בשתי מילים: תיקו אפס. תיקו – כי בסופו של דבר, אחרי שמנקים סנוקרת אחת או שתיים שהצליח טראמפ להכניס לביידן וסנוקרת שתיים שביידן הצליח להחטיף לטראמפ, נשארנו אחרי העימות הלילה עם אותם שני מועמדים צפויים, כל אחד בדרכו. אפס – כי זו הייתה רמתו של הדיון, אם אפשר בכלל לקרוא "דיון" למה שהתרחש הלילה באוהיו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סליחה שזפזפנו: סדרות שחייבים לשוב אליהן
– נתניהו מזהיר: "מאגרי הנשק של חיזבאללה צמודים למאגרי גז"
– 90 שנה לתקיעת השופר שסללה את הדרך להר הבית
זה התחיל דווקא רגוע. טראמפ, בטון נמוך מהרגיל שהיה ברור כי יעלה בכמה אוקטבות ממש בעוד רגע, ענה על שאלות שקשורות למינוי השופטת החדשה בבית המשפט העליון. הוא טען שנשיא נבחר לארבע שנים ולכן זכותו למנות אותה עוד לפני השלישי בנובמבר, וביידן טען שהליך הבחירות כבר החל ולכן צריך לחכות לנשיא הבא. שני טיעונים ראויים והגיוניים, שהיה ברור שיטבעו במהרה בים הרעל והדם הרע שיש בין השניים, במסגרת הקיטוב הפוליטי הכללי בארה"ב. ואכן, בנקודה זו בערך הסתיים השיח המהותי, והחלה היאבקות בוץ מכוערת שנמשכה כמעט לאורך כל תשעים הדקות הבאות. המנחה כריס וואלאס מפוקס ניוז, מהמנוסים והמוערכים ביותר בארה"ב, איבד שליטה על ניהול האירוע בשלב מוקדם מדי, ושני המועמדים החלו לחבוט אחד בשני באופן אישי, בלי שום קשר לנושא שעל הפרק. מהבחינה הזו טראמפ הצליח לגרור את ביידן למגרש שלו, וזו הייתה טעות של ביידן כי אי אפשר להיות טראמפ יותר ממה שטראמפ עושה בעצמו. במהלך העימות ביידן כינה את טראמפ שקרן וליצן, אבל גולת הכותרת הייתה "תסתום את הפה, בנאדם". אנשי הקמפיין שלו אולי ישמחו על כך ש"ג'ו המנומנם" נתן בראש ליריבו, אבל בכלל לא בטוח שהבוחר או הבוחרת המתלבטת בבית שמחו לשמוע שזו האלטרנטיבה שמציעים הדמוקרטים.
לא ברור אם מדובר באסטרטגיה מובנית או בשליפה מהמותן, אבל היה נראה שטראמפ משתדל להוציא את ביידן מאיזון וזאת על-ידי הערות ביניים חוזרות ונשנות. לא היה כמעט משפט שביידן הצליח לסיים. מצד אחד זה באמת הצליח להוציא מדי פעם את ביידן מפוקוס, והיו כמה מצדו מלמולים וגמגומים בעייתיים, אך מצד שני טראמפ פשוט לא נתן מספיק זמן לביידן ליפול בעצמו בלשונו, כך שבמידה מסוימת השיטה הזו אפילו קצת עזרה למועמד הדמוקרטי, שהיה יכול להקדיש עוד כמה שניות של מחשבה לפני משפטים ארוכים מדי.
הרגע החזק ביותר בעימות מצד טראמפ היה כשהנושא היה "חוק וסדר". זהו נושא רגיש אצל הדמוקרטים, שזקוקים לשמאל הפרוגרסיבי על מנת לנצח, ומדובר באגף שמעוניין לקצץ בתקציבי המשטרה, מה שבוחרים מתלבטים בדרך כלל פחות אוהבים. אחרי שטראמפ אמר כי ביידן אפילו לא מסוגל לומר חוק וסדר מפחד השמאל הרדיקלי, הוא ביקש מביידן לנקוב בשמו של ארגון אחד העוסק בחוק וסדר שתומך בו. יש בארה"ב כ-175 ארגונים כאלה, מן הסתם לפחות חלקם תומך בביידן, אבל המועמד הדמוקרטי היסס לשנייה או שתיים, מה שאפשר לטראמפ לומר – יש לנו זמן. ביידן לא השיב על השאלה שנותרה תלויה באוויר, וטראמפ סימן וי על ניצחון בשלב הזה של הערב.
