כבר כשבועיים שמורגש בישראל מחסור מובהק בחלב ניגר: המדפים התרוקנו משקיות וקרטוני חלב, והם אינם מתמלאים מחדש. המחסור הזה הורגש עוד טרם החג והידוק הסגר, והוא מצטרף למחסור שהרגשנו בשנים האחרונות במוצרי חלב אחרים, בעיקר בחמאה ובשמנת, וגם בביצים בערב פסח ובסגר הקודם. כמו אז, וכמו בכל פעם שמתרוקנים המדפים ממוצר מסוים, אפשר לנחש בביטחון די ודאי שמדובר באיזושהי החלטה ממשלתית שהתקבלה מאחורי הקלעים וגרמה למחסור.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ישראל לא מוכנה: הכתובת רשומה על הסיפון של המכלית הבאה
– "אני תמיד זוכר למה נטשתי את השמאל"
– למרות הכול, רוטציה
הפעם הייתה זו החלטתו התמוהה של שר החקלאות אלון שוסטר להפחית בשני אחוזים את היקף ייצור החלב המיוצר בישראל לשנת 2020. חוק תכנון משק החלב קובע כי "שיווק חלב ומוצרי חלב בישראל יהיה מייצור מקומי בלבד", לבד מיבוא שהותר במשורה על ידי שר התעשייה והמסחר. כמות החלב המיוצרת בישראל נקבעת מדי שנה על ידי שר החקלאות שקובע את "היקף הייצור המקומי הכולל לאותה שנה לכלל היצרנים", כלומר כמה ליטרים חלב צפויים לדעתו להיצרך בישראל באותה השנה. אחרי ששר החקלאות קובע את המכסה הארצית השנתית, מועצת החלב מחלקת מכסות ייצור לכל רפת. הרפתות יכולות לייצר ולשווק רק את הכמות שהוקצתה להן על יד מועצת החלב. אם במקרה רפת אחת זוכה לתנובה גבוהה של חלב, היא אינה רשאית למכור אותה. אם במקרה יש ביקוש גבוה במיוחד לחלב מסיבה כלשהי, אין רשות להגדיל את כמות החלב המיוצרת בישראל.
נניח לרגע את התהייה מדוע נדרש שר החקלאות לקבוע מראש כמה ליטרים של חלב ייצרכו במדינת ישראל בכל שנה (ואם מתחשק לנו דווקא השנה להגדיל את כמות החלב בקורנפלקס?). כמוה, נניח בצד את התהייה מדוע נותנים את סמכות חלוקת המכסות לגוף בעל אינטרס ברור להפחית את הכמות המיוצרת כדי להעלות את מחירי החלב ומוצריו. גם אם מתעלמים לחלוטין מסוגיות כמו היצע וביקוש ומחליטים שמדינת ישראל תמשיך להתנהל בשיטת מכסות ומועצות, כמו באחרונת המדינות הקומוניסטיות, הרי שאין הצדקה להקטנת המכסה, במיוחד לא בעת הזאת.
האוכלוסייה בישראל גדלה בכל שנה בקצב קבוע, וצריכת החלב גדלה יחד איתה. משום כך, היקף ייצור החלב השנתי שקובע השר צריך לגדול בכשני אחוזים בשנה. אבל מועצת החלב החליטה להקטין את היקף המכסות שחולקו לרפתות בשני אחוזים, ושר החקלאות אישרר את ההחלטה הזאת בדיעבד. שוסטר הודיע שכיוון שנכנס לתפקיד לפני מספר חודשים הוא כבר קיבל שוק שמייצר חלב בהיקף מסוים, והוא רק החליט להכשיר את ההחלטה. אבל חשוב להדגיש: הסמכות לקביעת היקף הייצור השנתי היא אך ורק של שר החקלאות. גם אם מועצת החלב החליטה לעשות דין לעצמה ולהקטין את היקף הייצור בפועל, שר החקלאות יכול היה להגדיר כמות גדולה יותר ולהפחית בכך את המחסור שאנחנו חווים עכשיו.
התירוצים למחסור רבים ומגוונים: המחלבות טוענות שעובדים רבים נמצאים בבידודים ומקטינים את היקף הייצור; הרפתות טוענות שגל החום גורם לפרות להניב פחות חלב וכך נוצר מחסור; במשרד החקלאות מאשימים גם את הצרכנים: כיוון שכולם בבית בגלל החגים והסגר, ואף אחד לא נמצא בחו"ל הם צורכים יותר חלב. האמת היא ששום דבר מאלה לא מהווה הפתעה גדולה: החגים נוטים לקרות בישראל באותו זמן בכל שנה, גל חום בקיץ זה ממש לא מאורע מפתיע, וגם הסגר היה יחסית צפוי. הישראלים אולי צורכים יותר חלב בבית, אבל השוק המוסדי כמו בתי מלון ומסעדות צורכים פחות, כך שכשלעצמו הסגר לא אמור לגרום למחסור. בעולם שבו אין מכסות והגבלת יבוא הרפתות היו יכולות להגדיל את הייצור, המחלבות היו יכולות להתאים את עצמן (בתקופות עם כמות חלב גדולה לייצא מוצרים עם חיי מדף ארוכים יותר כמו גבינות קשות, ובתקופות עם כמות נמוכה יותר לשווק חלב ומוצרים דומים), ובעולם שבו היה אפשר לייבא חלב ומוצרי חלב ללא מכסים ומכסות, היינו יכולים להתגבר על המחסור באמצעות יבוא מחו"ל. אבל אנחנו בעולם הנוכחי, שבו ביצים וחלב לעיתים נעלמים מהמדפים, ובמשרד החקלאות, במקום לבטל את המשטר הארכאי של המכסות והתכנון, עוד מצמצמים את הייצור.
