עבור מרבית היהודים הדתיים ושומרי המסורת, אין דבר חשוב מיום כיפור, יום בקשת המחילה. זהו יום המוקדש לחשבון נפש שבו אנו מזכירים לעצמנו היכן שגינו ונודרים נדר לתקן את דרכינו. ואולם, הצורך בחשבון נפש כן ובנחישות לנהוג באופן מוסרי יותר בשנה החדשה אינו מוגבל לאנשים פרטיים. זהו תהליך רב ערך אשר גם חברות ומדינות עוברות אותו. בהתמודדותן פנים אל מול פנים עם העבר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איך ניצחה הקהילה היהודית בשיקגו את הקורונה
– כך תפסיקו להיות הפראיירים של חברות הביטוח והבנקים
– הערכת צה"ל: באוקטובר נבצע 80 אלף בדיקות ביום
המדינה שבה אני עד לחשבון נפש נוקב וברור היא אוקראינה, שבה שימשתי כרב ראשי במשך יותר מ-30 שנה. השינויים דרמטיים. אוקראינה נחלצה מצללי המשטר הסובייטי והפכה לחברה עצמאית, פתוחה ודמוקרטית. ואולם, כדי להמשיך ולהתקדם במסלול זה ולחזק עוד יותר את ערכיה, המדינה חייבת להתעמת עם ההיסטוריה שלה.
לא קל להתמודד עם עבר כה קשה. זיכרון הדיכוי הקומוניסטי טרם נמחה והוא שריר וקיים. סבלו של העם האוקראיני ודיכוי הזהות הלאומית האוקראינית הם לא רק קרובים גיאוגרפית, אלא גם חלק מניסיון החיים של מיליוני אוקראינים. עיבוד המציאות הזאת, או הדיווח עליה לבני הדור הבא, הם משימה מורכבת, במקרה הטוב. זו הסיבה שהרבה ילדים אוקראינים אינם מכירים את האחראים לאותה תקופה כואבת, כדוגמת לנין וסטלין.
משמעות השיתוק החינוכי המקיף את כל מה שקשור להיסטוריה של אוקראינה היא שאוקראינה טרם התמודדה עם הטרגדיה של השואה והשלטון הנאצי במדינה, אשר גבו את חייהם של לפחות מיליון יהודים ומספר גדול עוד יותר של אוקראינים. במקום להתעלם או להסתיר את העבר, מכאיב ומאתגר ככל שיהיה, אוקראינה חייבת להכיר בו. התעלמות מהשואה ומהתקופה הנאצית היא הזנחה של פרק משמעותי בהיסטוריה של אוקראינה.
מדינות אירופיות אחרות, כגון פולין וגם גרמניה עצמה, מנציחות כבר עשרות שנים את זכר השואה שהתרחשה על אדמתן. הן מצאו דרך בוגרת ואחראית להתמודד עם השעה האפלה ביותר בתולדות האנושות. הודות לכך, החברות שצמחו בהן טובות יותר לאחר שלמדו את הלקחים החיוניים מהעבר. התוצאה היא כבוד מבוסס ועמוק לערכים כגון חירות, סובלנות, גיוון וכבוד למיעוטים לאומיים. גם אוקראינה יכולה לקצור את הפירות של חינוך לזיכרון השואה לבני הדורות הצעירים.
התעלמות מהשואה אינה התשובה, אלא דווקא הקניית מידע וחינוך לגביה. למרבה המזל, עם הקמת מרכז באבי יאר להנצחת השואה, גישת מערכת החינוך האוקראינית לנושא עוברת מהפך. ב-29 וב-30 בספטמבר 1941, כותרו יהודי קייב על ידי הנאצים אשר פלשו לעיר מספר ימים לפני כן. הם הובלו לגיא באבי יאר, שם נורו למוות באופן שיטתי. כ-34,000 יהודים נרצחו תוך יומיים בלבד. במהלך הכיבוש הנאצי, עשרות אלפי אוקראינים, צוענים, חולי נפש ואחרים מצאו את מותם באותה דרך בבאבי יאר.
ולמרות זאת, עד היום, האירוע המכונן הזה בהיסטוריה של המדינה לא הונצח באופן הולם חרף עשרות השנים שחלפו מאז. הסובייטים העדיפו לטייח בנראטיב הקומוניסטי את תיעוד הטבח בבאבי יאר ואת הסבל שעברו יהודים ואוקראינים. הם קברו את ההיסטוריה, פשוטו כמשמעו, תחת פארק וכבישים שסללו במקום שבו נרצחו עשרות אלפים. זו הסיבה שהקמת מרכז ההנצחה לשואה בבאבי יאר כה חשובה. המרכז משמר את ההיסטוריה בדיוק באותו מקום שבו היא נשכחה. המרכז הוא מוזיאון השואה הגדול הראשון באזור, בהיקף דומה למוזיאוני שואה רבים בעולם. הוא עושה שימוש בטכנולוגיה וטכניקות חדשניות כדי להעביר לדורות הבאים את טרגדיית העבר ולקדם את הערכים שיהוו את הבסיס לעתיד טוב יותר.
מאז שאוקראינה זכתה בעצמאותה מתקיים טקס שנתי בבאבי יאר בכל 29 בספטמבר, היום שבו החל הטבח ההמוני ב-1941. על פי לוח השנה היהודי, אותו יום ידוע לשמצה היה גם יום כיפור. בהמשך החודש נתכנס שוב בבאבי יאר כדי לזכור. השנה מצטלבים יום השנה לבאבי יאר ויום כיפור פעם נוספת. המסר הנצחי של יום כיפור לעסוק בחשבון נפש ושיפור עצמי הולם ביותר את טקס הזיכרון בבאבי יאר. בני הדור שהיו עדים לטבח, שזוכרים את שכניהם היהודים שהובלו אל מותם, הולכים ומתמעטים. אנו נותרנו להתמודד עם האתגר הגדול של התבוננות בהיסטוריה בעיניים פקוחות ולמידת הלקחים שהותירה לנו.
הרב יעקב דב בלייך הוא הרב הראשי של קייב ואוקראינה וחבר הוועדה המייעצת של "המרכז להנצחת השואה באבי יאר"
