העולם נחרד למראה ים הטורקיז שלחופי האי מאוריציוס שהפך לשחור, כשמכלית יפנית עלתה על שרטון, וגרמה לדליפה של כ-1,000 טון נפט ולפגיעה אנושה בשוניות אלמוגים נדירות, באלפי מיני בעלי חיים ימיים ולפגיעה קשה בכלכלת האי, המבוססת בעיקר על תיירות. מדובר בכמות נפט קטנה יחסית לאסונות הנפט הגדולים שראה העולם בעבר, אולם המיקום רב-החשיבות האקולוגית של התאונה גרם לנזק עצום. צוות המכלית אמנם ניסה לעצור את הדליפה ופרס מחסומים צפים, אך לא הצליח למנוע את הנזק הנורא.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
העימות הגיע: טראמפ יתקוף, ביידן ינסה להוכיח כשירות
47 שנים למלחמת יום הכיפורים: "ידיעת זהב" מוחמצת נוספת נחשפה
כנגד ארבעה בנים: הציר בו הוכרע גורל המדינה
מאות אירועי שפך נפט מאוניות משא ומתאונות קידוח לגז ונפט בים, מתרחשות בכל שנה ברחבי העולם, וחשוב להפעיל את פעמוני האזעקה גם אצלנו. בים התיכון ובמפרץ אילת שטים בכל יום מאות כלי שיט מסוגים שונים במסלול תעלת סואץ, ובהם מכליות הנושאות מאות אלפי טונות שמנים נוזליים וחומרים מסוכנים, ובמקביל בים התיכון מתבצעים קידוחי גז ונפט ללא פיקוח מספק. למרות גורמי סיכון גבוהים אלה, המשרד להגנת הסביבה אינו ערוך להתמודד עם אירוע דליפה משמעותי, והוא חסר ציוד מתאים וצוותי חירום מיומנים כדי להתמודד עם אסונות של מכליות או אסונות קידוח.
התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת), המחייבת את המדינה להיערך לאירועי חירום מעין אלה, אושרה בממשלה ב-2008, אך לא הושלמה עד עצם היום הזה. משמעות הדבר היא סיכון חמור לסביבה הימית ולכל אשר בה, וכן סכנה למפעלי ההתפלה עליהם נסמכת ישראל לאספקת מים באופן כמעט מוחלט, סכנה למסחר הימי המהווה 99% מהסחר של ישראל, וכן סכנה לתיירות, לדיג, לחופי הרחצה, לספורט הימי, ליחסים עם מדינות שכנות ועוד ועוד.
"צלול" מתריעה מזה שנים על חוסר המוכנות ועל היעדר ציוד ומפקחים, אך בממשלה מעדיפים להעלים עין. בעקבות אסון הדליפה במפרץ מקסיקו ב-2010, שהתרחש בעקבות ניהול רשלני וזלזול בהוראות הבטיחות, שילמה חברת בריטיש פטרוליום, האחראית לאסון, פיצויים בגובה של כ-70 מיליארד דולר. בישראל, חברות האנרגיה נובל אנרג'י ודלק קידוחים נמצאות על סף פשיטת רגל ומתנהלות בים ללא ביטוח מספק, מה שאומר שעלויות המיליארדים של אסון דליפה, אם חס וחלילה יתרחש, יגולגל אל הציבור הישראלי.
ענקית האנרגיה האמריקאית "שברון" הודיעה שתקנה את נובל אנרג'י וצפויה לקבל לידיה גם את נכסי הגז הישראליים. "שברון" מתאפיינת בעבר מפוקפק של עשרות אסונות זיהום בעולם ונחשבת כמי שמנצלת את משאביהן של מדינות חלשות ומותירה בהן הרס סביבה ופגיעה בתושבים המקומיים ובבריאותם. בראיון שנתן לאחרונה שר האנרגיה יובל שטייניץ ל"בלומברג" נשאל השר על דאגות ארגוני הסביבה ובראשם "צלול", לגבי המוסר הסביבתי הנמוך של "שברון", וטען כי קידוחי גז כלל אינם מסוכנים לים. טענה שקרית זאת, היא מטרידה במיוחד, ומתעלמת במפגיע מכך שהפקת הגז כוללת גם הפקת קונדנסט, סוג של נפט, שאמנם חלקו מתאדה, אולם מה שנשאר בים קשה מאוד לאיסוף ולכן פגיעתו קשה. מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי הודה בראיון נוסף, כי משרד האנרגיה כלל אינו בוחן את עברה הסביבתי של "שברון".
מדינת ישראל נסמכת לחלוטין על מי הים כמים מותפלים. קידוחי הגז והנפט מתנהלים במינימום פיקוח בים, המשרד להגנת הסביבה אינו ערוך לטיפול באירוע דליפה ומשרד האנרגיה מתעלם מהסיכונים לים ומטעה את הציבור לחשוב כי אין סיכון. ניהול כושל זה הוא בבחינת כתובת אזהרה מהבהבת על הקיר.
מלבד חובת הממשלה להזדרז ולהגן על הים, על הכלכלת ועל בטחונה האסטרטגי של ישראל, הנסמכים על ים נקי, הגופים הפיננסיים משחקים תפקיד מרכזי. בכוחם להסיט השקעות מחברות מזהמות ומסוכנות, לטובת חברות המשקיעות באנרגיות מתחדשות. גם על המפקחים על הבנקים ועל שוק ההון מוטל לפעול להסטת השקעות מדלקים פוסיליים, כפי שנוהגים מובילי בנקאות בעולם, על מנת לעצור את משבר האקלים. כשהממשלה לא עושה את המוטל עליה, הציבור, באמצעות כספו, צריך לפעול מול הגופים הפיננסיים, כי רק כך נוכל להגן על הים ועל ישראל מפני אסון דליפה בים.
