בנוסח של תפילת חג הסוכות מציינים את החג כ"יום שמחתנו". כותרת זו כמובן נסמכת על הכתוב בתורה ביחס לחג הסוכות – "ושמחת בחגיך" (דברים ט"ז, י"ד) "והיית אך שמח" (ט"ו).
הכוונה מאוד ברורה. חג הסוכות הוא חג האסיף. אחרי הזריעה בתחילת החורף (מרחשוון), והמתח של הציפייה לגשמים, חג הסוכות מציין את האסיף- את השמחה שהיבול אכן הצליח ושיש אוכל ושפע לשנה הקרובה. השמחה היא בעצם שחרור המתח – אי הוודאות הקיומית מתחלפת בשמחה של שפע וודאי וקונקרטי.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
העימות הגיע: טראמפ יתקוף, ביידן ינסה להוכיח כשירות
אחרי עשרים שנה: נפגעי האינתיפאדה השנייה מקווים לפיצויים
47 שנים למלחמת יום הכיפורים: "ידיעת זהב" מוחמצת נוספת נחשפה
ואולם השנה, קשה לחגוג את חג הסוכות כרגיל. לא השתחררנו מאי הוודאות הקיומית. ביחס ל"יבול" הבריאותי והכלכלי-פרנסתי, המגפה עדיין תלויה מעל ראשנו וכופה עלינו האטה וקיפאון בפעילות הכלכלית והחברתית. ואי הוודאות היא עמוקה – אף אחד לא יודע מתי ואיך זה ייגמר. אף אחד גם לא יודע מתי יהיה חיסון וכמה החיסון יהיה אפקטיבי בעצירת המגפה.
ואולם, יש פן נוסף לחג הסוכות – הבקשה לגשם. כל יום בחג המתפללים סובבים את הבימה בבית הכנסת ואומרים את התפילה – "הושע נא למענך אלוהינו הושע נא" (תפילת הושענות). כפי שהפיוטים הקשורים לתפילה זו מציינים, זו תפילה לגשם ולפרנסה. אנו אומרים אותו בסוכות, לפני החורף. מרכזיותה של תפילה זו מדגישה את אי הוודאות המתמדת. אכן אנחנו שמחים בסוכות כי השנה "הלך לנו", אבל מיד מתגנבת המחשבה – "אבל מה יהיה בשנה הבאה?", ולכן גם עם השמחה אנחנו אומרים את תפילת "הושע נא".
כמו כל מגפה, חושפת הקורונה את הקונטינגנטיות (תכונה של דבר שאינו הכרחי אלא תלוי נסיבות ותנאים) של הקיום האנושי – את המגבלות, המקריות והשרירותיות, ומעל לכל את העובדה שאנו תלויים בגורמים שאינם בשליטתנו. כמובן שתודעה זו מנוגדת לתודעה המודרנית, שעל פיה אנחנו יכולים לשלוט בטבע ולבנות מוסדות חברתיים ופוליטיים כרצוננו. הקיום והתודעה המודרנית משכיחים מאתנו את האמת האנושית שבסופו של דבר חיינו תלויים בכוחות שלא בשליטתנו- אנשים, כולל ילדים, חולים בסרטן וגם נספים בשריפות ענק בלתי נשלטות.
התודעה הזאת של הקונטינגנטיות היא התודעה של חג הסוכות – שגם השמחה בחג זה מושתת על אי ודאות עמוקה. אי ודאות זו מעמיקה את השמחה אבל גם מטילה עליה צל. התזכורת של התלות שלנו (לעומת האמנזיה המודרנית) שמספקת לנו הקורונה ובייחוד בחג הסוכות הזה, הוא יקר ערך: התודעה הזו מאפשרת לנו להתבונן בצורה פרופורציונלית וצנועה על המציאות ואף לקבל את האחר וללמוד ממנו.
הדבר החשוב בהקשר זה הוא יישור המבט הכן אל הקונטינגנטיות, השרירותיות והמגבלות המאפיינים את הקיום האנושי. על הבסיס הזה כל אחד יכול לבחור את דרך התמודדותו האישית – אם בדרך של נחישות קיומית מול האַיִן, ויצירת עולמות משמעות עצמיות, או אמונה עמוקה באל הממלא את העולם וגם סובב אותו.
