות לירושלים, וכי רק זמן קצר מהשיחה עם הנשיא הוקדש לנושא הפלסטיני. סוגיית הסיפוח, לטענתו, לא עלתה בפגישה. בינתיים גם הודפים בסביבתו את השמועות על כוונתו להחיל בקרוב ריבונות על מעלה־אדומים, אך יש מי שאומר שכאשר נתניהו באמת מבשל משהו, הוא רוצה שידברו עליו כמה שפחות. כאשר נשאל האם דנו באפשרות הזו, ענה שהפעם לא דיברו על כך. הפעם לא, אולי בפעמים אחרות כן? האם ייתכן שזה הקלף הבא שישלוף?
גם מתווה השלום המתהווה של טראמפ לא עלה בפגישה לדבריו. העיתון הלונדוני בערבית 'א־שרק אל־אווסט' כבר הספיק להדליף שהתוכנית כוללת סעיף של "העתקת יישובים". כאשר שאלתי את ראש הממשלה האם לאחר הצהרותיו החוזרות והנשנות שלא יעקור יישובים, ידאג גם לעגן זאת בתוכנית השלום המתהווה של טראמפ, ענה בנחרצות: "חד־משמעית לא אעקור יישובים. אני לא מבין בכלל את הדיבור על לעקור יישובים".
בתשובה לשאלה על מצבו של רעיון שתי המדינות, ענה נתניהו: "אין רצון פלסטיני לשלוט בשטחים. בפועל מי שעושה את העבודה אלה כוחות הביטחון של ישראל. אפשר להעמיד מודלים כאלו ואחרים, ולחשוב שאם ניתן להם מדינה ללא סייג זה יתקן את עצמו. זו השקפה מוכרת, לדעתי יש לה יסודות דתיים, אבל זה לא מתיישב עם מה שאנחנו מכירים. אתה עוזב מקום, ומיד הוא נתפס על ידי גורמי טרור".
לפי נתניהו, טראמפ גילה הבנה מרשימה בנושא האיראני והפלסטיני. הנשיא שואל שאלות ענייניות, אמר, ואין לו סבלנות לסמול־טוק. כאמור, הפגישה התקיימה בצל הפרסומים על חקירותיו, והמשבר הקואליציוני סביב חוק הגיוס. ניסינו לברר האם ראש הממשלה אכן חותר לבחירות. בעוד שבארץ הסתובבו שמועות כי הוא ינצל את המשבר הקואליציוני כדי להכשיר את פירוק הממשלה, בסביבת נתניהו טוענים כי אינו מעוניין בבחירות וכי הוא מקווה שממשלתו תסיים את הקדנציה הנוכחית בנובמבר 2019. עם זאת, גם שם נאלצו להודות כי אם סגן השר ליצמן ימשיך לעמוד על דעתו בעניין חוק הגיוס, יהיה קשה לפתור את המשבר. "ראיתי כבר דברים מוזרים. אנשים פועלים לפעמים נגד האינטרסים הפוליטיים שלהם", הוסיף מישהו בקרבתו. התחושה היא שראש הממשלה עדיין מתלבט בעצמו אם הליכה לבחירות תיטיב עמו כרגע. מקורביו טוענים כי תפיסתו היא ש"אתה יודע איך אתה נכנס לבחירות, אבל לא יודע איך אתה יוצא מהן".
אחוות מנודים
ועידת איפא"ק השנתית, שבה השדולה הפרו־ישראלית הוותיקה מארחת את מיטב הפוליטיקאים מהארץ ומהממשל האמריקני, היא אירוע מרשים ביופיו. כאשר נכנסתי לאולם המרכזי גיליתי כי הוא מתפרש לרוחב עצום של שני בלוקים, וכל נואם מוקרן על עשרות מסכי ענק. כמיטב הסנוביות האמריקנית, הקהל המוזמן לאירוע מחולק לפי צבעים כגודל תרומתו לארגון, ובהתאם לחלוקה זו זוכה לפריבילגיות, כמו אי־המתנה בתור וכניסה למתחמי VIP.