הרגע החזק ביותר של ביידן היה כשדיבר על בנו בוב, שלחם בעיראק וזכה במספר מדליות. "הוא לא לוזר, הוא פטריוט", אמר ביידן מדם לבו – ולא משנה אם עבד על המשפט הזה בבית – וטראמפ שיחק לידיו כאשר מיד ניסה להסיט את האש לבנו השני של ביידן, האנטר, וטען כי הוא נזרק מהצבא בגלל התמכרות לקוקאין. אפילו במונחי קרב הבוץ המבחיל שהתנהל הלילה בקליבלנד, הרגע הזה היה בטעם רע במיוחד, ונזקף לרעתו של הנשיא המכהן.
אם היו דקות חסד לעימות הלילה, הרי אלו קרו כשהמנחה ניסה וסופסוף הצליח לכוון את הדיון כרצונו והשניים דיברו על משבר האקלים. זה כנראה משעמם את השניים מספיק בכדי שלא ייכנסו האחד בדברי השני. כאן הייתה לביידן נפילה כשאמר שהתכנית הירוקה שלו תכסה את עצמה ומיד אחר כך אמר שהוא לא תומך בה, אבל לפחות היה אפשר לשמוע תכניות אופרטיביות מצד השניים למשך חצי דקה רצופה בלי שהאחד יקטע את השני.
הנפילה המשמעותית ביותר של טראמפ התרחשה כאשר הוא למעשה סירב לגנות בפה מלא את ארגוני הימין הקיצוני והעליונות הלבנה. תחילת תשובתו לוואלאס בנושא הייתה "כמובן אני מוכן לעשות את זה", אבל אז הוא מיד עבר לדבר על אלימות מהצד השמאלי של המפה. כשוואלאס התעקש וביידן זרק שם של קבוצת שנאה ימנית בשם "פראוד בויז", טראמפ מעד בלשונו ובמקום רק לקרוא להם "לסגת" הוסיף ביטוי שהיה אמור לחזק את המסר נגדם אבל למעשה קרא להם "לסגת ולהיות מוכנים". השמאל כמובן קפץ על הטעות הזו כמוצא שלל רב, אבל גם בלעדיה נכון היה מבחינת הנשיא האמריקאי לגנות את אלימות הימין בפה מלא ובלי סייגים והתפתלויות, ורק אז לעבור לגנות את השמאל כאוות נפשו ולדרוש מביידן לעשות זאת. כשהמטרה היא הגעה ללב הבוחרים המתלבטים בפרברים, זה מה שהיה צריך לעשות, וטרמאפ ישלם מחיר על הטעות הזו.
אחרי שמדברים על שני המועמדים, החלק המדאיג באמת היה כשהשניים דיברו על קבלת תוצאות הבחירות. מה שאמור להיות נושא מובן מאליו הפך גם הוא לזירת התגוששות, כאשר ביידן הפך למסביר לאומי כיצד למלא את הטפסים והתצהירים שמסבכים מאוד את ההצבעה בדואר, וטראמפ דיבר שוב ושוב על הונאה שמתרחש עם מיליוני פתקים כאן ועכשיו. טראמפ גם שחרר איום מרומז לגבי האפשרות לדעת מי נבחר בסופו של דבר לנשיאות כשאמר "זה לא ייגמר טוב". לפי החלק הזה בדיון נראה כי ארה"ב הולכת בעקבותיה של מדינה מסוימת במזרח התיכון שלא מצליחה להגיע להכרעה פוליטית שוב ושוב ושוב.
אחרי שהכל נגמר, צריך לסכם. טראמפ, למרות היותו נשיא מכהן, הגיע לעימות הזה כאנדרדוג שמפגר בסקרים, ובאופן עקבי למדי. כמו תמיד, הוא העלה את גובה ההימור בחודשים האחרונים כשמיתג את ג'ו ביידן כישנוני וכבעל בעיות קוגניטיביות. בעיקר בשל כך, הציפיות מביידן היו נמוכות להפליא – הוא בסך הכל היה צריך לשרוד על הבמה במשך תשעים דקות מבלי ליפול, פיזית או מנטלית. פיזית הוא כמובן עמד, מנטלית כמעט במאה אחוז. הגמגומים המועטים לא יצרו את תמונת הניצחון שלה קיווה וייחל מטה טראמפ, שהנמיך את הציפיות מביידן למינימום ואפשר לו להדהים את העולם בביצועים בינוניים מאוד. המשך מופע האימים יתקיים ב-15 באוקטובר במיאמי. אולי אז תושג הכרעה יותר ברורה בין השניים, אולי אז גם תהיה קצת יותר מהות ופחות היאבקות בסגנון חופשי.