לאורך השנים מקפידים באיפא"ק לשמור על עקרון ה"בי פרטיזן" (דו־מפלגתיות) – לא משנה אם אתה יהודי דמוקרטי או רפובליקני, עליך לתמוך במדיניות ממשלת ישראל בלי קשר למי שמוביל אותה. מדובר באתגר לא פשוט. כ־70 אחוזים מיהודי ארה"ב משתייכים לזרם הדמוקרטי, ומתקשים במיוחד לעכל את ממשל טראמפ. הנשיא הנוכחי נתמך בידי הנווצרים האוונגליסטים, שאיתם הם מצויים במחלוקת סביב סוגיות דת ומדינה והגירה. לצד זאת, ארגוני שמאל יהודיים כמו 'ג'יי־סטריט' מנסים להציב אלטרנטיבות לאיפא"ק ולהעביר מסרים נגד ההתנחלויות ובעד סיום הכיבוש. התחושה היא שבשדולה, המעוניינת להיות בית לכל יהודי ארה"ב, מתקשים בשנים האחרונות לגשר על הפערים. כל הזמן יש מי שמושך את השמיכה בקצותיה.
במידה מסוימת אפשר להשוות את ועידת איפא"ק השבוע לוועידת הליכוד. בעוד נשיא גואטמלה התקבל בתשואות סוערות ובעמידה, נאומו של יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי, שדיבר על המאחזים כמכשול לשלום ועל הצורך בהיפרדות מהפלסטינים, זכה למחיאות כפיים חלקיות בלבד. בגזרת הנואמים הישראלים ניכר ניסיון להביא את שתי העמדות הפוליטיות, אך בגזרת אנשי הממשל האמריקנים המסרים היו אפילו יותר ימניים מהימין הישראלי. שגרירת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, תקפה את ההחלטה נגד ההתנחלויות שהעביר אובמה באו"ם לפני פרישתו וכינתה אותה "מבישה"; סגן הנשיא מייק פנס בירך "שהחיינו" בסוף נאומו; וצ'אק שומר, מנהיג המיעוט הדמוקרטי, יצא בהצהרה כי "צריך לקזז מהתקציב שארה"ב מעבירה לרשות הפלסטינית את הכסף שהיא נותנת למחבלים. ואנחנו נעביר את החוק הזה" – כמובן, לקול תשואות נלהבות של הקהל.
וראש הממשלה בכלל נתן שם את הצגת חייו. הוא פנה ישירות לסטודנטים שהיו בקהל והתבדח איתם, וכשהוא מלווה במצגת שהוקרנה בכל המסכים התפאר בהישגיה הטכנולוגיים של ישראל בתחום ההייטק, הסייבר, החקלאות והרכבים האוטונומיים. בהמשך הציג לפני הקהל את מפת ההתפשטות של איראן צבועה בשחור, הקניט את יריביו בסוגיית "הבידוד המדיני" וחשף בגאווה את מפת נסיעותיו בעולם.
"ביקרנו בארגנטינה, בקולומביה, במקסיקו, והם אמרו: תחזרו, אנחנו רוצים עוד", זרח נתניהו, "כל המדינות האלה באות אלינו – הודו, סין, מונגוליה, קזחסטן, אזרבייג'ן, מדינות מוסלמיות. ביקרתי בפעם הראשונה באוסטרליה. אנחנו צובעים את העולם בכחול. אנשים דיברו על הבידוד של ישראל? בקרוב המדינות שאין להן קשרים איתנו הן שיהיו מבודדות. אלה שמדברים על החרמת ישראל, אנחנו נחרים אותם!"
אבל למרות החזות הפרו־ישראלית של איפא"ק, היא עדיין נאחזת ברעיון שתי המדינות בטענה שזו עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל. במועצת יש"ע החליטו השנה להציב אלטרנטיבה ויזמו כינוס משלהם במסגרת הוועידה. הוא נערך בבית כנסת סמוך ובהשתתפות שרים וחכ"ים מהקואליציה, והוצגו בו מוצרים מתוצרת יו"ש. האמירה הייתה ברורה: אם ממשלת ישראל כבר לא תומכת בפועל בעמדת שתי המדינות, על איפא"ק להתאים עצמה למסרים החדשים בהתאם לעקרונותיה.
המתיחות הזו שבה ועולה ביחס לחברי איפא"ק, שמצויים במלכוד מסוים. מצד אחד ממשל אמריקני אוהד ישראל, ומצד שני קבוצה גדלה והולכת של צעירים אמריקנים שמרגישים פחות ופחות זיקה לישראל. אין זה מקרי שנשיא איפא"ק הנכנס, ד"ר מורט פרידמן, דאג להכריז שהפרוגרסיבים הם חלק מאיפא"ק וקרא להם שלא להתנתק מהשדולה. "כמה שאיפא"ק מנסה לדבר על ה'בי־פרטיזן', בסוף זו ועידה מאוד ימנית", אמרה לנו נציגה מאוהיו בסיום הנאום. "נכון שבגזרת הנואמים מישראל הגיעו גם ח"כים מהשמאל, אבל המסרים של נציגי הממשל האמריקני לאורך כל הוועידה היו נגד הפלסטינים. אני מניחה שאם יבדקו את הרכב הקהל השנה, נגלה שרובם מגיעים היום מהצד הימני של המפה. התחושה היא שמטרת הוועידה היא 'להרגיש טוב עם עצמנו ולתת לכם להרגיש טוב עם עצמכם'. מין מניפסט ארוך ומתמשך של טפיחה על השכם".
רבים מהנואמים קוננו על הדור הצעיר של יהדות ארה"ב שאינו מכיר את ההיסטוריה של מדינת ישראל. צ'אק שומר, מנהיג הסיעה הדמוקרטית בסנאט, סיפר כיצד כשהיה סטודנט הקשיב בהתרגשות לחדשות במלחמת ששת הימים. "לדעתי הם פספסו פה בגדול", התרעמה משתתפת צעירה. "הדור הצעיר לא מתעניין בישראל, וזה לא מפני שאינו מבין את ההיסטוריה אלא בגלל האופן שבו ישראל מתייחסת אליו. הוא מרגיש שישראל לא שמה עליו בכל מה שקשור להכרה ביהדות שלו. אני רואה את ההבדל בין המבוגרים לצעירים. אצל הדור המבוגר, הזהות היהודית מתבססת על זיכרון השואה ועל קיומה של ישראל ככלי לחיזוק יהדותו. הדור הצעיר כבר לא זקוק לדברים האלה. הוא אומר 'אנחנו, את הזהות היהודית שלנו נבסס על דברים אחרים".
לאורך כל הביקור תהינו אם הארשת הרגועה והמחויכת שנתניהו מפגין היא אמיתית או שהוא פשוט שחקן טוב. תהייה דומה הייתה האם החיבה המופגנת של טראמפ אליו אכן אותנטית. אבל יש דברים שקשה מאוד לזייף, ואחד מהם הוא אחוות מנודים. שניהם אנשי ימין שמרני, שניהם מצויים תחת חקירות וחשדות, שניהם סובלים מהתקשורת, ושניהם, כך נראה, מעוניינים מאוד להיחקק בספרי ההיסטוריה בטרם יפנו את מקומם. זה מספיק בשביל לעמוד יחד תחת מטרייה אחת. הצעד הראשון היה העברת השגרירות לירושלים.
מה יהיה הצעד הנוסף? טראמפ הוא איש עסקים. בהצהרתו לפני הפסגה התייחס לנושא הישראלי־פלסטיני כעל עסקה ששני הצדדים צריכים להתנער מהמטענים ביניהם כדי שאפשר יהיה לקדם אותה. נתניהו מצוי בחקירות, ומתישהו יצטרך לשלוף סחריר. האם יהיה זה סיפוח או עקירה? מלחמה בצפון או עסקת המאה? גם שאלת הבחירות ביוני עדיין נותרה תלויה באוויר. כך או כך, את התוצאות האמיתיות של הפסגה הזו נגלה רק בעתיד הרחוק יותר.
